התקבצות המלכים להלחם ביהושע
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ויהי כִשְמֹעַ כל המלכים אשר בעבר הירדן, בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון, החִתי והאמֹרי הכנעני הפרִזי החִוי והיבוסי.
ב. ויתקבצו יחדו, להלחם עם יהושע ועם ישראל, פה אחד.
ג. וְיֹשְׁבֵי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי.
ד. ויעשו גם המה בערמה, וילכו ויצטירו, ויקחו שקים בלים לחמוריהם, ונֹאדות יין בלים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרים.
יש לשאול: בפסוק ב' כתוב שכל המלכים התקבצו להילחם עם יהושע ועם ישראל, אבל בהמשך לא כתוב מה קרה בעקבות התקבצות זו!
לשם השוואה נראה את הפתיחה של שני הפרקים הבאים:
כך נאמר בפרק י':
א. ויהי כִשְמֹעַ אדֹנִי צדק מלך ירושלם כי לכד יהושע את העי ויחרימה, כאשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי ולמלכה, וכי השלימו יֹשְׁבֵי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם.
ב. וייראו מאד, כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי הממלכה, וכי היא גדולה מן העי, וכל אנשיה גִבֹּרִים.
ג. וישלח אדֹנִי צדק מלך ירושלם, אל הוהם מלך חברון, ואל פראם מלך ירמות, ואל יפיע מלך לכיש, ואל דביר מלך עגלון לאמר:
ד. עלו אלי וְעִזְרֻני, ונכה את גבעון, כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל.
ה. וַיֵאָסְפוּ ויעלו חמשת מלכי האמֹרי, מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש, מלך עגלון, הם וכל מחניהם, ויחנו על גבעון, וילחמו עליה.
ו. וישלחו אנשי גבעון אל יהושע, אל המחנה הגלגלה, לאמר: אל תרף ידיך מעבדיך, עלה אלינו מהרה, והושיעה לנו וְעָזְרֵנוּ, כי נקבצו אלינו כל מלכי האמרי יֹשְׁבֵי ההר.
ז. ויעל יהושע מן הגלגל, הוא וכל עם המלחמה עמו, וכל גבורי החיל.
ח. ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא מהם, כי בידך נתתים. לא יעמֹד איש מהם בפניך.
ט. ויבא אליהם יהושע פתאֹם, כל הלילה עלה מן הגלגל.
י. ויְהֻמֵם ד' לפני ישראל, ויכם מכה גדולה בגבעון, וירדפם דרך מעלה בית חורֹן, ויכם עד עזקה ועד מקדה.
יא. ויהי בנסם מפני ישראל, הם במורד בית חורֹן, וד' השליך עליהם אבנים גדֹלות מן השמים, עד עזקה, וימתו, רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב.
בפרק זה יש פתיחה דומה במדה מסוימת לפתיחה שבפרקנו, וההמשך ברור מאד.
גם בפרק י"א יש פתיחה דומה במדה מסוימת, וההמשך ברור.
כך נאמר שם:
א. ויהי כִשְמֹעַ יבין מלך חצור, וישלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך אכשף.
ב. ואל המלכים אשר מצפון, בהר ובערבה, נגב כנרות, ובשפלה, ובנפות דור מים.
ג. הכנעני ממזרח ומים, והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר. והחוי תחת חרמון בארץ המצפה.
ד. ויצאו הם וכל מחניהם עמם, עם רב כחול אשר על שפת הים לרב, וסוס ורכב רב מאד.
ה. ויועדו כל המלכים האלה, ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום, להלחם עם ישראל.
ו. ויאמר ד' אל יהושע: אל תירא מפניהם, כי מחר כעת הזאת אנכי נֹתֵן את כלם חללים לפני ישראל. את סוסיהם תְּעַקֵר, ואת מרכבֹתיהם תשרף באש.
ז. ויבֹא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם, ויפלו בהם.
ח. ויתנם ד' ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה, ועד משרפות מים, ועד בקעת מצפה מזרחה, וַיַּכֻּם עד בלתי השאיר להם שריד.
ט. ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ד', את סוסיהם עִקֵר ואת מרכבתיהם שרף באש.
ראינו שהפתיחה של שני הפרקים הבאים דומה במקצת לפתיחה שבפרקנו, וההמשך ברור מאד.
אבל בפרקנו רק כתוב שכל המלכים התקבצו להילחם עם יהושע ועם ישראל, ולא כתוב מה קרה בעקבות התקבצות זו!
א. הסבר הרד"ק
כתב על כך הרד"ק (ט, ב):
ולא פירש הקבוץ הזה, עד שסִפֵּר מעשה יושבי גבעון, כי בעבורם התקבצו, כמו שמספר למטה".
לפי הרד"ק ההתקבצות המסופרת בפרקנו היא ההתקבצות המסופרת בפרק י'!
יש לשאול על דבריו: מדוע כתב הנביא כאן על ההתקבצות? הרי הוא עתיד לכתוב עליה בצורה מפורטת ומובנת בפרק הבא, ומדוע לכתוב עליה כאן, ולהקדים את המאוחר, כאשר הדברים כאן אינם מובנים?
ועוד: לא משמע כלל שהמלים "ויהי כִשְמֹעַ כל המלכים אשר בעבר הירדן" מתיחסות למשהו שעדיין לא שמענו עליו!
אבל דבריו קשים עוד יותר משתי סיבות נוספות:
- בפרקנו נאמר:
ויתקבצו יחדו, להלחם עם יהושע ועם ישראל, פה אחד.
לעומת זאת בפרק י' נאמר:וַיֵאָסְפוּ ויעלו חמשת מלכי האמֹרי, מלך ירושלם, מלך חברון, מלך ירמות, מלך לכיש, מלך עגלון, הם וכל מחניהם, ויחנו על גבעון, וילחמו עליה.
כלומר: בפרק י' המלכים לא באו להילחם עם יהושע ועם ישראל, אלא עם הגבעונים, והם כלל לא חשבו שיהושע יבוא להילחם בהם, כמו שכתוב שם (ט):ויבא אליהם יהושע פִּתְאֹם, כל הלילה עלה מן הגלגל.
שאלה זו שאל ה"כלי יקר":הרד"ק כתב: 'ולא פירש הקבוץ הזה, עד שספר מעשה יושבי גבעון, כי בעבורם התקבצו, כמו שמספר למטה'. ואני אומר דפשטי הפסוקים אין מוכיחין כן, אלא שאלו המלכים נתקבצו תחילה על ישראל ויהושע, וכאשר ראו את יושבי גבעון שהשלימו, אז נקבצו על גבעון.
וכן שאל ה"קהלת יעקב":...ומכאן למד הרד"ק שענין קיבוצם היה על הגבעונים, ולזה סמך מעשה גבעון ושהלכו עליהם. ולאחר המחילה, מן הכתובים לא משמע הכי, דבהדיא כתיב: 'להלחם עם יהושע ועם ישראל, ולא עם הגבעונים! והרב 'כלי יקר' כבר הקשה עליו כן.
- בפרקנו נאמר: "ויהי כִשְמֹעַ כל המלכים אשר בעבר הירדן, בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון, החתי והאמרי הכנעני הפרזי החוי והיבוסי". מנויים כאן ששה עמים שונים, ואזורים רבים.
לעומת זאת בפרק יוד מנויים רק חמישה מלכים, שנקראים "חמשת מלכי האמורי" (ה), כלומר: מעם אחד, והם היו רק מאזור אחד, אזור ההר, כמו שכתוב שם (ז): "יֹשְׁבֵי ההר"!
ודבריו צריכים עיון גדול.
ב. הסבר הרי"ף שעם האברבנאל ו"דעת מקרא"
הסבר אחר כתב הרי"ף שעם האברבנאל:
ויתקבצו יחדיו - נתקבצו כולם להילחם, אבל באמת לא נלחמו... שמתחילה נתקבצו המלכים להילחם עם יהושע, ויושבי גבעון עמהם, אלא שאחר שנשתתפו, חזרו בהם גבעון מחמת פחד ואימה, ועשו ערמה כדי להשתתף עם ישראל, וכיון שחזרו בהם [הגבעונים] - חזרו כולם ולא נלחמו.
כעין זה כתב בקיצור ב"דעת מקרא":
ולא פרסם הכתוב מי קבצם והיכן נתקבצו, כי לאחר מעשה, בהשלמת הגבעונים עם ישראל נתפרדה כנראה החבילה. על כל פנים ברית כוללת זאת של כל מלכי כנען לא הגיעה לכלל פעולה של ממש.
אבל יש להבין: מדוע עזיבת הגבעונים גרמה להתפרדות כל החבילה כולה? מדוע לא המשיכו כל שאר המלכים את תכניתם להילחם ביהושע?
כדי לענות על שאלה זו עלינו להתבונן במפת הצירים של ארץ ישראל.
לאחר שבני ישראל כבשו את העי ובית אל, הם שלטו על אותו חלק בציר של גב ההר.
אבל הדרכים הנוספות מצפון לדרום דרך השפלה היו כמובן פנויות. וכן הדרכים מהשפלה לירושלים, ומשם דרומה.
הגבעונים ישבו על יד שני צירים מרכזיים שמחברים בין מרכז ההר לשפלה: מגבעון לאילון, דרך מורד בית חורון, כמו שמופיע בפרק הבא במלחמת יהושע בחמשת מלכי הדרום, וכן מירושלים ללטרון ולכל השפלה, הציר שעבר פעם בתוך קרית יערים, והיום עובר מתחתיו.
כאשר הגבעונים עזבו את התקבצותם עם המלכים ונכנעו לישראל - ישראל מן הסתם הציבו חיילים בערי הגבעונים ושתי הדרכים החשובות הללו נחסמו על ידי חיילי ישראל, ומתוך כך התפרדה כל החבילה כולה.
עולה מכאן שאף על פי שערמת הגבעונים גרמה לישראל עגמת נפש, מכל מקום היא עזרה להם לפרק את כל הצבא האדיר שהתקבץ להילחם בהם, ועל ידי זה היה קל יותר לישראל להילחם בשתי מלחמות נפרדות, בשני אזורים נפרדים אחת בדרום ואחת בצפון.
כעין זה מצאנו גם בסוף ימי משה רבנו: הוא נלחם בשתי מלחמות גדולות: האחת עם סיחון מלך האמורי, והשניה עם עוג מלך הבשן (במדבר כא, כא-לה ודברים ב, כג - ג, ח).
יהי רצון שד' יפר את כל העצות הרעות של אויבינו, ויפריד אותם זה מזה, ונזכה לנצח את כולם בלי להיפגע כלל, כמו שהיה במלחמת יהושע במלכי הדרום (י, כא).