תנ"ך על הפרק - דברים טו - צרור המור

תנ"ך על הפרק

דברים טו

168 / 929
היום

הפרק

שמיטת כספים, צדקה, הענקה, בכור

מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ׃כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁבַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמַ֣ר אֵלֶ֔יךָ לֹ֥א אֵצֵ֖א מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֤י אֲהֵֽבְךָ֙ וְאֶת־בֵּיתֶ֔ךָ כִּי־ט֥וֹב ל֖וֹ עִמָּֽךְ׃וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַמַּרְצֵ֗עַ וְנָתַתָּ֤ה בְאָזְנוֹ֙ וּבַדֶּ֔לֶת וְהָיָ֥ה לְךָ֖ עֶ֣בֶד עוֹלָ֑ם וְאַ֥ף לַאֲמָתְךָ֖ תַּעֲשֶׂה־כֵּֽן׃לֹא־יִקְשֶׁ֣ה בְעֵינֶ֗ךָ בְּשַׁלֵּֽחֲךָ֙ אֹת֤וֹ חָפְשִׁי֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ כִּ֗י מִשְׁנֶה֙ שְׂכַ֣ר שָׂכִ֔יר עֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃כָּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃לִפְנֵי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֤יךָ תֹאכֲלֶ֙נּוּ֙ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֔ה בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה אַתָּ֖ה וּבֵיתֶֽךָ׃וְכִֽי־יִהְיֶ֨ה ב֜וֹ מ֗וּם פִּסֵּ֙חַ֙ א֣וֹ עִוֵּ֔ר כֹּ֖ל מ֣וּם רָ֑ע לֹ֣א תִזְבָּחֶ֔נּוּ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃בִּשְׁעָרֶ֖יךָ תֹּאכֲלֶ֑נּוּ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יַחְדָּ֔ו כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃רַ֥ק אֶת־דָּמ֖וֹ לֹ֣א תֹאכֵ֑ל עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וסמך לכאן כי ימכר לך אחיך העברי. לפי שדיבר למעלה בענין מתנות עניים. ובענין השמיטה. סמך לכאן פרשת עבד עברי שהיה יוצא בשנת השמטה. וכמו שאמרו למעלה נתן תתן לו. כן אמר בכאן לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך. וסמך לכאן כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך. לפי שאמר למעלה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך השם אלהיך. ועשה עמך נסים והרג בכורי מצרים והציל בכורי ישראל. לכן ראוי לך שכל הבכור אשר יולד בבקרך הזכר תקדש. וסמך לכאן שמור את חדש האביב ועשית פסח. לפי שדיבר ביציאת מצרים ובקידוש הבכורות. וזה היה בחדש ניסן שכתב בו החדש הזה לכם ראש חדשים. לכן אמר בכאן שמור את חדש האביב. וזכרהו ושמרהו. כי זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן אמר שמור שימתין כשיבא זה החדש. אחר שהוא מלומד בנסים ובו יצאת ממצרים שתעשה בו קרבן הפסח. וזהו וזבחת פסח לה' אלהיך. וצוה שלא יאכל עליו חמץ. ולפי שבמצרים התיר להם לזבוח את הפסח ולאוכלו שם. לפי שלא היה להם מצוה להתעסק בה. אמר בכאן לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך כי אם אל המקום אשר יבחר ה' שם תזבח את הפסח ולא במקום אחר. ולפי שתכלית יציאת מצרים היתה לקבל התורה. כאומרו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. סמך לכאן שבעה שבועות תספר לך עד יום מ"ת. וזהו ועשית חג שבועות לה'. כי זה מורה על חבת התורה. שמרוב תשוקתה לקבלה. הם סופרים הימים והלילות להגיע למבוקש. ולכן צוה שיספרו חמשים יום. כנגד חמשים פרשיות של תורה וכנגד חמשים שערי בינה. וכן נזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים. להורות כי שם שלוח העבדים לחפשי. ושם רמוז סוד השמיטה והיובל. ולכן צוה בהם תשובו איש אל אחוזתו זכר ליציאת מצרים. ולכן חתם הפרשה וזכרת כי עבד היית במצרים. ולפי שזאת הספירה היא לתכלית התורה. אמר בה תספור לך לעצמך. אבל כל שאר הספירות שאדם סופר בעוה"י אינן לעצמו אלא לאחרים. כאומרו ועזבו לאחרים חילם. ואמר אל תתן לנשים חילך וגו'. אבל מה שאדם עושה וסופר מענייני התורה והמצות קונה לעצמו ולא לאחרים. ולכן אמר תספור לך. וכן ולקחתם לכם ביום הראשון. וכן החדש הזה לכם כמו שפירשתי שם. ולכן אמר הלל מרבה בשר מרבה רמה וכו'. שהוא עושה ומרבה לאחרים. אבל בתורה אמר קנה לעצמו קנה לו דברי תורה וכו'. וכן צוה לספור שבעה שבועות כמו שצוה בנדה וספרה לה לעצמה. כן צוה בכאן תספור לך ולתועלתך. וזה להורות שהיו ישראל במצרים טמאים כטומאת הנדה. כאומרו ביחזקאל ע"ה ובגילולי מצרים אל תטמאו. ולכן היו צריכים טהרה וטבילה כנדה. ולפי שטומאת ישראל היתה כפולה מטומאת הנדה. אמר בהם שבעה שבועות תספור לך. ולא הספיק להם ז' ימים כנדה. וכמו שהנדה צריכים לה טבילה במי מקוה. כן צוה לישראל שיטבלו עצמם במי התורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים. ולהורות גם כן שטומאתם היתה חמורה מאד. הוצרכו לעשות טבילה באש התורה. דכתיב מימינו אש דת למו. לפי שעיקר הטבילה היא באש. כדאמרינן בפ' חלק כי קבריה קב"ה למשה במאי אטביל אותו במים. והלא כתיב מי מדד בשעלו מים. א"ל בנורא דהיא עיקר הטבילה דכתיב כל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים. ולכן ניתנה התורה באש להוציא מהם כל סיג וכל מחלה שהביאו עמהם ממצרים. ולפי שבמועד הזה ניתנה התורה. כתב בכאן ושמחת לפני ה' אלהיך. לפי שהתורה יש בה שמחה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב שש אנכי על אמרתיך. אבל בפסח לא נאמר בו שמחה לפי שעדיין לא ניתנה התורה. ועוד שעדיין לא היה להם שמחה שלימה עד יום השביעי שטבעו המצריים בים. ולכן לא נאמר שמחה במועד של פסח. ובשבועות אמר ושמחת על שמחת התורה. אבל בחג הסוכות אמר ושמחת בחגך וכן והיית אך שמח. ב' שמחות. האחד כנגד שמחת התורה. ולפי שאחר נתינת התורה חטאו בעגל ולא נתכפרו עד יוה"כ. כתיב במועד של סכות שמחה יתירה. כנגד הכפרה. כי החוטא הוא עצב מפחד החטא ואחר הכפרה הוא שמח. ולכן נקראה ירושלם יפה נוף משוש כל הארץ. לפי שבמקדש היתה הכפרה והשמחה. ואולי הטעם שנאמר בשבועות ושמחת. לפי שיש להם שמחה בפירות האילן. ובסוכות שהוא זמן האסיף מגרנך ומיקבך נאמרו בו שתי שמחות. והנכון כי בסוכות נאמרו בו ג' שמחות. בזאת הפרשה ב' שמחות. ובפרשת אמור נאמרה שמחה אחרת. להורות כי מועד של סוכות שקול כנגד כל הג' מועדים. ולכן נאמרו בו ג' שמחות: ומזה הטעם אומרים הלל הגמור כל ח' ימים משא"כ בפסח. ולכן נאמר בכאן ג' פעמים בשנה וכו'. כנגד ג' מועדים. ואולי שנאמרו בו שלשה שמחות כנגד שמחת התורה ושמחת הכפרה ושמחת האסיף. שאז כל העולם בשמחה. ואחר שיש בכאן שמחת התורה והכפרה. אע"פ שיש בכאן שמחת האסיף שהיא שמחת הגוף. אמר בכאן חג הסוכות תעשה לך. שהכל לעצמך. כי אחר שאתה שמח בשמחת התורה והכפרה. אע"פ שתשמח בחג האסיף שהיא הנאת הגוף. הכל נחשב כשמחת התורה. ואחר שהיא שמחה של מצוה אמר בו חג הסכות תעשה לך. לתועלתך ולעצמך ולנפשך:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך