תנ"ך על הפרק - יהושע ד - לפרק ד' / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע ד

191 / 929
היום

הפרק

צווי על הקמת אבני זכרון, יהושע מתגדל, מעבר הירדן לפרטיו

וַיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ כָל־הַגּ֔וֹי לַעֲב֖וֹר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃קְח֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָעָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֲנָשִׁ֑ים אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃וְצַוּ֣וּ אוֹתָם֮ לֵאמֹר֒ שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם מִזֶּ֜ה מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן מִמַּצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים הָכִ֖ין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֑ים וְהַעֲבַרְתֶּ֤ם אוֹתָם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהִנַּחְתֶּ֣ם אוֹתָ֔ם בַּמָּל֕וֹן אֲשֶׁר־תָּלִ֥ינוּ ב֖וֹ הַלָּֽיְלָה׃וַיִּקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֗עַ אֶל־שְׁנֵ֤ים הֶֽעָשָׂר֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ עִ֠בְרוּ לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֑ן וְהָרִ֨ימוּ לָכֶ֜ם אִ֣ישׁ אֶ֤בֶן אַחַת֙ עַל־שִׁכְמ֔וֹ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה זֹ֥את א֖וֹת בְּקִרְבְּכֶ֑ם כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לֵאמֹ֔ר מָ֛ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָכֶֽם׃וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נִכְרְת֜וּ מֵימֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ מִפְּנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בְּעָבְרוֹ֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן נִכְרְת֖וּ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֑ן וְ֠הָיוּ הָאֲבָנִ֨ים הָאֵ֧לֶּה לְזִכָּר֛וֹן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֣ן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֘ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּשְׂא֡וּ שְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֨ה אֲבָנִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲבִר֤וּם עִמָּם֙ אֶל־הַמָּל֔וֹן וַיַּנִּח֖וּם שָֽׁם׃וּשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֗ים הֵקִ֣ים יְהוֹשֻׁעַ֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ תַּ֗חַת מַצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃וְהַכֹּהֲנִ֞ים נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֗וֹן עֹמְדִים֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ עַ֣ד תֹּ֣ם כָּֽל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֔ם כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְמַהֲר֥וּ הָעָ֖ם וַֽיַּעֲבֹֽרוּ׃וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁר־תַּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֑וֹר וַיַּעֲבֹ֧ר אֲרוֹן־יְהוָ֛ה וְהַכֹּהֲנִ֖ים לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃וַ֠יַּעַבְרוּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֨י שֵׁ֤בֶט הַֽמְנַשֶּׁה֙ חֲמֻשִׁ֔ים לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃כְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֣י הַצָּבָ֑א עָבְר֞וּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ לַמִּלְחָמָ֔ה אֶ֖ל עַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא גִּדַּ֤ל יְהוָה֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְא֣וּ אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יָרְא֥וּ אֶת־מֹשֶׁ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃צַוֵּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְיַעֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר עֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃וַ֠יְהִיבעלותכַּעֲל֨וֹתהַכֹּהֲנִ֜ים נֹשְׂאֵ֨י אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֔ן נִתְּק֗וּ כַּפּוֹת֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֶ֖ל הֶחָרָבָ֑ה וַיָּשֻׁ֤בוּ מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙ לִמְקוֹמָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃וְהָעָ֗ם עָלוּ֙ מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַֽיַּחֲנוּ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל בִּקְצֵ֖ה מִזְרַ֥ח יְרִיחֽוֹ׃וְאֵת֩ שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה הָֽאֲבָנִים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן הֵקִ֥ים יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּגִּלְגָּֽל׃וַיֹּ֛אמֶר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אֲשֶׁר֩ יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ אֶת־אֲבוֹתָ֣ם לֵאמֹ֔ר מָ֖ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃וְהוֹדַעְתֶּ֖ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם לֵאמֹ֑ר בַּיַּבָּשָׁה֙ עָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן הַזֶּֽה׃אֲשֶׁר־הוֹבִישׁ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֜ם אֶת־מֵ֧י הַיַּרְדֵּ֛ן מִפְּנֵיכֶ֖ם עַֽד־עָבְרְכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֧ם לְיַם־ס֛וּף אֲשֶׁר־הוֹבִ֥ישׁ מִפָּנֵ֖ינוּ עַד־עָבְרֵֽנוּ׃לְ֠מַעַן דַּ֜עַת כָּל־עַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־יַ֣ד יְהוָ֔ה כִּ֥י חֲזָקָ֖ה הִ֑יא לְמַ֧עַן יְרָאתֶ֛ם אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

