פסוק א:ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור וגו'. פירשו המפרשים שהיה זה קודם ההעברה, ואם כן איך אמר ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור? ולפי דעתי אין צורך, אבל יאמר שכאשר תם כל הגוי לעבור את הירדן צוה הקב"ה ליהושע (ב) שיקח שנים עשר אבנים מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים במקום שהיו מתוקנים ומוכנים שם (ג) ויעבירו אותם עמהם למלון, והנה ראה ית' לצוות על זה אחר ההעברה, לפי שכבר היו מאמינים בגודל הנס והיה לבם נכון בטוח בה' כי כבר עברו, לזה צוה אז בהיותם כבר ביבשה ישובו אותם שנים עשר איש פעם אחרת אל תוך הירדן למקום שהיו שם רגלי הכהנים סמוכים לשפת הנהר אשר יצאו בו ויקחו משם האבנים ממצב רגליהם. והמפרשים אמרו שלקחום מסביב מצב רגליהם, ולי נראה שאינו כן אלא שממצב רגליהם לקחום, שהיו הכהנים נושאים רגליהם והאנשים לוקחים מהם האבנים:
פסוק ד:ויקרא יהושע אל שנים העשר איש וגו'. מזה יראה שיהושע הכין שנים עשר האנשים קודם שיבואהו הדבור הזה ושהיתה הכנתם לסבה אחרת כמו שזכרתי. ועתה בבוא דבר השם העתיק ענינם לתכלית לקיחת האבנים: והנה יהושע בדבריו הוסיף על דברי השם שני דברים. האחד אמרו (ה) למספר שבטי בני ישראל, ויהיה זה כדי לתת טעם למה יצוה לאותם השנים עשר האנשים שיקחו אותם אבנים ולא לאנשים אחרים, ונתן טעם לדבר ואמר שאחרי שזה היה למספר בני ישראל היה מן הראוי שאלה יהיו איש אחד לשבט כל אחד יקח אבנו, ואמר איש אבן אחת על שכמו, כדי לרמוז שיהיו אבנים גדולות ולא קטנות שיוליכום בידיהם. ועוד הוסיף דבר שני, והוא ביאור תכלית הנס למה היה, והוא אמרו (ו) למען תהיה אות בקרבכם וגו'. ועם היות שלא נזכר בכאן שצוה יהושע את השנים עשר אנשים שיקחו האבנים ממצב רגלי הכהנים, אין ספק שצוהו עליו אחר שצוהו ית' כן:
פסוק ט:ושתים עשרה אבנים הקים יהושע וגו'. כתב רש"י ז"ל כדי שלא יטבעו רגלי הכהנים במים בטיט. והרלב"ג כדי שיתפרסם אליהם שאצל מקומם יעמדו מי הירדן נד אחד. וירא מדבריהם אלה שרש"י ז"ל סבר שעשה יהושע זה אחרי ההעברה, ואחרי שלקחו השנים עשר איש השנים עשר אבנים, ושמפני לקיחתם משם צוה יהושע להקים במקומם אבנים אחרות כדי שלא ישארו רגלי הכהנים בטיט ומים. והרלב"ג סבר שקודם ההעברה צוה יהושע על זה, והקים האבנים האלה כדי לפרסם לעם הנס העתיד להעשות אליהם, שיעמדו שם המים נד אחד. ויקשה אצלו מאד אם כן למה נזכר מאוחר במקום הזה? והרד"ק ז"ל כתב, שאעפ"י שלא מצינו שצוהו האל ית' על זה ידענו שנצטווה עליו אחרי שעשאו, ושפירוש תחת מצב סמוך מקום מצב לא תחת רגליהם, שהרי הם לא זזו ממקומם עד שנעשה הכל כמו שאמר עד תום כל הדבר. ודעתי בזה שיהושע מעצמו בלי צווי האל ית' עשה זה, והוא שהאל ית' צוה שיעשו זכר לאותו הנס במה שיקחו מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, רוצה לומר מהמקום ההוא אשר היו שם רגליהם שנים עשר אבנים. והנראה שהיו בשפת הירדן האחרונה אבנים גדולות סמוך למקום אשר שם הכהנים שמו רגליהם בעודם בירדן עד תום כל העם לעבור, והאבנים ההם צוה שיקחו האנשים ההם וישאום על שכמם אל המלון להניחם שם לאות לכל הדורות הבאים, שידעו ויכירו שביבשה עבר ישראל את הירדן. ומלבד האות הזה שנעשה ביבשה ראה יהושע לעשות בתוך הירדן אות אחר, והוא שהקים שם י"ב אבנים תחת מצב רגלי הכהנים, והתבונן שאמר הקים יהושע ולא אמר הציב יהושע, וגם אמרו תחת מצב רגלי הכהנים, ולמעלה לא אמר כי אם ממצב רגלי הכהנים ולא תחת מצב, וענין זה שהאבנים האלה לא שם יהושע אותם כמו שהיו האבנים האחרות מושלכות תחת המים, אבל הקים אותם זו למעלה מזו, עד עשות מהן ציון גדול ורם ורב לשיראו אותן מרחוק בשפת הירדן, ולזה אמר הקים יהושע, כי הקימם גבוה מעל גבוה כתבנית ציון, באופן שלא יכסו אותן המים, ואמר שהיתה הקמתם תחת מצב רגלי הכהנים, ר"ל תמורת המקום שהיו שמה נצבים רגלי הכהנים והוא כמו (שמות כ"א כ"ד) עין תחת עין, והנה היה זה הציון לאות שבאותו מקום עמד ארון הברית אדון כל הארץ. אמנם למעלה בפסוק (לפי שנלקחו י"ב אבנים הראשונים מאותו מקום ממש אשר שם רגלי הכהנים) לא אמר תחת מצב רגלי הכהנים, אבל אמר ממצב, לפי שלקחום מאותו מקום עצמו אשר שם נצבים רגליהם. הנה התבאר שיהושע צוה על זה, לפי שיהיה בתוך הירדן דומה לאותו אות שהיה בגלגל, באופן שכל העובר באותו נהר ידע הנס שנעשה שם. וזהו שאמר ויהי שם עד היום הזה, אין הרצון שהיו האבנים ההם תחת המים, אבל שהיו שם בתוך הירדן ציון גדול יוצא על המים למעלה כפי קימת האבנים שהקים שם. ודומה לזה תמצא בשאר האבנים שאמר שהקים אותם יהושע בגלגל, כלומר שהקימם זו למעלה מזו, כמו שהיה מנהג הקדמונים העושים ציונים במקומות הארצות אשר באו שמה וכבשום מחדש. ונוכל לומר שהאל ית' צוה שיקחו י"ב אבנים מתוך הירדן ויוליכום אל המלון, כדי להעיד ששנים עשר שבטים שבטי יה עלו מן הירדן ונכנסו בארץ ונחו שם במלון, רמז אל ההתמדה והעכוב והישיבה שם ימים רבים, ויהושע רצה להוסיף על אותו סימן והאות בשלקח גם כן מהאבנים אשר היו כבר בארץ י"ב אבנים וצוה שישליכום בירדן, רומז שבהנחל עליון השבטים יוציא וישליך חוצה לארץ מהאומות למספר שבטי ישראל, באופן שהיו אלה תמורת אלה, אלה באו לארץ והכנסו בה ופושעים יסחו ממנה, והותרה בזה השאלה החמישית:
פסוק י:והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן וגו'. אמר שהכהנים עמדו בתוך הירדן לא לבד כל זמן שעברו העם, אבל גם עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם. והרד"ק ז"ל כתב שהוא הקמת האבנים מהירדן להוליכם אל המלון והקמת האבנים האחרות שהקים בתוך הירדן ושהוא אשר צוה משה אל יהושע, כמו שכתוב בתורה (דברים כ"ז ב') והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו', וקשה לדעתו אמרו שעמדו הכהנים עם הארון בתוך הירדן עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע וגו'? כי יתחייב שיאמר אם כן שעמד הארון והכהנים בירדן עד בואם להר עיבל ועשותם המזבח ובואם לגלגל. ועוד יקשה אומרו אשר צוה ה' אל יהושע לדבר אל העם? והנה לא צוהו דבר שידבר אל העם, וגם ענין האבנים לא דברו אל העם כי אם לי"ב האנשים? וגם מצות משה לא היה ליהושע כי אם לישראל? ורש"י ז"ל כתב עד תום כל הדבר כמו שענינו במסכת סוטה (פ"ז ל"ד ע"א) תדעו למה אתם עברים על מנת שתורישו את כל יושבי הארץ דקדק אמרו לדבר אל העם. והיותר נכון הוא, שיהושע כאשר עברו ישראל בירדן ביבשה כאשר יצאו לשפת הירדן דבר אליהם את הדברים כלם אשר אמר לו האל ית' בתחלת זה הספר, כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו וגו', לא יתיצב איש בפניכם וגו', הדברים האלה כולם שהאל ית' אמר ליהושע דבר הוא אז אל העם, והם עצמם הפסוקים שמשה אמר ליהושע בפרשת והיה עקב בסופה (דברים י"א כ"ג) והוריש ה' את כל הגויים וגו', כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו', לא יתיצב איש בפניכם וגו', ועל הדברים האלה אמר כאן עד תום וגו'. ושיעור הכתוב הוא עד תום כל הדבר לדבר אל העם אשר צוה ה' אל יהושע ככל אשר צוה משה אל יהושע, והעם מהרו ויעבורו כדי למהר עמידת הכהנים והארון בירדן מפני הכבוד, ומזה נלמוד שהאבנים שהקים יהושע הקימם אחרי צאת הכהנים מהירדן, כי לא עמדו שמה כי אם עד תום לדבר כל הדבר אשר צוה ה' ואשר דבר אל יהושע, לא עד תום מה שיהושע עשה מעצמו, ולפי זה יהיה אמרו הקים יהושע תחת מצב רגלי הכהנים, כי הקימם במקום מצבם, לפי שכבר נעתקו הכהנים משם:
פסוק יא:ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם וגו', ויעברו בני גד וגו', ביום ההוא גדל ה' וגו'. יאמר שלא יחשוב אדם שלא הלך ארון הברית לפני העם כי אם בהעברת הירדן, אינו כן, כי כאשר תם כל העם לעבור מיד עבר ארון ה' והכהנים והלכו תמיד לפני העם, וזכר עוד שגם כן סדר יהושע שיעברו בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה חלוצים לפני בני ישראל (יג) שהם כארבעים אלף חלוצי צבא, ולפי שהיה התנאי ביניהם ובין מרע"ה שיעברו לפני ה' למלחמה ואליו ית' יוחס ההעברה לזה אמר כאן לפני ה' למלחמה וגו', ר"ל שהיו הולכים לעבודתו. וזכר שכאשר ראו ישראל גודל הנס הכירו וידעו כי אלהים קרובים אל יהושע, והכירו ג"כ באופן סדורו את החלוצים ויתר עניני המלחמה ומה שצוה מעצמו באבני הירדן שהיה שלם בעיוני ובמעשי בנבואה ובנסים ובעניני המלחמות, וזהו שאמר (יד) ביום ההוא גדל ה' את יהושע בעיני כל ישראל, והיה זה במדיניות, עוד אמר ויראו אותו כאשר יראו את משה, והיה זה בעניני הנבואה והנסים:
פסוק טו:(טו-יו) ויאמר ה' אל יהושע צוה את הכהנים וגו', ויעלו מן הירדן וגו'. עם היות שזכר זה אחר שספר שהלך הארון לפני העם ושהיה החלוץ הולך לפניהם, הנה בא בכאן זה הספור לומר, שלא נחשוב שהכהנים עלו מן הירדן בלי מצות יהושע ולא שיהושע צום שיעלו בלי דבור האל ית', אבל לפי שהיה הצווי האלהי בירדן תעמודו, לא היה להם מקום ולא ליהושע לצאת משם מבלי צווי האל, ולזה אחרי שזכר שכל העם עברו והוציאו האבנים והשלים הספור שהיה הארון הולך לפניהם והחלוץ אחריו לפני בני ישראל, זכר שלא עלו הכהנים מהירדן כי אם במצות השם שצוה ליהושע בזה, ושבעלותם משם מיד שבו מי הירדן למקומם וגו' באופן שהיה הנס יותר מורגש וניכר אליהם, הותרה השאלה הששית:
פסוק יט:(יט-כ) והעם עלו מן הירדן וגו', ואת שתים עשרה האבנים וגו'. יאמר שעלו העם מהירדן בי' ימים לחדש ניסן וחנו בגלגל, ושם הקים יהושע האבנים זה על זה כדמות מגדל וציון גדול, ואמר לישראל תכלית אותו הציון, שלא היה לכבוד ולתפארת ולגסות הרוח כדרך הלוחמים הנכנסים בארץ לא להם, אבל היה לבד לזכרון מעשה ה' כי נורא הוא ונפלאותיו, וזהו אמרו (כא-כב) אשר ישאלון בניכם וגו', והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, וזה לא להיותו נחרב ויבש מעצמו, כי אם לפי (כג) שהוביש ה' את מי הירדן וגו'. ובדרש אמרו (ב"ר פר' ע"ו פ"ה ע"ד) ביבשה עבר ישראל, ישראל סבא, שאמר (בראשית ל"ב י') כי במקלי עברתי את הירדן הזה. והנה אמר מפניכם עד עברכם, ובענין ים סוף אמר אשר הוביש מפנינו עד עברנו, לפי שהדור ההוא לא היה היוצא ממצרים שכבר תמו במדבר, ולזה אמר אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם, לפי שהיו הם העוברים, ובענין ים סוף אמר אשר הוביש מפנינו, לפי שהוא היה שם ולא שאר הדור, ואמר שהיה התכלית האמתי בנס הזה, כדי שיעשה האל ית' ליהושע דומה למה שעשה למשה לגדלו בעיני העם, וזהו כאשר עשה ה' אלהיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו, ר"ל מפני אנחנו הזקנים אשר היינו שם, והיה א"כ האלוה העושה הנסים האלה שניהם הוא אחד אין עוד מלבדו, ולזה אמר בשניהם ה' אלהיכם, כי הפועל בשני הנסים היה אחד הוא ית', אמנם היה ההבדל במקבלים, כי העוברים בים סוף בלתי העוברים בירדן. וזכר אליהם יהושע שמהנס הזה ימשכו שתי תועלות. האחד שהאומות ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ועל זה אמר למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא, רצה בעמי הארץ העמים היושבים בארץ כנען. והתועלת השני הוא להשביע את ישראל בידיעת האמת ולהשרישם באמתת אמונתו, וזהו אמרו עוד למען יראתם את ה' אלהיכם כל הימים. וזכר שכמו שאמרו יהושע כן היה שפחדו מאד העמים מזה, וזהו אמרו מיד (א) ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו', את אשר הוביש ה' את מי הירדן וגו', וימס לבבם וגו'. והרלב"ג הרבה דברים בנס הזה לתת דרכים טבעיים מחוברים לדרך המופת, והוא באמת שוא ודבר כזב, כי הן לא קצרה יד ה' מהושיע, והדברים הטבעיים כלם לפניו כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו: