פסוק א:ויהי כאשר תמו כו' קחו לכם כו' ראוי לשים לב משמעו' אומר לאמר זה פעמים אם יצדק בהם לאמר לזולת. ב' או' קחו לכם שירא' שישראל הם הלוקחים אותם אך מפסוק שאחריו ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל ירא' שהוא לקחם והכינם וכן אומרו העשר בה"א הידיע'. ג' אומר עברו לפני ה' אלקיכם מי לא ידע שלפני ארון ה' היו וגם או' עברו הוא מיותר כי בכלל אומר הרימו לכם מתוך הירדן איש אבן אחת ידוע שיעברו בירדן. ד' אומר למען תהיה זאת אות בקרבכם שירא' כי האות יהיה בקרב הי"ב אנשים שמדבר אתם ולפי האמת האות הוא כולל כל ישראל וכן לפנים הוא אומר ויאמר אל בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה והודעתם כו' הנה כי שם ייחס האות אל כל ישראל ולפי זה גם פה הראוי יאמר בקרא ישראל ולא בקרבכם. ה' או' טעמים חלוקי' כי פה יאמר ואמרת להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' ולהלן הוא אומר והודעתם את בניכם כו' אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם למה פה מייחס כריתת מימי הירדן אל היות מפני הארון ושם אל היות מפני בני ישראל. ו' למה אומר הענין זה פעמים בלבד ההפרש האמור. ז' כי פה הוא אומר כי ישאלו בניכם מחר ואמרת' להם ירא' כי על מה שישאלו הדור שאחר זה לבני הדור הזה ידבר ולהלן הוא אומר אשר ישאלון בניכם מחר את אבות' כי ממה שלא אמר אתכם יורה שעל דור שלישי ידבר שישאלו את אבותם הוא דור שני. ח' אומר שני פעמים כריתת מי הירדן אשר נכרתו כו' נכרתו מי הירדן.
פסוק א:אך הנה כתבנו למעלה כי יהושע מעצמו הכין י"ב איש מי"ב שבטים שם ימצאו ושם יהיו בנוח כפו' רגלי הכהנים נושאי הארון במי הירדן ויראו כי מיד יכרתון ותהיה ראיית' כראיית כל הי"ב שבטים יחד שאל"כ הי' בלתי אפשר יראו כל ישראל מעש' הנס איך הי' כי מחנה ישראל הוא י"ב מיל על י"ב מיל ואיזה הדרך תשלוט ראייתם כאחת בדבר אם לא לקצת מהבאים ראשונה הקרובים אל הארון.
פסוק א:ונבא אל הענין הנה צוה יתב' אחר תום כל הגוי לעבור את הירדן אז ויאמר ה' אל יהושע לאמר קחו לכם כו' לומר כי אז צוה לאמר הצווי הלז ולא מקוד'.
פסוק ג:והנה כתבנו כי ממה שלא נאמר ישראל אלא הגוי כיון כי גם בשביל בני לויה החוטב עיציהם ושואב מימיה' נתעכב הארון בירדן בל ישובו המים למקומם ע"כ הי' מקום להמון העם להרהר אולי אחר שתם כל הגוי לעבור לא יתעכבו המים מלשוב ויפחדו פן עודם נוטלים ומעמיסים האבנים על שכמם ויוצאים חוצה ישוב נד המים עליהם פתאום ומה גם לרז"ל שאמרו שהי' גבוה ס' מיל אך הוא יתברך רצה יבטחו בה' וצוה לזרזם בדב' לבל ייראו מזה וז"א וצוו אותם לאמר שאו כו' והוא כי אין צו אלא זירוז והכונה צוו וזרזו אותם כדי לאמר להם שאו כו' כי תחלה טרם יגידו להם מה שיעשה יזרזו' בדבר כדי לומר אח"כ וזהו וצוו אותם לאמר.
פסוק ד:ובראות יהושע התעצלות מה לעשו' הדבר מפחד לבם פן יגרום החטא וישובו המים עודם מטפלים באבנים ע"כ מה עשה יהושע קרא אל הי"ב איש אשר היו מוכנים לו מאז לראו' איך ע"י נוח כפות רגלי הכהנים במי הירדן יכרתון מאליהם שהי' מוכנים צוה הדבר וזהו ויקרא יהושע אל שני' העשר וז"א בה"א הידיעה וזהו אשר הכין שהוא אשר הכינם מאז.
פסוק ה:ויאמר להם יהושע עברו לפני ארון ה' כו' לומר אל תפחדו ואל תראו כי הנה לפני ארון ה' אלהיכם אשר ראית' בעיניכם כי לפני הארון נכרתו מימי הירדן וגם עתה עברו לפניו כי ככחו אז להכרית' כחו עתה לעכבם מלשוב וע"פ דרכו אמר עברו והרימו כלומר גם אין צריך עכבה רבה כי אם עבר העברה בעלמא והרימו כי אינכם צריכים לחפור רק להרים ולהוציאו הנה לכם יאות עשות למען תהיה זאת אות בקרבכ' כי שאר העם ואשר לא נמצאו בהכרת המים בעבור הארון כ"א שבהגיע' הירדן מצאו המים נכרתי' אין האות שקוע בקרב לבם באשר אתם אשר ראית' בעיניכם.
פסוק ו:וזהו למען תהי' זאת אות בקרבכ' כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה ואמרת' להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' ומי יאמר כי ארון ברית ה' היה סיבה ולא סיבה זולתה הלא הוא כי הנה בעוברו בירדן נכרתו מי הירדן כלומר ולא קודם ולא אחר שעה שהוא כנוח כפות רגלי הכהנים במי הירדן והנה ראיה זו לא היו זולתם יכולים לאומרו כ"א שנים עשר איש אלו כי עיניהם ראו ולא זר כי שם נמצאו איש א' משבט והמה ראו גופא דעובדא באופן שע"כ להם יאמר לעשות הדבר מזולת' וז"א בעברו כו' אחר אומר אשר נכרתו כו'.
פסוק ו:והנה בייחוד הוא היות האות בעצם לכם בייחוד עם שלא יבצר כי והיו האבנים האלה לבני ישראל לזכרון עד עולם דרך כלל לכולם אלא שנוסף בכם שיהיה אות עצמיי משאר כללות ישראל באופן שנתחלק הענין לשני' כי אשר אמר ה' אל יהושע שיקחו ישראל י"ב אנשי' לא עשו אלא כאשר צוה יהושע שהוא אשר צוה לי"ב אנשים אשר הכין הוא מתחלה וזהו ויעשו כן בני ישראל כאשר צוה יהושע אבל לענין היות י"ב אבנים ולהוליכם אל המלון בזה עשו כאשר צוה ה' את יהושע וזהו וישאו י"ב אבנים מתוך הירדן כאשר צוה ה' את יהושע כו' ויעבירום עמם אל המלון כו' ואחשב' כי להיות שבאריכות הימים הדברים נשכחים ואשר יראה אבנים בגלגל לא יתן אל לבו שעל זכר מה שעשה ה' בירדן הוא ולא ידע כי מהירדן הובאו ושהיו ממקו' שעברו בו ע"כ מה עשה לעמת י"ב אבנים אלו הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים כי שם תחת כל א' מהאבנים מושב גבוה באופן שנראות למעלה מן המים י"ב אבנים וע"י כן יתמיד הזכרון כי י"ב אלו כנגד אלו ואלו סי' על מה שהי' במקום שהי"ב שבירדן שם וגם הם במלון הראשון מנגד למקום אשר שם שכנגדן וכמספרן וזהו ושתים עשרה אבנים הקים כו' והנה עתה חל עלינו חובת ביאור למה לא עשו העם כדבר ה' אל יהושע לקחת הם בעצמם י"ב אנשים אלא שיהיו אותם שהכין יהושע מאז הרואים קריע' הירדן הסמוכים לארון ועוד שנית למה הי"ב שניי' הקים יהושע בעצמו בתוך הירדן ולא צוה לעם להקימ', לז"א דע כי נפל פחד נד מימי הירדן על העם יראים שמא יגרום החטא לבלתי התמיד הנס הרב' וחשו פן בהיות מאי מעט בירדן ישובו המים עליהם תדע שכך הוא שהרי הכהנים נושאים הארן שעל ידם נקרע הירדן היו עומדים בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע כו' וכהתימו לדבר עם היות שעדיין הכהנים נושאי הארון היו עומדים לאטם ויהושע גם הוא שם עכ"ז וימהרו העם ויעברו ולמה הי' המהירות ההוא אך אין זה כ"א שלא בטחו בזכות עצמם שיתמיד העדר שוב המים למקומם הרבה ומזה יובן מה שעשה יהושע לצוות לי"ב איש אשר הכין להרים האבנים כי יעדר מהם מורך לבב כי הן הם יחד ראו בעיניהם כח הארון איך נכרתו מימי הירדן על ידו שע"כ כל עוד שנושאי הארון שם אין פחד כי מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ"ש וגם על זה האבנים השניים הוא בעצמו החומץ:
פסוק יא:ויהי כאשר כו' הנה יראה הסדר מהופך כי תחלה היה ראוי לומר מה שצוה ית' אל יהושע שיצוה את הכהנים נושאי הארון שיעלו מן הירדן ושעשה כן ושבעלות הכהנים מתוך הירדן ששבו המים למקומם ואחר כך יאמר פסוק זה שכאשר תם כל העם לעבור שעבר ארון ה' והכהנים לפני העם. ועוד קשה מזה מה שאומר אחר פסוק זה מה שעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני ישראל קודם לצווי עליית נושאי הארון מן הירדן וסיפור מה שכן עשו. אך אחר סיפור גדולת הארון ההולך לפניהם כי הכרית את הירדן ונעשו מפניו כמו נד והתמיד הדבר עד תום כל העם לעבור ועד הקים י"ב אבנים שהוליכו אתם למלון וי"ב אחרות אשר כל זה היה סימן כי כך יכרית כל אותם הגוים אשר עוברים עליהם א"כ איפה למה הוצרכו ישראל להוליך חמושים ב' שבטים וחצי לפניהם ללחום מלחמתם כאלו הם עושים המלחמה להציל את ישראל והלא מי שארון ה' לפניהם מה צורך לכלי מלחמת החמושים האלה ע"כ היה אפשר יעלה על לב איש כי חוזר הארון ללכת אחר שני הדגלים כאשר במדבר לז"א דע כי לא כן הוא כי הנה ויהי כאשר תם כו' ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם שהוא להכניע את הגוים ההם ואל תתמה לומר א"כ איפה מה בצע בחלוץ ההולך לפני הע' כי דע מה שעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני בני ישראל כי לא היה הבטחון בהם חלילה רק כאשר דבר אליהם משה שהוא כי מה שדבר להם היה בפירוש שלא להטיל מורך בעם כי יחשבו שמאימת ז' עממין היו נשארים בנחלתם אך לא שבם היה בטחון חלילה וזהו ויעברו כי' כאשר כו' ולא עוד כי גם בטחון לכתם עם יהושע כי הוא יעבור והוא ינחיל הי' בלבם כי גדול יהושע בעיני כל ישראל כי הלא ביום ההוא גדל ה' את יהושע:
פסוק טו:ויאמר ה' אל יהושע כו' אפשר כי מה שלא עלו מאליהם אחר תום כל הגוי ואחר הרים את האבנים שהיה בל יאמרו כי ראו את המי' מתחילי' לשוב וע"כ יצאו מהירדן ע"כ לא רצה ית' יעלו עד יצוה להם יהושע בשם ה' ואז יעלו ויראו כל העם כי אדרבה לא עצרו כח המים לשוב עד שנתקו רגלי הכהנים מן הירדן ולא עוד שעם היות שהיה נד המים גבוה כמ"ש ז"ל שהיו נגדשין כיפין על גבי כיפין יותר משלש מאות מיל עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב וא"כ היה נמשך מזה כי בשוב כל המים הללו שנתקבצו שימלאו שני צידי הירדן מים מזה ומזה אלף אמה מכל צד למצער וישטופו כמה וכמה מישראל ע"כ אמר כי כאשר בהיות הארון בירדן יבשו מי הירדן כך כאשר נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה נעצרה בחרבה מהיות בה מים כ"א שנתצמצמו בתחום שעור הירדן ולא נתפשטו יותר מאשר היו מתחלה וכל המים שנתקבצו כמו נד והיו עולים למעלה היו כלא היה וזה וישובו מי הירדן למקומם וי לכו כתמול שלשום על כל גדותיו כי לא עשה רושם כל מה שנעשו כמו נד בכל זמן שעברו ישראל בירדן עד תום כל הגוי ויתכן באומרו לאמר עלו מן הירדן שאינו לאמר לאחרים. ועוד להתקשר עם פסוק הקודם ביום ההוא גדל כו' שהוא כי בכלל מה שגדל ה' את יהושע היה כי אמר ה' אל יהושע לאמר הוא אל הכהנים שיעלו וכן עשה כי ויצו יהושע את הכהנים וכל דבריו לא היו רק לאמר עלו מן הירדן כי כל אמירתו לא היתה רק עלו מן הירדן כי לא אמר כה אמר ה' עלו כ"א בלבד עלו מן הירדן וכל זה עשה יתברך למען יראו גדולתו כי אמירתו עשתה רושם כי כאשר נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה אין צ"ל שאז שבו המים כ"א שעלייתם במאמרו אל החרבה מנעה החרבה כלה מהיות בה שום התפשטות מים מהנד הגדול שהיה מכל המים היורדים מלמעלה שנעשו נד אחד שהוא נס ופלא כמדובר:
פסוק כ:ואת שתים עשרה וכו' ראוי להעיר אומרו אשר ישאלון שהראוי יאמר אם ישאלון או כאשר ישאלון. ועוד כי אחר אומרו כי במה עבר ישראל את הירדן הזה למה חזר ואמר אשר הוביש. ועוד מה צורך להזכיר קריעת ים סוף פה ועוד כי למעלה ייחס הנס אל הארון באומר כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' ופה הוא אומר אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם הנה שמייחס הנס אל ישראל שמפניהם נכרתו מימי הירדן.
פסוק כ:אמנם הנה למעלה לא היה יהושע מדבר עם כללות ישראל כ"א עם הי"ב איש אשר לקח מאז ייעד ענין כריתת מי הירדן כנוח כפות רגלי הכהנים במי הירדן כמו שכתבנו שם כי לא היה אפשר יראו כל מחנה ישראל יחד שהוא י"ב מיל הכרת המים ברגע ניח כפות רגלי הכהנים ע"כ לקח י"ב איש אחד מכל שבט לראות כאחת את מעשה ה' כי נורא הוא ואותם לקח יהושע לשאת את הי"ב אבנים מתוך הירדן ואליהם דבר יהושע אחר עברו לפני ארון וכו' והרימו לכם וכו'.
פסוק כ:ונבא אל הענין והוא בשום לב אל אומרו שם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם והנה פה אינו אומר לכם אלא אשר ישאלון בניכם מה האבנים האלה ואינו אומר לכם וגם מה שהערנו למעלה כי שם לא נאמר את אבותם כאשר נאמר פה אך הוא כי שם בדבר יהושע אל הי"ב איש הנזכרים שהקים מעצמו מתחלה לראות כמדובר למעלה הוצרך לתת להם טעם למה יהיו הם מרימים האבנים ולא אחרים כאשר צוה ה' לאמר לישראל יקחו מהם י"ב אנשים להרים האבנים ואמר כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם כלומר לכם בייחוד שתהיו אתם המרימים אותם לז"א שיאמרו להם מה שראו הם בייחוד כי נכרתו מימי הירדן מפני הארון כי המה ראו זה בעיניהם ויגידו לבניכם אך עתה מדבר יהושע עם כללות ישראל וזהו ויאמר אל בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם שהוא דור שלישי כי השני מן הסתם שידעו לכן והודעתם את בניכם שהוא דור שני שיודיעו לבניהם לאמר ביבשה כו' ושיעור הכתוב' שאחר אומרו ואת שתים עשרה האבנים הקים יהושע בגלגל ראה והנה אם סימן וזכר האבנים הוא מה שאמר למעלה לי"ב אנשים שהוא לאות כי מפני הארון בעברו נכרתו מימי הירדן לא יצדק זה רק לרואים הדבר בעצמם שיגידו כך אך לדור שלישי ומן הוא והלאה שישאלו למי שלא ראה גם הוא איך מהקמת האבנים יהיה רמז אל היות הכריתה ע"י הארון לז"א דעו כי אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם שהוא דור שלישי לא יהיה מה האבנים האלה לכם כ"א מה האבנים האלה וזהו אשר ישאלו את אבותם לאמר מה האבנים האלה כי אינו כאשר אמרתי למעלה לי"ב האנשים שישאלו להם בניהם מה האבנים להם בייחוד שהוא כי המה יגידו מה שראו מי הכרית את מי הירדן שהוא ארון ה' אך מה שישאלו מדור שלישי והלאה אינו כ"א מה האבנים האלה לכן והודעתם את בניכם לאמר לבניהם ביבשה עבר ישראל כלומר כי אין הרמז מי הכרית את מי הירדן כ"א בזכות מי והוא בזכות ישראל כי ביבשה עבר ישראל את הירדן.
פסוק כג:ואל תתמהו כי כאשר הוביש ה' את מי ים סוף ולא היה שם ארון ככה עשה גם עתה כי ה' הוא עושה למענכם והיות על ידי הארון הוא כי שם האלהים:
פסוק כג:או יאמר הנה הקמתי י"ב אבנים לאות וזכרון דעו כי אשר ישאלון בניכם את אבותם מחר הלא הוא לאמר להם מה האבנים האלה שהם שני דברים א' ומה האבנים שהוא למה היה הרמז באבנים ולא בדבר אחר. שנית האלה שהם י"ב ולא פחות או יותר לכן והודעת' את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל כו' והוא כי י"ב אבנים הם י"ב שבטים כי י"ב היו ליעקב במראשותיו כנגד י"ב שבטים שעליהם אמר יעקב שאם יעשו א' יהיה סי' יהיו כלם צדיקים ונתאחדו וזהו והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל כלומר הנמשלים לאבנים ועל שנעשה א' אמר עבר לשון יחיד או לדעת רז"ל שאומר על ישראל סבא וגם הוא מעין מאמרנו כי הוא ייחדן כמדובר מרז"ל: