פסוק א:וטעם מקץ שבע שנים תעשה שמטה. בתחלת השנה כאשר פירשתי והעד הקהל את העם ונדבקה זאת הפרשה בעבור שאמר כי מעשר עני הוא ללוי ולגר וליתום ולאלמנה אמר וכן דבר השמטה והטעם כמו שמטוה והניחו' ותפול:
פסוק ב:משה. במשקל מטה והוא שם לפי דעתי ולפי דעת רבים הוא פועל ובעל כמו והחכמה תחיה בעליה את נפש בעליו יקח והטעם מי שהדבר ברשותו:
פסוק ב:ישה. פועל יוצא והלוקח יקרא נושה בו:
פסוק ב:יגוש. ילחץ כמו וכל עצביכם תנגושו והנה נראה הנו״ן בפעלי העתיד מבעלי הנו״ן:
פסוק ב:שמטה לה'. לכבוד השם שנתן לו הממון וטעם הסמך המל' לשם בעבור שבת היא לה':
פסוק ג:את הנכרי תגוש. רשות:
פסוק ד:אפס. הטעם דע כי זה שצויתיך שלא תגוש את אחיך אין צורך אם היו כל ישראל או רובם שומעים בקול השם אז לא יהיה בך אביון שהוא צריך להיותך מלוה אותו רק כלכם תעבטו גוים רבים והטעם תקחו עבוטו שהוא משכון בעבור ממון שתתן לו שהוא צריך אליו לסחור בו:
פסוק ו:ומשלת. ובהיותכם ישרים תהיו עוד מושלים על הנכרים רק המצוה כי יהיה בך אביון על כן אמר כי לא יחדל אביון כי יודע כי יבא דור שלא יהיה רובו זכאי:
פסוק ז:לא תאמץ את לבבך. לדבר על לבו דברים טובים:
פסוק ז:תקפוץ. תסגור וכן קפצה פיה קפץ באף יקפצו מלכים פיהם והוא פעל קל:
פסוק ז:האביון. י״א שהוא מגזרת ולא אבה כי הוא במשקל עליון וחביון והגיון שהשרש עלה חבה הגה והטעם שהוא מתאוה לכל דבר בעבוד חסרונו:
פסוק ח:פתח תפתח. שם הפעל וכל מקום שאיננו כתוב הוא דרך קצרה גם הדרש יפה:
פסוק ח:את ידך לו. לאשר אין לו כלום:
פסוק ח:והעבט תעביטנו. תתן לו משלך על עבוטו והנה תעביטנו תקח עבוטו:
פסוק ט:בליעל. שם וי״א שהיא מלה מורכבת כגון תפלה שלא יעל ולא יגאל ולא יחיה:
פסוק ט:ורעה עינך. כמו ושבה אל בית אביה והמלה מהשניים הנראים:
פסוק י:בגלל. כמו סבה לבעבור סבב כי הכל הוא בחלקי' בחלקי הכל שהוא הגוף:
פסוק י:נתון תתן. הטעם כי אם תתן לו יוסיף השם על ממונך:
פסוק יא:כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. כאשר פירשתי:
פסוק יא:לאחיך. הקרוב אליך בתחלה:
פסוק יא:ולעניך. לעניי משפחתך ואביון ארצך קודם לאביון מקום אחר. וטעם הדבק כי ימכר לך אחיך העברי בעבור העניק תעניק לו:
פסוק יב:אחיך העברי. פירשתיו:
פסוק יב:או העבריה. והוא כי ימכור איש את בתו לאמה:
פסוק יד:העניק תעניק לו. הטעם עשה לו תפארת מגזרת וענקים לגרגרותיך או יהיה פירוש המלה כפי המקום בלא אח:
פסוק יז:באזנו ובדלת. פירשתיו וטעם להזכיר זה כי אתה חייב לתת לו בצאתו חפשי רק אם לא ירצה לצאת תרצע אזנו:
פסוק יז:ואף לאמתך תעשה כן. דבק עם העניק תעניק לו ואם הוא רחוק כמו שלם ישלם אם אין לו ואם שלש אלה ורבים כן כי אין אשה נרצעת:
פסוק יח:לא יקשה בעיניך. מצאנו כתוב שלש שנים כימי שכיר וזו ראי' כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים ג״כ לשוכר אותו הנותן שכרו:
פסוק יח:וזה טעם משנה כמו כפל וכן והיה משנה הוא משנה למלך שם משנה למלך תאר השם גם הוא מגזרת שנים כאשר פירשתי והנה זה הכתוב יפרש כי ובשביעית יצא לחפשי חנם בתחלת השנה גם יש ראיה משנת השמטה גם מיום השבת:
פסוק יח:וברכך. פועל עתיד ולא עבר כי אין הפרש ביניהם רק מטעם המקום:
פסוק יט:כל הבכור. הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך:
פסוק כ:תאכלנו. מי שהוא ראוי לאכלו כאשר פירשתי והזכיר זה פעם שנית לבאר משפט בעל מום:
פסוק כ:אתה וביתך. בית הכהן:
פסוק כא:כל מום רע. הנזכרים:
פסוק כב:בשעריך תאכלנו. י״א הכהן יאכלנו חוץ למקדש וי״א אחר שיש בו מום הוא לישראל וזה רחוק בעיני:
פסוק כב:הטמא והטהור. שב אל תאכלנו והטעם כמו קריאה אתה הטמא או הטהור והטעם בין שיהיה טמא או טהור הוא מותר לאוכלו בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הוא בכרת ובעבור שהזכיר שנה בשנה הזכיר שלש פעמים ועוד בעבור הבכור שיאכל במקדש וכן הפסח יאכל במקדש ולא חוץ ממנו:
