כלל ישראל ופרטיו
"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אתו, ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך" (דברים י, יב-יג).
פרשה זו מופלאה ביותר, שהרי מנוסח השאלה "מה ה' אלקיך שאל מעמך", נראה כאילו ה' מבקש ממנו דבר קטן, ובאמת ה' דורש ממנו דרישות כבדות. ומה עוד אפשר לבקש מאדם, אחרי שהוא ירא ה', אוהבו, דבק בו והולך בדרכיו? ועוד, ה' מבקש לעבוד אותו מאהבה, אך הפסוק מסיים "אנכי מצוך היום לטוב לך", ופירש רש"י (שם, יג): כדי שיהיה טוב לך, "שתקבלו שכר", והרי זו עבודה לשם הנאה. כן יש להבין, איך אפשר לדרש מכל אדם בישראל לאהוב ולירא את ה' בשווה, והרי אין בקשה זאת מיועדת אלא לגדולים שבהם.
הנצי"ב בפירושו (העמק דבר, שם) ביאר דברים אלו באריכות. פירושו סובב סביב יסוד שהוא מרבה לדבר עליו, שישנם בישראל ד' קבוצות כלליות: ראשים ומנהיגים; תלמידי חכמים; בעלי בתים העוסקים בעיקר לפרנסתם; נשים וקטנים. לכל אחת מקבוצות אלו דרגה משלה בעבודת ה', ואין לדרוש מכל העם להיות בדרגת קדושה אחת.
חלוקה זו מוצא הנצי"ב גם במקומות נוספים בתורה, כגון בד' הנהרות שבבראשית, וכן בברכת בלעם "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" (במדבר כד, ה). וכן בפרשת נצבים "אתם נצבים היום כלכם... ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושטריכם, כל איש ישראל, טפכם נשיכם וכו'" (דברים כט, ט-י). ולכאורה, אחר שכתב "כל איש ישראל", או "אתם נצבים היום כלכם", מה ראה לפרט עוד, אלא שעם ישראל מחולק לד' מחלקות אלה, ומכל אחד מבקש ה' דרגה המיוחדת לו ולכל אחד כרת ה' ברית בפני עצמו, "ומה ששואל הקב"ה מזה, אינו שואל מאחר, וכמעט שאסור לכת השניה".
"ראשיכם שבטיכם" הם המנהיגים את האומה, אלו העוסקים בצורכי ציבור, והם מתאימים ומיועדים לכך. להם אין לעסוק באהבת ה' ובדבקות בו, אלא להקדיש עצמם לעיסוק בצורכי ציבור באמונה; וזהו שאמרו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". ודאי שאין לנו דבר גדול מקבלת פני השכינה, אלא כוונת חז"ל לומר, שמי שמטפל בהכנסת אורחים או בקליטת עלייה וכדומה, אין לו לחפש מטרה אחרת: עליו לנהוג כאברהם שפנה מעם הקב"ה כדי לקבל אורחיו, עליו להשקיע עצמו בתפקידו בלי להצטער על כך שאיננו יכול לקבל פני השכינה. ועל כן מראשי העם, לא נדרשים אהבה ודבקות, אלא יראה; שכן אוי להם למנהיג ולציבור אם ראשיו חסרים יראת השם, שהרי קרובים הם מאוד לפעול להנאת עצמם ולכבודם.
לעומתם, מוטל על זקני ישראל ותלמידי החכמים מצות אהבת ה' ודבקות הרעיון בו, שהרי התורה מכשרתו לכך. עליו מוטלת החובה ללכת בדרכי ה' - "מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וכו'".
ברם מהמון העם, הטרודים בהבאת פת לביתם ועסוקים בפרנסתם, אין דורשים אלא לשמור את מצות ה' ולקיימם בזמנם ולא לבטלם עקב עיסוקם. ומהנשים והטף, שאינם חייבים בכל המצות, מהם שואל הקב"ה להיות לטוב לחברה ולהיות בעלי מידות טובות.
וכך הוא פירושו של מקרא: "כי אם ליראה" - מופנה לראשי העם. "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" - מופנה לזקנים ולתלמידי החכמים; "לשמר את מצות ה' ואת חוקותיו" - מופנה לבעלי הבתים; ואילו לנשים ולטף - "לטוב לך". פירוש זה מדויק מאוד, שהרי לא חוברו כל המידות בו"ו החיבור, אלא יראה לחוד, אהבה ועבודה לחוד, לאחר מכן שמירת המצוות, ולבסוף - לטוב לך.
עתה נחזור ונעיין בדרישות שה' מבקש ממנו בפרשתנו. הקב"ה אינו שואל מכל אדם את כל המידות המצוינות בפסוק, אלא כל אחד מחויב לפי תכונתו ויכולתו; וכמעט שאסור לאחד להחליף תפקידו המיוחד והמתאים לו באחר. ועל כן מובן מה שפתח הכתוב "מה ה' אלקיך שאל מעמך" – אכן הבקשה קטנה היא, האדם אינו נדרש ליותר ממה שראוי לו.
וזוהי התבנית האידאלית של עם ישראל, "אתם נצבים היום כלכם" - כלל אורגני המכיל פרטים רבים - "ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו'". ולאחר הפירוט, כשכל יחיד וכל קבוצה פועלים לפי תכונותיהם ולפי כשרונותיהם, מתעשר הכלל בכל הגוונים שהפרטים מעניקים לו - "כל איש ישראל".
ישנן תרבויות המדגישות את הכלל ומבטלות כל ערך של פרט, כל הפרטים עמלים למען המדינה. כך נהגו במשטרים הסוציאליסטים, אבל בתרבות המערבית, מעלים את הפרט ואת זכויותיו לערך עליון, כל עניינה של המדינה היא למען הפרט. היהדות סוברת שהכלל צריך לפרט והפרט לכלל, וכדברי השפת אמת. את המשנה באבות "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי - מה אני" (א, יד), מפרש השפת אמת: כל יחיד אין לו תחליף, והוא חייב לפתח את עצמו, משום שאין מי שעושה זאת עבורו, "אם אין אני לי - מי לי", אך אם יפעל הפרט רק למען שלמותו, והוא יעמוד במרכז - אין זו התכלית. "וכשאני לעצמי - מה אני", צריך היחיד להשתלם למען הכלל (בחוקתי תרל"ב ד"ה "אא"ז"). כשם שאדם המחזק את שרירי ידיו, לא עושה לחיזוק היד כתכלית לעצמה, אלא לצורך הגוף כולו, שתהיה לגוף יד חזקה, כך היחיד והקבוצה בישראל פועלים למען האורגניזם כולו.