פסוק ג:רש"י ד"ה ושב ה' אלהיך וגו', ...ואף בגליות שאר האומות מצינו כן "ושבתי את שבות בני עמון" (ירמיה מט, ו). ע"כ. דומה שזוהי ראיה לפירוש השני. (פ' נצבים וילך תשל"ה)
פסוק ג:ואכן כך מבואר ב"לפשוטו של רש"י", זו לשונו: לפי פירוש שני אין פירוש "ושב", שהוא יושב עמו, אלא יש לפרשו כפועל יוצא - ישיב, אולם התורה כתבה "ושב" כרמז למשמעות השניה של פועל זה: חזרה, כלומר השבות תבוא במחזורים, כפי שנאמר בהמשך "ושב וקבצך". וראיה לדבר - שהרי אף בגלויות שאר האומות מצינו כן. והרי אין לומר על שאר האומות שהוא ישוב עמהן. מכאן שיש לפרש "ושב": ישיבו. (פ' נצבים תשנ"א) הערת ר' זאב נוימן שי': עיין שיחות הרצי"ה לספר דברים (עמ' 460).
פסוק ג:וקשה לי: למה לשון הרבים ("בגליות"), ולמה ה"א־הידיעה ("האומות") כאשר רש"י אינו מביא אלא פסוק־מקרה אחד המתייחס לאומה אחת? (פ' שופטים תשנ"ה)
פסוק ג:וצריך לבדוק הגירסאות שברש"י, שכן בירמיה אין כתוב "ושבתי את שבות בני עמון", אלא "ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון", ואכן יש גורסים "ושבתי את שבות מצרים" (יחזקאל כט, יד), ויש גירסה שלישית "ושבתי שבות מואב" (ירמיה מח, מז). וממילא קשה, למה אין רש"י מזכיר גם את האחרון, והרי הוא מדבר על "שאר האומות", ועל כן היה ראוי להזכיר לפחות שתיים. (פ' נצבים תשנ"ה)
פסוק ו:"ומל... את לבבך ואת לבב זרעך" וגו'. מתרגם אונקלוס: "ויעדי... ית טפשות לבך וית טפשות לבא דבנך", תוספת כדי להבדיל, לכאורה, בין פסוקנו לבין האמור למעלה (י, טז) "ומלתם את ערלת לבבכם". (פ' נצבים וילך תשס"ז) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': הנאמר למעלה "ומלתם את ערלת לבבכם" הוא מליצה שתרגומה המילולי עלול לגרום לביזוי התורה. לכן תרגם אונקלוס "וְתַעְדּוֹן יָת טַפְּשׁוּת לִבְּכוֹן" (ותסירו את טפשות לבכם), בסילוק מוחלט של המליצה ובביאור כוונתה: "לב ערל" - לב אטום בפני לימוד לקח ומוסר, הוא לב טפש כבמליצת "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" (תהלים קיט, ע). מכאן תרגם גם "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל, ו) "וְיַעְדֵּי ה' אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַפְשׁוּת לִבָּא דִּבְנָךְ", "או אז יכנע לבבם הערל" (ויקרא כו, מא) "לִבְּהוֹן טַפְשָׁא". ומסתבר שבכך שונה תרגום אונקלוס משאר המתרגמים הארמיים כגון יונתן בן עוזיאל שתרגם "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" (ירמיה ט, כה) "אֲרֵי כָל עַמְמַיָא עַרְלִין בְּבִשְׂרְהוֹן וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלִין בְּלִבְּהוֹן", בשמירת הסגנון. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)
פסוק י:חזקוני ד"ה כי תשמע, ...ושמירת חוקים ומצותיו וחוקותיו. ע"כ. החזרה על "חוק" תמוהה, במיוחד אצל בעל לשון צחה ובהירה כמו חזקוני. ואולי המילים "ומצותיו וחקתיו" שייכות לד"ה הבא. (פ' נצבים תשנ"ה)
פסוק י:"...לשמֹר מצותיו וחֻקֹּתיו הכתובה בספר התורה הזה" וגו'. לא ידעתי על מה מוסב לשון נקבה ביחיד זה. וראה פירושו של רש"ר הירש המסב "הכתובה" על "בקול" ומוכיח ש"קול" בא גם בלשון נקבה. אלא אף אם כן, קשה, שהרי אין "הכתובה" הולם את המושג "קול". וראה ב"דיוקים" לר' פינחס וולף ז"ל המפנה למעלה (כט, ח), שגם שם בא "הכתובה", ועיין שם. אולם כל זה אינו משכנע. (פ' נצבים וילך תשמ"ט)
פסוק י:וראה ר' אהרן מירסקי ב"דעת מקרא" שלשון נקבה משמש לשון רבים. (פ' נצבים וילך תשס"ב) וכן כבר בחזקוני על אתר. הערת ר' זאב נוימן שי': וכך העיר הגרצ"י קוק על "הכתובה": "כאן מובלטת אחדות כולן כאחת ביחידה של רבות, כרש"י במדבר (יז, כה)". ועיין שיחות הגרצ"י קוק לספר במדבר (עמ' 210-209).
פסוק יא:רש"י ד"ה לא נפלאת היא ממך, לא מכוסה היא ממך וכו'. ואונקלוס מתרגם "לא מפרשא היא מנך", ואילו למעלה (יז, ח) "כי יפלא" הוא מתרגם "ארי יתכסי". והעניין תמוה, שהרי שם רש"י מעיר: "כל הפלאה לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומכוסה ממך". כלומר אפשר לשון הפרשה ואפשר לשון כיסוי ואילו כאן מפרש בדיוק להיפך מאונקלוס, אף על פי שאין הדעת נוטה לאונקלוס המתרגם "נפלאת" כניגוד ל"רחקה", וכך מסתבר. והתמוה שרש"י כאן מסתמך על אונקלוס במקומות אחרים, ואילו כאן מפרש בניגוד לו. (פ' וילך תשנ"ג) הערת ר' זאב נוימן שי': אכן בחומש "תורת חיים" הגירסה באונקלוס למעלה (יז, ח) היא: "ארי יתפרש".
פסוק יב:רש"י ד"ה לא בשמים הִוא, שאילו היתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללמדה. ע"כ. לא ידעתי מה קשה לו לבעל "שפתי חכמים" (אות ד). לכאורה דברי הגמרא (עירובין נה ע"א) מובנים. (פ' נצבים וילך תשנ"ז)
פסוק יט:רש"י ד"ה העִדֹתי בכם היום את השמים ואת הארץ, ...הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם וכו'. קצת קשה על רש"י (ספרי): (א) למה משתמש במשל שהיה לקוח מתחום שהיה זר להם לבני ישראל לפחות במשך ארבעים שנה, אם לא הרבה יותר מזה? (ב) איזה קל וחומר יש כאן? הרי לכאורה ההיפך הוא נכון, כלומר שמים וארץ אין להם כל עניין לשנות, שהרי שינוי שיעשו (!), לא ישפיע על מצבם, ולא כאצל בעלי זכות הבחירה החפשית. (פ' נצבים וילך תשמ"ז) הערת ר' זאב נוימן שי': ראה "שפת אמת" לפרשת נצבים (תרל"א ד"ה העדותי) שנדרש לשאלה (ב), זו לשונו: העדותי בכם כו', פירש רש"י ז"ל, כלום שינו שמים וארץ מידתם כו'. ולכאורה מאי ראיה מהם שאין להם בחירה. אך על כל פנים מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר השם יתברך וציוויו. אם כן וודאי לא נגרע האדם מזה רק שניתן לו בחירה יצר טוב ויצר הרע. ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים וכו'.