פסוק ד:אפס כי לא יהיה בך אביון פרש"י ולהלן הוא אומ' לא יחדל אביון מקרב הארץ בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים. אבל כשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם עכ"ל. ד"א שלא תאמר היאך אשמט את חובתי ונמצא שאני קרוב לבא לידי עניות לכך נאמר אפס כי לא יהיה בך אביון הבטיחך הכתו' שלא תביאך השמטת מלוה לידי עניות כך מצאתיו ומ"מ לא יחדל אביון מקרב הארץ כדי להרבות שכרינו בצדקה שאנו עושים לעניים כדי לפרנסם. וראיה לדברי בפ"ק דב"ב דתניא היה ר' מאיר אומר אם יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולהשיבך אם השם ית' אוהב עניים למה אינו מפרנסם אמור לו כדי להציל אותנו מדינה של גהינם. עד"י ב"א:
פסוק יז:ואף לאמתך תעשה כן. פרש"י תעניק לה. יכול אף לרציעה וכו'. ת"ל אם אמור יאמר העבד עבד נרצע ואין אמה נרצעת וא"ת ת"ל דאין אמה נרצעת מדכתוב ונתת באזנו ובדלת ודרשי' בפ"ק דקדושין אזנו של זה ולא אזנו של מוכר עצמו וממילא אמעוט אמה שאין ב"ד מוכרין אותה. וי"ל דרש"י פי' אליבא דמ"ד התם מוכר עצמו נרצע מג"ש דשכיר שכיר ולא דריש אזנו של זה עי"ל אפי' למאן דדריש התם אזנו של זה וגו' אצטריך העבד משום דאמה הוקשה למכרוהו ב"ד דכי ימכור במכרוהו ב"ד כת' הלכך הוה אמינא דנרצעת אי לאו מיעוטא דהעבד תירוץ זה אחרון מפו' בפ"ק דקדושין. ותירוץ ראשון ליתיה דהתם משמע דהך דרשא דהעבד הויא כמ"ד מוכר עצמו אינו נרצע מדרשא דאזנו של זה ולא של מוכר עצמו כי ימכר לך:
פסוק יח:משנה שכר שכיר וגו'. פרש"י מכאן אמרו עבד עברי עובד בין יום ובין לילה וזהו כפלים שבעבודות שכירי יום ומה היא עבודת לילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון עכ"ל. וק' תיפוק לי מאם אדוניו יתן לו אשה וגו' כמו שפרש"י שם וי"ל דבפ"ק דקדושין מצריך תרי קראי להך דרשא חד אדעתו ולחד בעל כרחו. ומשמע התם דצריכי הני תרי קראי למ"ד מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ורש"י פי' אליבא דההוא תנא שהרי דרשא דהעבד שהביא רש"י הכא אתיא כההוא תנא כדמשמע התם ועוד מפרש התם דלמ"ד מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מג"ש דשכיר שכיר ולא דרש ואם אדניו יתן לו אלא למוכר עצמו דריש מדעתו מגופיה דקרא ואם אדניו ובעל כרחו מייתורא דלו ומוקים קרא דכי משני לדרשא אחריתי ור"מ מקוצי פי' כי משנה שכר שכיר שהרי ג' שנים שני שכיר כדכתוב בישעיה שלש שנים כשני שכיר וזה עבדך שש שנים: