תנ"ך על הפרק - דברים י - חזקוני

תנ"ך על הפרק

דברים י

163 / 929
היום

הפרק

מֹשֶׁה מַזְכִּיר אֶת הַלֻּחוֹת הַשְּׁנִיִּם וּמִקְרִים נוֹסָפִים, יִרְאַת וְאַהֲבַת ה'

בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְהוָ֣ה אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לֻוחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ׃וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּאָרֽוֹן׃וָאַ֤עַשׂ אֲרוֹן֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וָאֶפְסֹ֛ל שְׁנֵי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וָאַ֣עַל הָהָ֔רָה וּשְׁנֵ֥י הַלֻּחֹ֖ת בְּיָדִֽי׃וַיִּכְתֹּ֨ב עַֽל־הַלֻּחֹ֜ת כַּמִּכְתָּ֣ב הָרִאשׁ֗וֹן אֵ֚ת עֲשֶׂ֣רֶת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֲלֵיכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֣וֹם הַקָּהָ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה אֵלָֽי׃וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהוָֽה׃וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃מִשָּׁ֥ם נָסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּ֣דָה יָטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַ֥חֲלֵי מָֽיִם׃בָּעֵ֣ת הַהִ֗וא הִבְדִּ֤יל יְהוָה֙ אֶת־שֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֑ה לַעֲמֹד֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֤ה לְשָֽׁרְתוֹ֙ וּלְבָרֵ֣ךְ בִּשְׁמ֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃עַל־כֵּ֞ן לֹֽא־הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־אֶחָ֑יו יְהוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ׃וְאָנֹכִ֞י עָמַ֣דְתִּי בָהָ֗ר כַּיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה אֵלַ֗י גַּ֚ם בַּפַּ֣עַם הַהִ֔וא לֹא־אָבָ֥ה יְהוָ֖ה הַשְׁחִיתֶֽךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֙אוּ֙ וְיִֽרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃הֵ֚ן לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֚וּא אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָהּ וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בעת ההיא הוא כ״‎ט באב הוא שנאמר בפרשת תשא ויאמר ה׳‎ אל משה פסל לך וגו'. ארון עץ פלוגתא בירושלמי חד אמר ארון אחד וחד אמר שנים היו. ושמתם בארון ולא תהיה נושאים עוד על ידיך ולא יהיו עוד על ידיך, ולא יהיו מצויות לך לשברם כמו האחרות. ואעל ההרה בעלות השחר של יום חמישי כ״‎ט באב והוא שנאמר בפרשת כי תשא וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני וגו'. ויתנם ה׳‎ אלי ביום ג׳‎ בשבת בעשרה בתשרי. ואפן וארד מן ההר באותו יום עצמו ביום ג׳‎ בשבת עשרה בתשרי והוא שנאמר בפרשת תשא ויהי ברדת משה מן ההר וגו'. ואע״‎פ שנתעכב קצת יום עשרה בתשרי שירד מן ההר והביא את הלוחות אינו ממנין המ׳‎ יום שלישיים שהרי כבר נשלמו הם בעלות השחר של עשרה בתשרי. נמצא תחלת פרישתו ביום שני בשבת שהוא ר״‎ח סיון של מתן תורה שבו התחיל משה להתענות כדי למרק אכילתו להיות כמלאכי השרת לקבל התורה בטהרה ובעליה אחרונה ביום ה׳‎ בשבת בכ״‎ט באב וסוף תעניותיו ביום שני בשבת בי׳‎ בתשרי לכך נהגו העולם להתענות שני וחמישי ושני סדר זה מר״‎ח סיון עד י׳‎ בתשרי. כך מצאתי. ובני ישראל נסעו מבארת כלומר אל תאמרו בתחלת הארבעים שנה במעשה העגל מת אהרן ולא הועילה לו תפלתי שהרי בסוף הארבעים מת הוא בהר ההר באותו זמן כשנסעו בנ״‎י מבארות בני יעקן שבאו שם ממוסרה כדכתיב בפרשת מסעי ויסעו ממסורות ויחנו בבני יעקן והלכו משם עד הר ההר שם מת אהרן ולא במעשה העגל. שם מת אהרן אז מת אהרן כמו משם רועה אבן ישראל שפי׳‎ מאז. ד״‎א נמצא במדרש מתוך שהיה קברו בראש ההר היו רואים את קברו כל השמונה מסעות שחזרו עד שבאו למוסרה שנעלם מהם, וחדשו שם צער גדול לאבלו ונדמה להם שמת שם היינו דכתיב שם מת אהרן וגם דבר זה גרם להם לחזור. בעת ההיא הבדיל ה׳‎ את שבט הלוי הגזרה היתה בהר סיני אבל משה לא הבדילם עד הקמת המשכן. גם בפעם ההיא בפנים מאירות כדי שלא יתחלל שמו שכן התפללתי פן יאמרו יושבי הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה׳‎ להביאם וגו'. אבל לאחר שתעברו את הירדן ויהרוג לפניכם שלושים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ אם תחטאו לו לא תועיל לכם תפלה לפי שלא יהא שם חלול לומר מבלתי יכולת ה׳‎ להביאם וגו׳‎ אלא יאמרו כל הגוים על מה עשה ה׳‎ ככה ואמרו על אשר עזבו וגו׳‎ ויתשם ה׳‎ מעל אדמתם. כימים הראשנים מ׳‎ יום ומ׳‎ לילה מעלות השחר של כ״‎ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי. קום לך למסע הוא שנאמר לך נחה את העם וגו'. ויבחר בזרעם אחריהם בכם בבי״‎ת, שמה שפירש״‎י כמו שאתם רואים אתכם חשוקים וכו׳‎ לאו אבכם קאי אלא אכיום הזה וכן הפירוש ויבחר בזרעם והוא אתם היינו דכתיב בכם. את ה׳‎ אלקיך תירא שלא לעבור על מצות לא תעשה. אתו תעבד במצות עשה. ובו תדבק בלב. ד״‎א לפי שכתב למעלה בסמוך קצת דרכיו של הקב״‎ה לכך כתב כאן ובו תדבק כלומר תדבק בדרכיו ועשה כמוהו. אבל בפרשת ואתחנן לא כתב שם כלל מדרכיו של הקב״‎ה לפיכך לא כתב שם אלא אותו תעבוד ובשמו תשבע. ובשמו תשבע בפה. וא״‎ת הרי כתיב לא תשא את שם וגו׳‎ אלא כשיצרך מתגבר עליך לעבור עבירה אז אתה מותר לישבע בשמו שלא תעבור העבירה כמו שעשה בועז. הוא תהלתך יש לך להתפאר בו כמו שמפרש והולך.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך