פסוק א:וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר: ״בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״. כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין לְשׁוֹן ״הֱפִיצְךָ״, לִלְשׁוֹן ״הִדִּיחֲךָ״, כִּי ״הֱפִיצְךָ״ יֵאָמֵר עַל הַגָּלוּת, וְ״הִדִּיחֲךָ״ יֵאָמֵר עַל הַמִּצְוֹת, כִּי בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹת הָעַמִּים הֵם נִדָּחִים מִן הַמִּצְוֹת, הֵן מִצַּד מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹכֵחָה (דברים כח לו): ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, הֵן מִצַּד שֶׁרוֹב הַמִּצְוֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, וְעַל יְדֵי הַדָּחָה זוֹ יִשְׂרָאֵל קְרוֹבִים לָבוֹא לִידֵי טָעוּת וְלוֹמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ עוֹד בְּמַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א יא): ״לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה׳״, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְיָאֲשׁוּ לְגַמְרֵי מִן הַגְּאוּלָּה, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִדִּיחָם מִן הַמִּצְוֹת בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה. וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה כִּי אִם עַל הַפִּזּוּר לַהֲפִיצָם זֶה מֵעַל זֶה, כִּי כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם (סנהדרין עא:). אָמְנָם מַה שֶּׁנִּדְחוּ מִן הַמִּצְוֹת נִמְשָׁךְ בְּמִקְרֶה מִן הַהֲפָצָה, וְלֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה לְהַדִּיחָם מִן הַמִּצְוֹת.
פסוק א:וְזֶהוּ הַמְכֻוָּן בְּפָרָשָׁה זוֹ, ״וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, שֶׁתַּחֲשׁוֹב בְּלִבְּךָ דָּבָר, וּמַהוּ הַדָּבָר – ״אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, כִּי תַּחֲשׁוֹב שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ הִדִּיחֲךָ מִן הַמִּצְוֹת בְּכַוָּנָה וְעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, כִּי אֵינוֹ חָפֵץ לֹא בְּךָ וְלֹא בִּשְׁמִירַת מִצְוֹתֶיךָ עוֹד, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְיָאֵשׁ מִן הַתְּשׁוּבָה, כִּי תֹּאמַר, לוּ חָפֵץ ה׳ בָּנוּ לֹא תִּקְרֶאנָה אוֹתָנוּ כָּאֵלֶּה מִיָּדוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל זֶה אָמַר שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב תּוֹעָה עַל ה׳, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא בְּמִצְוֹתֶיךָ חָפֵץ מְאֹד לְעוֹלָם. וּבָזֶה יִבָּחֵן הַדָּבָר, בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר תִּגְמֹר בְּלִבְּךָ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַד ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתָ הַדָּבָר הָרָאוּי לְהֵעָשׂוֹת בְּפוֹעַל, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר כָּאן עֲדַיִן ״וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״ כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ, בָּזֶה הוֹרָה בְּאֶצְבַּע לוֹמַר, רְאֵה אֵיךְ אַתָּה טוֹעֶה בְּדַעְתְּךָ, כִּי לֹא זוֹ שֶׁבְּמִצְוֹתֶיךָ חָפֵץ מְאֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ תֵּכֶף שֶׁתָּשׁוּב עַד ה׳ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, שֶׁעִקַּר הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹל ה׳ הִיא בְּכָל לְבָבְךָ לְבַד, שֶׁיִּרְאֶה ה׳ בְּךָ סִימָנֵי טָהֳרָה שֶׁנָּכוֹן לִבְּךָ אֶל ה׳, אַךְ שֶׁהַמְּנִיעָה הִיא שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּפוֹעַל כָּל מִצְוֹתָיו, וּמִכָּל מָקוֹם תֵּכֶף ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ״ וְגוֹ׳.
פסוק א:שְׁתֵּי פְּעָמִים ״וְשָׁב״ שֶׁהִזְכִּיר בָּזֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן מְדַבֵּר בִּמְחִילַת הֶעָוֹן הַקּוֹדֵם, הַנִּקְרָא ״שְׁבוּתְךָ״, כְּמוֹ ״הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה״ (ירמיה לא כא), וּכְמוֹ ״וַיֵּלֶךְ שׁוֹבֵב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ״ (ישעיה נז יז), וּכְמוֹ ״שׁוּבָה מְשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל״ (ירמיה ג יב), וְכֵן רַבִּים. עַל זֶה אָמַר: ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ״, כִּי אֲפִלּוּ ״שְׁבוּתְךָ״ הַמִּתְיַחֵס אֵלֶיךָ, דְּהַיְנוּ הֶעָוֹן, יִתְהַפֵּךְ לִזְכוּת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשִׂין הַזְּדוֹנוֹת כִּזְכֻיּוֹת. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִחֲמֶךָ״, שֶׁהוּא לְשׁוֹן אַהֲבָה, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת שְׁבוּתְךָ, יַעַן כִּי הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כִּזְכֻיּוֹת וְאוֹהֲבָם מְאֹד.
פסוק א:וְהַשֵּׁנִי מְדַבֵּר בְּשִׁיבַת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, לֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁהִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְנִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת, אֶלָּא בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה נִתְכַּוֵּן ה׳ לַהֲפִיצְךָ, אָמְנָם הַהַדָּחָה מִן הַמִּצְוֹת נִמְשָׁךְ בְּמִקְרֶה מִן הַנִּפּוּץ, וּמִכָּל מָקוֹם, ״אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם״, כִּי בֶּאֱמֶת אַתָּה מֻדָּח מִן הַמִּצְוֹת, אֲבָל אֵין לְיַחֵס הַדָּבָר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי אִם אֵלֶיךָ, וְנִקְרָא ״נִדַּחֲךָ״, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ וְגָרַמְתָּ לְךָ הַדָּחָה זוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ לִהְיוֹת מֻדָּח מִן מְקוֹם קִיּוּם הַמִּצְוֹת רָחוֹק מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם, ״מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה׳ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ״, ״מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ״ – זֶהוּ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, ״וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ״ אֵלָיו לְסַיֵּעַ לְךָ לִשְׁמִירַת הַמִּצְוֹת. ״וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ״, אֵין הַפֵּרוּשׁ ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״ – יוֹתֵר מֵאֲבוֹתֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בְּסָמוּךְ אָמַר: ״כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבוֹתֶיךָ״, מַשְׁמָע לֹא יוֹתֵר מֵהֶם אֶלָּא שָׁוֶה לָהֶם, אֶלָּא ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״ – לוֹמַר לְךָ, מֵאַחַר אֲשֶׁר אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבְּךָ אֶל ה׳ אֲבָל עֲדַיִן לֹא יָצְאָה מַחֲשַׁבְתְּךָ אֶל הַפֹּעַל, כִּי לֹא קִיַּמְתָּ הַמִּצְוֹת עֲדַיִן, עַל כֵּן עֲדַיִן אֵין זְכוּתְךָ מַסְפִּיק לְךָ לְהֵטִיב לְךָ וּלְהַרְבּוֹתְךָ, כִּי אִם זְכוּת אֲבוֹתֶיךָ הוּא שֶׁעָמְדָה לְךָ לְהֵטִיב לְךָ וּלְהַרְבּוֹתְךָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״, שֶׁדָּבָר זֶה נִמְשָׁךְ לְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ. אָמְנָם מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלִּבְּךָ שָׁלֵם עִם ה׳, וְגָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת ה׳ גַּם בְּפֹעַל אִם תָּבֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ, גַּם לְעֻמַּת זֶה ה׳ יִגְמֹר בַּעַדְךָ.
פסוק א:וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה׳. שֶׁיִּתֵּן בְּלִבְּךָ לְעָבְדוֹ מֵאַהֲבָה לֹא מִיִּרְאָה, כִּי הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה עוֹבֵד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, אַךְ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַקֵּם מֵאוֹיְבֶיךָ תָּמִיד מוֹרָא אוֹיְבֶיךָ עָלֶיךָ, פֶּן יַחְזְרוּ לְהִלָּחֵם בְּךָ, וְעַל כֵּן אֵין לִבְּךָ פָּנוּי לַעֲבֹד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה. עַל כֵּן, ״וְנָתַן ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אוֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ״, וּמֵאָז תִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ עוֹד וְיִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם (תהלים נח יא), הִנֵּה מֵאָז תִּהְיֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת ה׳ בְּשִׂמְחָה גַּם בְּפֹעַל. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה תָּשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״, וְאָז לֹא תִּצְטָרֵךְ לִזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה״, כִּי בְּךָ לְבַד תָּלָה הַדָּבָר, וְאָז יָשׁוּב ה׳ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבוֹתֶיךָ, כִּי תִּהְיֶה שָׁוֶה לַאֲבוֹתֶיךָ, כִּי יֵשׁ בְּיָדְךָ זְכוּת עַצְמְךָ, וְאֶל הֶהָרִים לֹא תֹאכַל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא.) מִן פָּסוּק ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל״ (יחזקאל יח ו) – שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו. וְעַל יְדֵי בֵּאוּר זֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַרְבֵּה סְפֵקוֹת בְּכָל הֶמְשֵׁךְ פָּרָשָׁה זוֹ כַּמְבֹאָר לְכָל מֵבִין בְּמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת.
פסוק יא:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ. וְאַחַר כָּךְ לֹא אָמַר ״מִמְּךָ״ וְאָמַר סְתָם: ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״. הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ פָּרָשָׁה זוֹ בִּשְׁנֵי דְּרָכִים, הֵן עַל סְתָם מִצְוֹת הַתּוֹרָה, הֵן עַל הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִזְכִּיר לְמַעְלָה.
פסוק יא:דֶּרֶךְ א׳, עַל כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל מִצְוָה שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאַחַת הִיא הָעֲשִׂיָּה עַצְמָהּ, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּפֹעַל, הַשְּׁנִיָּה הִיא כַּוָּנַת הַמִּצְוָה, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה יד): ״סוֹד ה׳ לִירֵאָיו״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שם קמז כ): ״לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, כִּי הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמְסָרָם לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם יַעֲלֶה עַל לְבָבְךָ לוֹמַר: אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הַמִּצְוָה בְּלֹא כַּוָּנָה כַּחֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים, עַל זֶה אָמַר, אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל לֹא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קלט יד): ״נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד״, כִּי הַלֻּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְנִפְלָאִים בֶּאֱמֶת מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד, כִּי שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתִי, ״אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ״ (שם קיט יט), הַנֶּאֱמָר עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֲשִׂיָּה בְּפֹעַל אָמַר: ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, לֹא מִמְּךָ לְבַד אֶלָּא מִן כָּל הָאֻמּוֹת אֵינָן רְחוֹקִים, כִּי לֹא צִוָּה ה׳ לְךָ לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ מִצְוָה, כִּי בַּקָּרְבָּנוֹת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר כז ו) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא הִטְרַחְתִּי עָלֶיךָ לְהָבִיא קָרְבָּן מִן הַמִּינִים שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, כִּי אִם מִן בָּקָר וְצֹאן שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ כוּ׳, וּמֵהֶם תַּקִּישׁ אֶל כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא צִוָּה לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ דָּבָר לְמִצְוָה כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמְּצוּיִין אֶצְלְךָ.
פסוק יא:וְחָזַר וּפֵרַשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, זֶהוּ הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי ה׳ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב ו). וּכְדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת בְּפוֹעַל נָתַן ה׳ לָאָרֶץ אֲבָל לֹא הַחָכְמָה, כִּי עֲדַיִן הִיא בַּשָּׁמַיִם, עַל זֶה אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ וְגוֹ׳, כִּי גַּם הַמַּעֲשֶׂה, גַּם הָעִיּוּן וְדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, אֶת הַכֹּל נָתַן ה׳ לָאָרֶץ. וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, עַל זֶה אָמַר: ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״, כִּי לֹא צִוִּיתִי לְךָ לְהָבִיא דָּבָר מֵעֵבֶר לַיָּם לְמִצְוָה. ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, ״בִּלְבָבְךָ״ הוּא מְקוֹם הָעִיּוּן וְהַחָכְמָה, וּ״בְפִיךָ״ מְקוֹם הָעֲשִׂיָּה, כִּי אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא תָּבֹא לְיָדְךָ אֵיזוֹ מִצְוָה יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּפִיךָ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות קי.): כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיבָהּ כוּ׳, וְזֶה הֶקֵּשׁ עַל כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁהָעוֹסֵק בָּהֶם כְּאִלּוּ עֲשָׂאָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, כִּי יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלֵּם פָּרִים בִּשְׂפָתֶיךָ וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ עָשִׂיתָ אוֹתָם, וְכֵן אֲפִלּוּ חָשַׁב בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ (ברכות ו.), זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
פסוק יא:דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, שֶׁמַּאֲמָר ״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת״ מְדַבֵּר בַּתְּשׁוּבָה שֶׁהִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אֵין לְךָ הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר כִּי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַחוֹטְאִים, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה יוֹתֵר מִן כָּל הָאֻמּוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל וְהַתְּשׁוּבָה קָדְמוּ לָעוֹלָם (פסחים נד), וְאִם כֵּן כְּשֶׁבָּרָא ה׳ הַתְּשׁוּבָה שָׁם הָיִיתָ גַּם אָתָּה. וְאִם הָאֻמּוֹת צְרִיכִין זֵרוּז עַל הַתְּשׁוּבָה כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, הִנֵּה אַתָּה אֵינְךָ צָרִיךְ זֵרוּז עָלֶיהָ, כִּי סוֹד הַתְּשׁוּבָה גָּלוּי לְךָ מֵאָז וּמִקֶּדֶם וְ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ״, לוֹמַר שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ ה׳ מִיָּדֵינוּ רְמוֹס חֲצֵרָיו אִישׁ חוֹטֵא וְרַב מֶרִי, וּמִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה לִשְׁאֹל אֶת פִּי ה׳ אִם יְקַבֵּל אוֹתָנוּ אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה, כִּי סוֹד זֶה כְּבָר גָּלוּי לְךָ. אוֹ קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְאִם תֹּאמַר, אִם עֲוֹנוֹתַי הִטּוּ אֵלֶּה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִתַּחְתּוֹנִים וְעָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם, אִם כֵּן אֲנִי אָשׁוּב אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי, כִּי אֲנִי גָּרַמְתִּי הָרִחוּק זֶה, וְאֵיךְ אָשׁוּב עַד ה׳, הֲרֵי אֶצְטָרֵךְ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן פְּלִיאָה דַּעַת בְּעֵינַי אָנָה אֵלֵךְ לְרוּחוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל זֶה אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, אֲפִלּוּ מִמְּךָ לֹא נִפְלָא עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה עַד ה׳, וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר אַתָּה הֲכִינוֹת אֶת לִבְּךָ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא יִתְבָּרַךְ יַחֲזֹר וְיָשׁוּב אֵלֶיךָ לְהוֹרִיד שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵלֶיךָ.
פסוק יא:וְלֹא רְחוֹקָה הִיא. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:): הֵיכֵי דָמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה, כְּגוֹן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה, מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. וְאִם כֵּן מִי שֶׁחָטָא בְּאִשָּׁה מֵעֵבֶר לַיָּם, שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיַּעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁחָטָא בּוֹ, שַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִמָּנַע מִן הַתְּשׁוּבָה. עַל זֶה אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ״ – הַוִּדּוּי, ״וּבִלְבָבְךָ״ – הַחֲרָטָה, וְאָז דַּי לְךָ בָּזֶה, כִּי פִּיךָ וְלִבְּךָ מְקוֹם הַחֵטְא, כִּי לֵב הוּתַל הִטָּה אוֹתְךָ, וְהוּא מְקוֹם הַתִּקּוּן בַּתְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ נַמֵּי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כִּי לֹא אָמַר בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה אֶלָּא לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא, אֲבָל אֵין עִקַּר הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בָּזֶה.
פסוק יא:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר עַל הַתְּשׁוּבָה, כִּי מִצַּד רוֹמְמוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַתְּשׁוּבָה נִפְלֵאת מְאֹד הַפְלֵא וָפֶלֶא, כִּי כָּל בַּעַל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ לֹא יָשׁוּב לְקַחְתָּהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה, וְאֵיךְ יְקָרֵב מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא אֵלָיו אֲנָשִׁים הַחוֹטְאִים בְּנַפְשׁוֹתָם אֲשֶׁר סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר, אֲבָל ״מִמְּךָ״, דְּהַיְנוּ מִצִּדְּךָ, ״לֹא נִפְלֵאת״, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג יד): ״זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ״, כִּי מִצַּד הַחֹמֶר, אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז כ), עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁיְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתְךָ. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״, כִּי אֵינָהּ מְצוּיָה בִּצְבָא מָרוֹם הָרוּחָנִיִּים, כִּי אִם בְּךָ אָדָם מֵעָפָר יוּלָּד, עַל כֵּן מִצִּדְּךָ הַתְּשׁוּבָה דָּבָר רָאוּי וּמִתְקַבֵּל בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק טו:רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב. כִּי אִם חַיִּים אַתָּה מְבַקֵּשׁ, צַפֵּה לַטּוֹב, לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הִקְדִּים הַטּוֹב, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַטּוֹב יִזְכֶּה לְחַיִּים. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁבָּא לְהַזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֵי ה׳ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה, אֶלָּא יִחְיֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה טוֹב, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ חַיִּים גּוּפָנִיִּים, כִּי אִם יְבַקֵּשׁ הַחַיִּים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד בִּימֵי חַיָּיו אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד יג): ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב״, שֶׁלְּכָךְ אוֹהֵב יָמִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם בְּטוּב ה׳ בְּתוֹרָה וּמִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסָמוּךְ: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר זֶהוּ תַּכְלִית חַיֶּיךָ, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְךָ חַיִּים כִּי אִם בַּעֲבוּר תַּכְלִית זֶה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳ וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ״, כָּאן הִקְדִּים אַהֲבַת ה׳ אֶל ״וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ״, וּבְסָמוּךְ אָמַר: ״לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה׳״, הִקְדִּים הַחַיִּים לְאַהֲבַת ה׳, כִּי בֶּאֱמֶת הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי אַהֲבַת ה׳ מְבִיאָה הַחַיִּים, וּמִכָּל מָקוֹם אַתָּה לֹא תְּבַקֵּשׁ הַחַיִּים לְצָרְכְּךָ, כִּי אִם לְאַהֲבָה אֶת ה׳.
פסוק טו:וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ. שֶׁתְּפַנֶּה לִבְּךָ לְבַטָּלָה וְלֹא תַּעֲסֹק כָּל הַיָּמִים בַּעֲבוֹדַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, אָז – ״וְנִדַּחְתָּ״, סוֹפְךָ לִהְיוֹת מֻדָּח מִכֹּל וָכֹל מִן ה׳, ״וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים״, כִּי הַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְתָסִיר לְבָבְךָ מִן ה׳. ״הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם וְגוֹ׳, לֹא תַאֲרִיכוּן יָמִים״ וְגוֹ׳, וְהַיְנוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג ה) הַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ.
פסוק יט:לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. הִזְכִּיר כָּאן ״וְזַרְעֶךָ״ לְפִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: ״הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״, הִסְתַּכְּלוּ בַּחַמָּה שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם, שֶׁמָּא שִׁנְּתָה מִדָּתָהּ כוּ׳, וּמָה אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד וְאֵינָן חָסִים עַל בְּנֵיהֶם וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם לֹא שִׁנּוּ אֶת מִדָּתָם, אַתֶּם שֶׁנִּבְרְאוּ לְשָׂכָר וְעֹנֶשׁ וְאַתֶּם חָסִים עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנוֹתֵיכֶם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנּוּ מִדּוֹתֵיכֶם. כָּךְ הִיא הַנֻּסְחָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (לב תתקמב). וּמְנָא לֵיהּ לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁהִזְכִּיר בְּקַל וָחֹמֶר זֶה בָּנִים וּבָנוֹת, אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצָא כָּתוּב אַחַר עֵדוּת זֶה פָּסוּק ״לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ״, וְקָשֶׁה לֵיהּ, לָמָּה הִזְכִּיר בְּיִעוּד זֶה זַרְעוֹ יוֹתֵר מִבְּכָל הַיִּעוּדִים, אֶלָּא שֶׁכָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים בְּגִינָךְ, כִּי הַהֲנָאָה הַמֻּחֶשֶׁת תִּלְחַץ אוֹתְךָ שֶׁלֹּא תָּחוּשׁ בֶּעָתִיד, לְפָחוֹת צֵא בְּגִין זַרְעֲךָ, כִּי אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּהֲנָאָה זוֹ אֲבָל בָּעֹנֶשׁ יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק.
פסוק יט:וְאָמַר: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם. כִּי תִּסְתַּכֵּל בְּגַלְגַּל יוֹמִי שֶׁעוֹבֵד מֵאַהֲבָה, כָּךְ אַתָּה, ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״. וְעַיֵּן בֵּאוּר כָּל מַאֲמָר זֶה בְּחִבּוּרִי הַקָּטָן אוֹרַח לְחַיִּים, מַאֲמָר ו׳.