לפרק ד'

בפרק הסיום של מעבר הירדן מקבל יהושע את הציווי להקים אנדרטה לנס. מהי המשמעות של גלי אבנים בשערי הארץ מימי האבות ועד יהושע? ובמה עסוק יהושע ביומו הראשון בארץ החדשה? בהנצחה!

ת"ר: כיצד עברו ישראל את הירדן? 
בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה, שנאמר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם; 
בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים, שנאמר:והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו'. 
תניא: רבי יוסי אומר, בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן, וכשהסיבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו (בימי שלמה- רש"י)
(סוטה דף לג עמוד ב)

חז"ל אומרים שבשלושה מקומות החליפו הכוהנים את הלווים. בגלל חשיבות המעמד מעלים את דרגת נושאי הארון מלוויים בני קהת לכוהנים. דומה הדבר ללוויה צבאית... נושאי המיטה שווים בדרגה לחלל...הנקבר יובל למנוחת עולמים ע"י חבריו בעלי דרגה שווה לו. ככל שהוא בעל דרגה גבוהה יותר, כך גם מלוויו צריכים להיות שווים לו בדרגה הארון היה תמיד בראש המחנה, פורץ דרך לעם במדבר יש חשש שמעמדו בארץ ירד כי הארץ מתנהלת ללא ניסים, ולכן בכניסה לארץ יש להגביה את דרגת נושאיו כי ה' הוא אדוני הארץ ולא חו"ל, מטרת התורה כי התורה תתנהל בא"י ולא במדבר לכן יש להעלות את הרמה בכניסה לארץ ואין להתרפק על היהדות שהייתה בחו"ל... לא דור המדבר הוא הדור האידאלי אלא דור הבנים הבונים כעת את הארץ! ולכן אי אפשר להסתפק ברמה של לווים כמו במדבר ולכן הארון בראש ולא באמצע!

היום הראשון בארץ החדשה

"בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום: 
עברו ישראל את הירדן, 
ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, ... וברכו וקללו, 
וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, 
שנאמר: (יהושע ד) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון"
(סוטה לו.)

משה מצווה(דברים כז):

(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:
(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:
(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:

באותו יום ביאה לארץ, יש לערוך את הקמת המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה עליו. כך גם מתארת הגמ' את היישום ע"י יהושע, באותו היום עברו את הירדן, דלגו על מכשול האומות העוינות, קיימו את הברית בהר גריזים ועיבל ונסוגו חזרה עם האבנים אל המלון הזמני, בגלגל.

אנדרטאות של אבנים

"נמצאת אתה אומר ,שלושה מיני אבנים היו:
אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר ...ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן 
ואחד שהקים בגלגל"
(סוטה לה.)

גלי אבנים בכניסה לעידן חדש מהווים אבן דרך בחיי האומה יעקב אבינו מקים גל אבנים לציין את הגבול בין ארם לישראל, בין לבן הארמי לבני יעקב כנאמר(בראשית לא):

(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶתהַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:

כך גם משה מציב את אבן הגבול שלו בעבר הירדן ומול מניח יהושע את אבן הדרך שלו בתוך הירדן ועל שפתו בצד המערבי. לכל דור יש את אבני הבניין שלו בפסיפס הבין דורי של עם ישראל לדורותיו. אבל משה מצווה להכניס תוכן באבן הדוממת, לכתוב עליה את התורה! לא רק מונומנט של בניה המדגיש את נוכחות האדם ונצחונו, כמו שערי ניצחון מעשי ידי בני אדם, אלא אנדרטה שכולה כתובת נוכחת של מעשי הבורא.

מעבר הארון 

"וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, 
שנאמר: (יהושע ד) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו. נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, 
נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: (יהושע ד) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם. 
ועל דבר זה נענש עוזא,..."
(סוטה לה.)

רד"ק (יהושע ד יא)

"ואני תמה מזה הדרש, מה הצריכם לזה לאלה הפסוקים כי כבר פירשנו אותם כלם לדעתנו ואפילו יהיה כדבריהם פי' קצה מי הירדן בשפה אשר נכנסו ממנה...ועבר לפני העם,
אף על פי כן מי הצריכם לזה הנס? וכי קשה הוא לפרש שהמתינו אותו ישראל עד שעבר לפניהם כמו שפירשנו!... 
והם שאמרו ידעו מה שאמרו כי דעתם רחבה מדעתנו!"
לפי דברי חז"ל בסיום מעבר ישראל את הירדן התרחש נס נוסף. נושאי הארון חזרו לאחורה אל הצד המזרחי של הירדן ופשוט טסו עם הארון מעל הירדן שכבר היה מלא במים! צורת נשיאה/טיסה זו של הארון הייתה הדרך המקובלת מזה 40 שנה במדבר. הלווים בני קהת יכלו רק בדרך נס להרים את הארון ששקל כמה טונות! ארון זהב בתוך ארון עץ בארון זהב נוסף שבתוכו היו הלוחות שהן שתי קוביות אבן(בבא בתרא יד.)   מרובעות וכנראה גם שברי הלוחות הראשונים.
לכן יש קטרוג גדול על עוזא בימי דוד המלך אשר מזדרז ל "הציל" את הארון מנפילה, היה לו לדעת שלא העגלה נושאת את הארון אלא הארון הוא שמרים את הנושאים אותו! ארון ה' אינו חפץ פולחני דומם, אלא יש בו רוח ניסית אשר מניעה את כל הסובבים אותו.

הרד"ק מקשה מה מכריח את חז"ל לומר זאת מתוך הכתובים, לדעתו ניתן להסביר כי הכוהנים היו האחרונים שעברו וברגע שניתקו את כפות רגליהם בצד המערבי של הירדן, הירדן שב לקדמותו והתמלא במים. אבל הוא מסיים בלימוד אמונת חכמים, המהווה שיעור חשוב בלימוד תנ"ך.
אם חז"ל אמרו זאת, דעתם רחבה מדעתנו! ולכן יש לקבל את דעתם. אין אנו, אחרוני הפרשנים, עומדים באותה שורה עם ענקי המדרש והגמ'. אסור לנו לחטוא למסורת העברת התורה מדור לדור, ועלינו להכיר בכך כי אנו בס"ה בבחינת ננס הרוכב ע"ג ענקי הרוח מהדורות הקודמים.

תאריכון- מות משה, אבלו והמעבר.

תאריך מעבר הירדן מצויין בפרק ב"ֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" שלושה ימים קודם מכריז יהושע על ההכנות  כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.(יהושע א) ושלושים יום קודם לכך נפטר משה, בז' באדר. מתי א"כ נשלחו המרגלים? כנראה בתוך ימי אבל משה! כי ממות משה יש אבלות וירידה ברמה הנבואה אבל את ההכנות למצוות כיבוש הארץ יש להמשיך במרץ והאבלות אינה מבטלת אותם.

בתאריך זה , בעשור לחודש היה כבר נס גדול במצריים. "מיקחו בעשור"(שמות יב)  נס לקיחת השה, אליל מצריים, לעיני כל מצריים "שבת הגדול" במצריים הופך בימי יהושע ליום מעבר הירדן. יהושע בבואה של משה, קריעת ים סוף מול כריתת הירדן , שבת הגדול מול מעבר הירדן.


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך