פסוק א:ויהי כשמוע כו'. הנה בשם מהרי"ב ז"ל ה"ה שמעתי כי ענין אשר בתחבולות עשה יהושע מלחמה אל העי לשים מארבים מאחרי העיר ולעשות עצמם כבורחים להנתיקם מן העיר בהיות כי מבלי זה היה ה' אתם הלא הוא כי מה' יצא הדבר לעשות בערמה למען יעלה על רוח הגוים ההם כו מלחמותיהם ע"ד טבע הן וע"י כן יתקבצו יחד מלכים רבים באומרם שאחר כי הדבר לא בהשגחה אלהית כי אם ע"ד טבע א"כ כרובם כן ינצחו המלחמה ויחד יבאו גדודים להלחם ועל ידי כן בקרב ימים מועטים יפלו ל"א מלכים ולא יארך הזמן כאשר בהלחם עם כל מלך וכל עיר בפני עצמו וכן היה כי ע"י כן נמשך כי ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן שהוא כשמוע המלחמה הזאת בתחבולה טבעי'.
פסוק ב:אז ויתקבצו יחדיו כו' ובזה יאמר ויעשו גם המה בערמ' כי יושבי גבעון הבינו הערמה שעשה יהושע למען יתקבצו להפילם יחד ויעשו גם המה גם כן ערמה לינצל כי וילכו ויצטיירו כו' ויצדק בזה או' במלכים ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד כלומר לא עם ה' אנו לוחמים כי אם עם בשר ודם יהושע וישראל כי לא שתו לב רק אל מלחמת העי אך הגבעונים לא שכחו ענין יריחו ואמרו בלבם לו אין ה' אתם איך כבשו יריחו ע"י הקפות ושופרות וא"כ אין ענין העי רק בערמה וז"א ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע לירחו ולעי כלומר לא כמלכים שלא שתו לב רק אל ענין העי כי אלה שמעו ויבינו אשר עשה לירחו ולעי כי ילמד סתום של העי מן המפורש שביריחו וע"י כן ויעשו גם המה בערמה כאשר עשה יהושע ערמה כמדובר. עד כה שמעתי בשם מהר"יב ונכון הוא לפי הפשט מבלי שנאמר שעשו כן גם בימי משה הכנעניים.
פסוק ב:והן אמת כי יש קושי גדול כי נראה שמלכי ז' עממין שהם כל ל"א מלכים כי הגרגשי פנה ואיננו נתקבץ להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד ולא נלחמו כלל והוצרך יהושע להלחם עם כל אחד בפני עצמו מלבד חמשת מלכי האמורי אשר קבצם אדוני צדק ולא להלחם עם ישראל כי אם להלחם על יושבי גבעון ועל מה ששלחו ליהושע שיושיעם ללחם עמהם על כן אחשוב בשום לב כי לא נאמר מה היה מה ששמעו כל המלכים כי אם ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן ויתקבצו כו' וביושבי גבעון פירש מה ששמעו שהוא את אשר עשה יהושע לירחו ולעי ואם הוא ששמעו ענין העי היה ראוי ליאמר סמוך למלחמת העי לא אחר מה שבנה יהושע מזבח בהר עבל ואש' כתב כל התורה על האבנים ואשר נתן את הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל אך יהיה שחוזר אל האומר למעלה בעברם את הירדן קודם כבוש את יריחו נאמר שם כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני כו' את אשר הוביש ה' את מי הירדן וכו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל והנה אז שלח יהושע ג' כתבים אל המלכים הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם לפנות יפנה ואחשבה כי פה יספר הסכמת הו' עממים שלא עשו כגרגשי שפנה והוא כי עשו בערמה כי כשמוע את אשר הוביש ה' וכו' וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח רצו להורות אומץ לב וזה יאמר פה ויהי כשמוע כל המלכים כו' שהוא כשמוע השמועה המורה למעלה שהוא האמור שם כשמוע את אשר הוביש ה' את מי הירדן אז ויתקבצו יחדיו להסכים על הכתבים של יהושע ועלת' הסכמתם פה אחד להלחם ולא לפנות כגרגשי ולא להשלים וזהו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד כי פה א' היה להלחם ולא להשלים והנה זו היתה ערמה להורות כי לא נכנס מורך בלבם אולי יכנס מורך בלב ישראל ויהושע בראות הסכמתם זו פה א' והביא ענין זה פה על מה שבא להגיד ענין גבעון לומר כי כאשר המלכים האלה עשו הסכמה בערמה לבלתי יתגלה מורך לבם עשו גם יושבי גבעון גם המה בערמה לינצל בדרך אחרת לא בהוראת אומץ כמלכים ההם כי אם בהוראת היותם מארץ רחוק' ובזה יתכן מה שמלך ירושלם הביא עליהם ה' מלכים על שהשלמו הפך הסכמתם והראותם מורך הפך כונתם:
פסוק ג:ויושבי גבעון שמעו כו'. ראוי לשים לב זולת הכתוב מה ענין אומרו שמעו כי ידוע כי כל יושבי הארץ שמעו בהם ועו' או' ויצטיידו ולמה יודיע שנצטיידו האם בלי ציד' היה להם ללכת ולא היה לו להזכיר כי אם תחבולת בלוי הכלים וניקוד הלחם. ועוד למה תחלה דברו עם יהושע ועם איש ישראל ואח"כ לא דברו כי אם עם יהושע ועוד מה היה כי יהושע לא השיב להם כשדברו עמו ועם איש ישראל. ועוד למה לא השיב להם אח"כ כתשובת איש ישראל. ועוד מה זו תשובה השיבו ליהושע באומרם עבדיך אנחנו. ועוד למה באומר להם יהושע מי אתם ומאין תבואו לא השיבו לא זה ולא זה לא שם מקום ולא שם עם. ועוד למה ספרו מה שאמרו להם זקניהם ויושבי ארצם ולא אמרו שמענו שמעו ולקחנו צידה לדרך ובאנו. ועוד או' זה לחמנו חם כו' כי הלא גם בבלתי היות המקום רחוק מאד בימים מעטים הלחם חם נתון תוך השקים ואמתחות בדרך נעשה נקודים. ועוד או' הצטיידנו הוא מיותר. ועוד אומרו ויקחו האנשים מצידם למה מספר לנו זה וגם איך מתקשר לזה או' ואת פי ה' לא שאלו. ועוד איך לקחו מצידם והוא היה יבש ונעשה נקודים:
פסוק ג:אמנם לבא אל הענין נעיר עוד כי הנה למדונו רז"ל כי ג' כתבים שלח יהושע למלכי הארץ הרוצה להשלים ישלים הרוצה לילחם ילחם הרוצה לפנות יפנה. ועל כן יקשה למה לא יקבלום מבלי ערמה שהוצרכו להערים ולא עוד אלא שרצו הם להורגם לולא שבועת הנשיאים אך הנה קרה להם כגרים שעתה מקבלים אותם ולא לימות משיחנו כי עתה הוא לשם שמים ואז מפני היראה ומפני הכבוד והגדולה ע"ד זה קודם יראו הצלחת ישראל שילחו הרוצה להשלי' ישלים כי אז אפשר יעשו שלא מחמת יראה בעצם כי עדיין לא ראו נצחון אך לא אחרי כן וז"א ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי.
פסוק ד:ועל כן ויעשו גם המה בערמה שאם לא כן אלא שהיו באי' תחלה קוד' מה ששמעו בנצוח היו מקבלים מה שאין כן עתה על כן מה עשו וילכו ויצטיידו צידה ראוי' למאכלם אך הוראת אורך הדרך בקחתם אתם כלים בלים ומבוקעים בלתי ראויים לכל עשו בדברי' אחרי' זולת הלחם כי כל לחם צידם יבש היה נקודים אך שאר צידה היה מאכל ראוי לאכול.
פסוק ו:וילכו אל יהושע ויאמרו אליו ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו ונלאים הרבה על כן לא תאחרו מליישב לבנו כי אם ועתה בלי מיתון כרתו לנו ברית והיה טרם תגלה ערמת' והנה יהושע ראה פתיות בדבריהם כי אמר אם רחוקים הם הרבה אין לנו חלק אצלם מה להם לבא לבקש מאתנו לכרות ברית כי מה לנו עמהם על כן חשש לערמה ולא השיב להם כלום אך איש ישראל השיבו ואמרו אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית והוא כי איש ישראל הנז' פה ולא נאמר בני ישראל הם הנשיאים בעדה כי לשין איש או אנשים שבמקרא הוא לשון חשיבות אלא שאמ' לשון יחיד על, כי נתאחדו בתשובתם ויתכן כי הם חשבו כו לא על הבאים לבדם היתה השאלה כי, אם על כל שאר העם הנשארים מהם בארצם ועל כן השיבו אולי בקרבי אתה יושב כי לא על הבאים היתה התשובה כי אם על היושבים במקומם בחשב' שעדיין כתב ששלח יהושע הרוצה להשלים ישלים עדיין היה מועיל אך לא לבאים אח"כ שהם יושבים במקומם כי אם לבאים עתה גם שיהיה מעם הבאים.
פסוק ח:והנה הגבעונים בראות' כי יהושע שתק חשבו כי לא היה הוא חושש לשום דבר והיה מקרבם לגמרי על כן הניחו את איש יש' ונשתעבדו לו ואמרו עבדיך אנחנו אז השיב להם מי אתם כלומר לא כדברי איש יש' שחששו על היושב ולא עליכם שבאת' כי אם מי אתם כי אתם גם אתם לא תקובלו אם מקרבנו את' וגם אשר אמרתם מארץ רחוק' באנו ועתה כרתו לנו ברית אין לו שחר כי אם מארץ רחוקה אתם ואין לי עסק עמכם מה לכם לכרות עמי ברית מאין ולאין וזהו ומאין תבואו כלומר שיהיה לי עסק עמכם.
פסוק ח:או יתכן כי תחלה דברו אל יהושע ואל איש ישראל מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו וכו' כלומר ונעבד אתכם ובראותם כי יהושע שתק ואיש ישראל ענו חשבו אליו יהושע שתק מכעס שנעשינו עבדים לו ולאיש ישראל ולא ליהושע לבדו על כן אומרו אל יהושע עבדיך אנחנו אז השיב ואמר מי אתם כלומר שחפצתם יותר להיות עבדים לי מלהיות בני חורין ועוד שאי אפשר כי מאין תבואו כלומר הלא מהארץ הזאת שלא נוכל לחיות כל נשמה אז אמרו הלא נלכדנו באמור שבאנו לשמו של יהושע להיות לו עבדים כי למה נחפוץ בעבדות יהושע מבחפשיו' ע"כ אז השיבו ואמרו הנה הדין עמך אם עליך מצד עצמך היינו באים אך לא באנו כי אם לשם ה' ובאנו אליך למה שהו' אלהיך ועל כן אין לומר מה לנו ולכם כי הלא לבקש את ה' באו ואם ירחק המקום אשר שם עמו וארצו כי הלא שמענו את שמעו כו' ושמא תאמרו א"כ למה מתחל' לא הזכרתם את ה' כי אם מארץ רחוק' באנו עבדי' אנחנו בלבד הנה אין אשמת דבר זה עלינו כי אם על זקנינו ויושבי ארצנו כי עם היות ששמענו שמע ה' לא השכילו לשים בפינו רק עבדיכם אנחנו ועתה כרתו לנו ברית וזהו ויאמרו אלינו זקנינו כו' לאמר כי הם צוו לומר לכם מאמרנו זה והוא קחו לכם צידה לדרך ולכו לקראתם ואמרתם אליהם עבדיכ' אנחנו ועתה כרתו לנו ברית כלומר ועל כן לא הזכרנו את ה' כי על שמעו באנו כי עלה על רוחם כי טוב אמור לכם כך שתרחמו לקבלנו בשעבד עצמנו כך אך האמת הוא כי לשמע ה' היה הענין ועל אשר אמרת מאין תבאו הנה הראייה כי מארץ רחוקה באנו כי הנה זה לחמנו הם הצטיידנו כלומר אין אנו אומרים חם הוציאנו אותו משם כי אם הצטיידנו והוא כי עשינו אותו צידה שהוא לחם מתקיים שהם כענין אפויים יותר משאר לחם שדרך להוליכו לדרך ועכ"ז יבש היה נקודי' והנה כתבנו למעלה כי רק הלחם היה כך אך כל שאר הציד' היתה טובה למאכל ולא היתה בה הוראת בואם מרחוק באופן שמה שהיה נראה מלחם צידם היה בהפך בצידה עצמה וא"כ מה שטעו בראות הלחם היה להם להבין משא' הצידה כי לא היתה יבשה והיה להם לחוש ולשאול מאת ה' ושמא תאמר כי לא ראו שאר הצידה ועל כן לא הבינו כי בלחם היתה הערמה לז"א ויקחו האנשים מצידם כלומר שהיתה טובה אשר לא כלחם ועכ"ז ואת פי ה' לא שאלו:
פסוק טו:ויעש להם כו'. בכלל או' ויכרות להם ברית היה שעושה להם שלום. ועוד מה זה לשון עשייה. ועוד למה נשבעו להם הנשיאים והיה די ברית יהושע. ועוד אומר ולא הכום בני ישראל לא ימנע או היה מן הדין להכותם או לאו אם היה מן הדין מה להם משבועת הנשיאים הרי גם על השבועה היה הדין להכותם ואם אינו מן הדין למה רצו להכותם. ועוד למה תלה הדבר בישראל ולא ביהושע וגם למה תלה מה שלא הכום על דברת שבועת הנשיאים ולא על ברית יהושע:
פסוק טו:אך הנה כתבנו למעלה כי הודיעונו רז"ל כי שלשה כתבים כתב יהושע א' הרוצה להשלים ישלים כו' וכתבנו שלא ניתן רשות זה רק למשלימים בראשונה לא אחר מלחמת יריחו והעי באופן שע"י כן לא מצאו אלו מקום להשלים אם לא ע"י ערמה:
פסוק טו:ונבא אל הענין והוא כי לא יבצר מיהושע היותו מסתפק בדבר אם קרובים או רחוקים המה על כן מספק ראה לעשות לפנים מן השורה ע"י הכנעתם והוא לו יונח שמארץ כנען הם עשה להם שלום כי גם שלא היה ראוי לקבלם על שלא באו מתחלה להשלים כאשר כתב להם יהושע עשה להם שלום שהוא מעשה חדש אשר לא יעשה לזולתם וזהו ויעש להם שלום וע"י כן מצא מקום להתיר לכרות להם ברית בל יעבור על פסוק פן תכרות ברית ליושב הארץ ועל לא תחיה כל נשמה כי כאשר אם היו משלימים מתחלה לא היו עוברים אם מתחלה היו עושים הסכימה דעתו לאלו על ידי הכנעתם זו להשלים אתם וע"י כן כרת להם ברית ועדיין הנשיאים הוסיפו יותר כי וישבעו להם נשיאי העדה ושמא תאמר מה צורך היה אל שבועת הנשיאים שבקשו שישבעו להם לז"א הנה ויהי מקצה שלשת ימים כו' וישמעו כי קרובים הם כו' ומה שלא הכום בני ישראל לא היה רק על כי נשבעו להם נשיאי העד' בה' שאל"כ ברית שכרת יהושע לא היה מספיק לימנע מלהכותם וא"כ מזה תבין כי הטיבו אשר עשו להשביעם כי ברית יהושע לא היה בשבועת ה' רק כדרך כורתי בריתות ועל כן מבלי רשיון יהושע היו מכים אותם כי יחם לבבם על ערמתם אך לבקש שבוע' מיהושע לא ערבו אל לבם:
פסוק יט:ויאמרו כל כו'. ראוי לשים לב מה חדשו לה' הנשיאים שלא ידעו כי הלא זה הדבר האמור למעלה ולא הכם בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ומה חוזרים לומר להם אנחנו נשבענו להם כו'. ועוד או' זאת נעשה להם ואינו אומר מה זאת אשר יעשו להם אם הוא שיהיו חוטבי עצים כו' למה לא נאמר כו' אם בסוף פסוק שאח' זה כמספר מה שעבר שאומ' ויהיו חוטבי עצים כו' כאשר דברו כו' ועוד או' והחיה לשון צווי ולשון יחיד והראוי יאמר החיות. ועוד אומרו ויאמרו אליהם כי הלא גם עד כה עמהם היו מדברים. ועוד כי אחר שדברו הנשיאים למה חזר יהושע לקרא אותם ולאררם ולהצילם מיד בני ישראל:
פסוק יט:אך הנה בפסוק הקודם ספר כי לא הכום על כי נשבעו להם הנשיאים וגם סיפר כי עדיין לא נתקררה דעת העדה כי עדיין וילונו כל העדה על הנשיאים ועתה בא לפרש תחלה איך היה ענין הנשיאים איך עכבו ביד ישראל ואח"כ יבאר איך נתקנ' תלונתם על הנשיאים והוא כי הנה ויאמרו כל הנשיאים אל כל העדה אנחנו נשבענו כו' כי התחכמו ליכנס בשלהם לומר הנה אנחנו לבדנו נשבענו ולא בשמכ' ועתה אנחנו לא נוכל לנגוע בהם כלומר אך אתם הנם בידכם כי לא נשבעתם ובזה הוא התחלת השקט כעסם שמחשיב אותם ובכלל הדבר הוא לנגוע בהם לא נוכל אך במעשה ידיהם שהוא עבדות חוטבי עצים ושואבי מים נוכל והוא אשר עשה משה לכנעניים ובראות הנשיאים כי לא נתקררה דעתם של העדה בזה ורצו להורגם הפכו פניהם אל יהושע ואמרו לו זאת נעשה להם כלומר זאת שנשמע מדברינו שלנגוע בהם לא נוכל רק במעשה ידיהם נעש' להם והחיה אות' אתה יהושע למען שלא יהיה עלינו קצף וכו' ובראותם ששתק להם והודע יהושע אז חזרו ואמרו אליהם הנשיאים יחיו כלומר אחר שיהושע מודה לנו לחיותם יחיו ולא תוכלו לעכב אך הם מעצמם להפיס דעת העדה נשתעבדו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה אולי יתפייסו כאשר עשה משה לכנעניים והיתה זאת עצת הנשיאים שדברו להם לגבעוני' יעשו כך אולי יתפייסו העדה בכך וזהו ויהיו חוטבי וכו' כאשר דברו להם לגבעונים הנשיאים ולא נתקררה דעתם עד שויקרא להם יהושע וידבר אליהם כו' כי קללם כאומרו ועתה ארורי' הם ולא יכרת מהם עבד להפיס דעת העדה לומר הלא אין ליירא פן יתנשאו אחר זמן ויהיו לשכים בעיניכם כי ע"י ארירתי זאת לא ירימו ראש כי לא יכרת מהם עבד כו' ומצד אחר הפיס דעת הגבעונים באמור להם ישרתו בבית ה' והשיבו כי מירא' עשו ועתה יעשה להם כטוב וכישר והוא כנודע מרז"ל על פסוק ועשית הטוב והישר זו לפנים משורת הדין זה מאמרו כטוב וכישר שהוא לפנים משורת הדין ואמר כי ויעש להם כן שהו' הטוב והישר וע"י מה שאיררם הפיס דעת העדה ויצל אות' מיד' ולא הרגו' ובראות כי כבר היחלו להיות חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ועתה אמר הוא לבית אלהי על כן ארכבה אתרי רכשי ועשה גם שתיהן כי ויתנם כו' לעדה ולמזבח ה' כו':
