פסוק א:מקץ שבע שנים. מלמד שאין השביעית משמטת אלא בסופה .
(ערכין כ"ח ב')
פסוק א:תעשה שמטה. באחד בתשרי ר"ה לשמיטין, דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה, מה שנים מתשרי אף שמטה מתשרי .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב)
פסוק ב:וזה דבר. המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני, ואם אמר לו אעפ"י כן – יקבל הימנו, שנאמר וזה דבר השמטה .
(גיטין ל"ז ב')
פסוק ב:וזה דבר. תניא, כשם שהשביעית משמטת מלוה כך משמטת שבועה, שנאמר וזה דבר השמטה .
(תוספתא שביעית פ"ח)
פסוק ב:השמטה שמוט. תניא, רבי אומר, בשתי שמטות הכתוב מדבר, בשמיטת קרקע ובשמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים .
(גיטין ל"ו א')
פסוק ב:משה ידו. תניא, ר"ש אומר, הוא משמט ואין יורשיו משמטין, שנאמר שמוט כל בעל משה ידו, הוא ולא היורשין .
(תוספתא שביעית פ"ח)
פסוק ב:משה ידו. משה ידו ולא הגזלה והפקדון [ספרי].
פסוק ב:אשר ישה. לרבות שכר שכיר והקפת החנות, והני מילי שזקפן עליו במלוה .
(שם)
פסוק ב:לא יגש. ת"ר, המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, אין השביעית משמטתו, מאי טעמא דלא קרינן ביה לא יגש .
(גיטין ל' א')
פסוק ב:לא יגש. אמר רב יהודה אמר שמואל, המלוה את חבירו לעשר שנים אין השביעית משמטתו, ואע"פ דאתא לידי לא יגש, השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגש .
(מכות ג' ב')
פסוק ב:לא יגש. מלמד שאם נוגש הרי הוא בלא תעשה [ספרי].
פסוק ב:את רעהו ואת אחיו. את רעהו – פרט לאחרים, ואת אחיו – פרט לגר תושב .
(שם)
פסוק ב:כי קרא שמטה. השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, דכתיב כי קרא שמטה לה' – מכל מקום .
(קדושין ל"ח ב')
פסוק ג:את הנכרי תגש, זו מצות עשה [ספרי].
פסוק ג:ואשר יהיה לך. המלוה על המשכון אין השביעית משמטתו, מאי טעמא, דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא אשר של אחיך בידך .
(שם)
פסוק ג:תשמט ידך. ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לב"ד, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם .
(שם)
פסוק ד:לא יהיה בך. אמר רב יהודה אמר רב, אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודם לשל כל אדם .
(ב"מ ל"ג א')
פסוק ז:כי יהיה בך. בך ולא באחרים [ספרי].
פסוק ז:אביון. מלמד שאביון תאב קודם .
(שם)
פסוק ז:מאחד אחיך. מלמד שאח מן האב קודם לאח מן האם [ספרי].
פסוק ז:באחד שעריך. מלמד שיושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת, ומלמד שאם היה מחזיר על הפתחים אי אתה זקוק לו .
(שם)
פסוק ז:בארצך וגו'. בארצך – מלמד שיושבי א"י קודמים ליושבי חו"ל, אשר ה' אלהיך נותן לך – מכל מקום .
(שם)
פסוק ח:כי פתח תפתח. אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת מניין, ת"ל פתח תפתח – מכל מקום .
(ב"מ ל"א ב')
פסוק ח:והעבט. מאי פרוזבול, א"ר חסדא, פרוז בולי ובוטי, בולי אלו עשירים דכתיב (פרשת בחקתי) ושברתי את גאון עוזכם ותנא רב יוסף אלו בולאות שביהודה, בוטי אלו עניים, דכתיב והעבט תעביטנו .
(גיטין ל"ז א')
פסוק ח:והעבט תעביטנו. ת"ר, העבט – זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה שנותנין לו לשם הלואה וחוזרין ונותנין לו לשם מתנה, העביטנו – דברה תורה כלשון בני אדם .
(כתובות ס"ז ב')
פסוק ח:די מחסרו. מלמד שאתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו .
(שם שם)
פסוק ח:די מחסרו וגו'. ת"ר, יתום שבא לישא אשה, שוכרין לו בית ומטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, שנאמר די מחסרו אשר יחסר לו, די מחסרו – זה בית, אשר יחסר – זה מטה ושולחן, לו – זו אשה, וכן הוא אומר (פ' ב' בראשית) אעשה לו עזר .
(שם שם)
פסוק ח:אשר יחסר לו. ואפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו .
(שם שם)
פסוק ט:השמר לך. הנמנעים מלהלוות זה את זה עוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' .
(גיטין ל"ו א')
פסוק ט:עם לבבך בליעל. וכתיב התם (י"ג י"ד) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים, מכאן א"ר יהושע בן קרחה, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת כוכבים .
(כתובות ס"ח א')
פסוק ט:שנת השמטה. ממשמע שנאמר שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמטה, ומה ת"ל, אלא לומר לך יש שמיטה אחרת שהיא כזו, ואיזו היא, זה המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום, דאמר מר, שלשים יום בשנה חשוב שנה .
(מכות ג' ב')
פסוק ט:וקרא עליך וגו'. יכול מצוה לקרות, ת"ל (פ' תצא) ולא יקרא עליך, יכול אם לא יקרא לא יהיה בך חטא, ת"ל והיה בך חטא – מכל מקום, א"כ למה נאמר וקרא עליך – ממהר אני ליפרע על ירי הקורא [ספרי].
פסוק ט:והיה בך חטא. א"ר אלעזר, באו ונחזיק טובה לרמאים, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא .
(כתובות ס"ח א')
פסוק י:נתן תתן. אין לי אלא מתנה מרובה, מתנה מועטת מניין, ת"ל נתן תתן – מכל מקום .
(ב"מ ל"א ב')
פסוק י:נתן תתן. מניין שאם נתת לו פעם אחת שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים, ת"ל נתן תתן – מכל מקום [ספרי].
פסוק י:תתן לו. בינך לבינו, מכאן אמרו לשכת חשאים היתה במקדש .
(שם)
פסוק י:כי בגלל. תנא דבי ר' ישמעאל, בגלל הדבר, גלגל הוא שחוזר בעולם, מכאן אמר ר' אלעזר הקפר, לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא – בא בן בנו .
(שבת קנ"א ב')
פסוק י:בגלל הדבר. מבאן שאם אמר ליתן צדקה ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה, וכן אם אמר ליתן ולא הספיק ליתן, אי אמר לאחרים ליתן, או הניח לעני בדברים טובים לבד נותנים לו שכר על זה .
(תוספתא פאה פ"ד)
פסוק יא:כי לא יחדל וגו'. אמר שמואל, אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ .
(שבת קנ"א ב')
פסוק יב:כי ימכר לך. תניא, מניין כשבית דין מוכרין אותו אין מוכרין אותו אלא לישראל, ת"ל כי ימכר לך אחיך [ספרי].
פסוק יב:העברי או העבריה. תניא, מניין לעבד עברי שנקנה בכסף, ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה, מה עבריה נקנית בכסף אף עברי נקנה בכסף .
(קדושין י"ד ב')
פסוק יב:ועבדך. ת"ר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, דכתיב ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש, או אינו אלא לך ולא לבן, כשהוא אומר (ר"פ משפטים) שש שנים יעבוד, הרי לבן אמור, הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש .
(קדושין י"ז ב')
פסוק יב:שש שנים. המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מאי טעמא, מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד ועבדך שש שנים, זה ולא מזכר עצמו .
(שם י"ד ב')
פסוק יג:וכי תשלחנו. ת"ר, יכול לא יהיו מעניקים אלא ליוצא בשש, מניין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים, ת"ל תשלחנו וכי תשלחנו [שם ט"ז ב']
פסוק יג:חפשי מעמך. הבורח והיוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו, שנאמר וכי תשלחנו חפשי מעמך, מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחם מעמך .
(שם שם)
פסוק יד:העניק תעניק. יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך אין מעניקים לו, ת"ל העניק תעניק מכל מקום, א"כ מה ת"ל אשר ברכך ה', הכל לפי ברכה תן לו .
(שם י"ז ב')
פסוק יד:העניק תעניק. תניא, מניין שאם הענקת לו פעם אחת תעניק לו אפילו מאה פעמים, ת"ל העניק תעניק אפילו מאה פעמים [ספרי].
פסוק יד:תעניק לו. המוכר עצמו אין מעניקים לו, מאי טעמא, מיעטה התורה במכרוהו ב"ד העניק תעניק לו – לו ולא למוכר עצמו .
(קדושין ט"ו א')
פסוק יד:תעניק לו. לו ולא לבעל חובו .
(שם שם)
פסוק יד:מצאנך ומגרנך ומיקבך. וצריכי כולהו, דאי כתב צאן הו"א בעלי חיים אין, גדולי קרקע לא, כתב גורן, ואי כתב גורן הו"א גדולי קרקע אין בעלי חיים לא, כתב צאן, ויקב – למעוטי כספים .
(קדושין י"ז א')
פסוק יד:אשר ברכך ה'. לרבות כל דבר, א"כ מה ת"ל צאן גורן ויקב, לומר לך, מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים .
(שם שם)
פסוק יד:תתן לו. כמה מעניקין לו, רבי יהודה אומר, שלשים כשלשים של עבד, דאתיא נתינה נתינה משלשים של עבד, דכתיב ביה (פ' משפטים) כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו .
(שם שם)
פסוק טו:וזכרת וגו'. מהו וזכרת כי עבד היית, מה אני העניקיתי ושניתי לך אף אתה העניק ושנה לו, ומה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תן לו ברוחב יד [ספרי].
פסוק טו:הדבר הזה היום. מלמד שביום רוצעים ואין רוצעים בלילה .
(שם)
פסוק טז:כי אהבך. מלמד שאם אינו אוהב את רבו אפילו רבו אוהב אותו אינו נרצע .
(קדושין כ"ב א')
פסוק טז:ואת ביתך. מלמד שאם אין לרבו אשה ובנים אינו נרצע .
(שם שם)
פסוק טז:כי טוב לו. מלמד שאם הוא חולה אינו נרצע .
(קדושין כ"ב א')
פסוק טז:כי טוב לו עמך. מלמד שאם אין רבו אוהבו אפילו הוא אוהב את רבו אינו נרצע .
(שם שם)
פסוק טז:כי טוב לו עמך. מלמד שאם רבו חולה אינו נרצע .
(שם שם)
פסוק טז:כי טוב לו עמך. מהו עמך – עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והיא יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ע"ג תבן, מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו .
(שם שם)
פסוק טז:כי טוב לו עמך. מלמד שאינו יכול הרב אמר לעבדו עשה עמי ואיני זנך .
(כתובות מ"ג א')
פסוק יז:את המרצע. תניא, רבי אומר, מה מרצע מיוחד שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת .
(קדושין כ"א ב')
פסוק יז:ונתתה באזנו. בגובה של אוזן .
(שם שם)
פסוק יז:באזנו ובדלת. הא כיצד, דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת .
(שם כ"ב ב')
פסוק יז:לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון, מלמד שהנרצע קונה עצמו במיתת האדון .
(ירושלמי קדושין פ"א סוף ה"ב)
פסוק יז:ואף לאמתך. מהו לאמתך תעשה כן להענקה, או אינו אלא לרציעה, ת"ל (ר"פ משפטים) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ורצע, העבד ולא האמה .
(קדושין י"ז ב')
פסוק יז:ואף לאמתך. הקישה הכתוב לנרצע, מה נרצע אינו עובד את הבן ואת הבת אף אמה העבריה אינה עובדת את הבן ואת הבת .
(שם ש□)
פסוק יח:משנה שכר שכיר. מהו משנה שכר שכיר – שכיר אינו עובד אלא ביום וזה עובד ביום ובלילה, הא כיצד, א"ר יצחק, מלמד שרבו מוסר לו שפחה כנענית .
(שם ט"ו א')
פסוק יח:שכר שכיר. שכיר קריי' רחמנא, מה שכיר פעולתו ליורשיו אף זה פעולתו ליורשיו, מלמד שאם מת העבד מעניקין ליורשיו .
(שם שם)
פסוק יח:וברכך ה'. יבול אפי' יהיה יושב ובטל, ת"ל בכל אשר תעשה [ספרי].
פסוק יט:אשר יולד. המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, ואם יצא רובו יקבר, מאי טעמא, דקרינן ביה אשר יולד .
(חולין ס"ט ב' ברש"י)
פסוק יט:אשר יולד וגו' תקדיש. משעת לידתו הוא קדוש, מלמד שהבכור אתה מונה לו שנה משעת לידתו .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק יט:בבקרך ובצאנך. למעט שותפות עובד כוכבים שפטורה מן הבכורה .
(חולין קל"ה א')
פסוק יט:הזכר. יכול אפי' יצתה נקבה לפניו, ת"ל (פ' בא) פטר כל רחם .
(בכורות י"ט א')
פסוק יט:הזכר. להוציא טומטום ואנדרוגינוס שפטורין מן הבכורה .
(שם מ"ב א')
פסוק יט:תקדיש לה'. תניא, מניין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו, ת"ל כל הבכור אשר יולד תקדיש לה' .
(ערכין כ"ט א')
פסוק יט:לא תעבד וגו'. תניא, אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת של זה בזה, ת"ל לא תעבוד ולא תגוז .
(חולין קל"ז א')
פסוק יט:בבכר שורך. בבכור שורך אי אתה עובד, אבל אתה עובד בבכור אדם .
(בכורות ט' ב')
פסוק יט:בכור צאנך. בכור צאנך אי אתה גוזז, אבל אתה גוזז פטר חמור .
(שם שם)
פסוק כ:שנה בשנה. מלמד שהבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום .
(שם כ"ו ב')
פסוק כ:שנה בשנה. שנה של בכור לשנה שלו, מנינן, דאמר קרא לפני ה' אלהיך האכלנו שנה בשנה, איזוהי שנה שנכנסת בחבירתה, הוי אומר שנה של בכור .
(שם שם)
פסוק כ:שנה בשנה. תנא דבי רב, שנה בשנה, יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו, לימד על הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד .
(בכורות כ"ו ב')
פסוק כ:שנה בשנה. תניא, מניין לבכור שעברה שנתו שאינו נפסל משנה לחבירתה, דכתיב תאכלנו שנה בשנה .
(תמורה נ"א ב')
פסוק כ:שנה בשנה. א"ר אבא בר ממל, נולדו לו שני טלאים, אחד בט"ו של אדר הראשון ואחד באחר של אדר השני, זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שנולד בט"ו של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו של אדר משנה הבאה, מאי טעמא, ילפינן שנה שנה מבתי ערי חומה .
(ערכין ל"א ב')
פסוק כא:כל מום רע. כל רבויא הוא, לרבות אפי' נפגמה אזנו מן החסחוס .
(בכורות ל"ז א')
פסוק כא:כל מום רע. תניא, מניין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם, ת"ל כל מום רע [ספרי].
פסוק כא:כל מום רע. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מניין, ת"ל כל מום רע .
(שם)
פסוק כב:תאכלנו הטמא והטהור וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין .
(יבמות ע"ג ב')
פסוק כב:תאכלנו הטמא והטהור וגו'. ב"ה אומרים, בכור מזמנין עליו אפי' זרים ומאכילין אותו לנדות, מאי טעמא, דכתיב הטמא והטהור יאכלנו וזרים לא כש"כ .
(בכורות ל"ב ב' ל"ג א')
פסוק כב:תאכלנו הטמא והטהור וגו'. כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין אבל לא בתרומה, מכאן לטהור שאכל תרומה טמאה עובר בעשה .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק כב:כצבי וכאיל. בה"א, בכור נמנין עליו אפי' עובד כוכבים, מאי טעמא, דאמר קרא כצבי וכאיל, מה צבי ואיל מותר לנכרים אף בכור בעל מום מותר לנכרים .
(בכורות ל"ג א')
פסוק כג:תשפכנו כמים. עיין מש"כ לעיל פרשה י"ב פ' ט"ז בפסוק כזה.