פסוק א:בָּעֵת הַהִיא וְגוֹ׳ פְּסָל לְךָ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְלֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי מֹשֶׁה, וְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְלוּחוֹת כָּזֶה, וְאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה שֶׁיִּפְסוֹל אוֹתָם מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מִתְיַחֲסִים אֵלָיו, לִשְׁלוֹל הַמִּתְיַחֲסִים לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁהֵם הָרִאשׁוֹנִים.
פסוק א:וְגָמַר אוֹמֶר וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם צְרִיכִין מָקוֹם מוּכָן לְהִנָּתֵן בּוֹ, מַה שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ כֵּן לַעֲשׂוֹת אָרוֹן לַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וְהַטַּעַם, כִּי הֵם עוֹמְדִין בְּעַצְמָן וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין אָרוֹן לְבַד מֵאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל (שמות כה:י), וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וָאֶתְפֹּשׂ״ (דברים ט:יז). וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעָשִׂיתָ לְּךָ לְהָעִיר לְדַרְכֵּנוּ כִּי לְצַד שֶׁהֵם מַמָּשׁ שֶׁלְּךָ הוּא שֶׁאָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אָרוֹן.
פסוק ה:כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳. פֵּרוּשׁ, כָּל הֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן אֲשֶׁר צִוַּנִי, וְהַכַּוָּנָה הוּא לוֹמַר עַד כִּי יָבֹא זְמַן שֶׁהוֹצִיאָם מֵאוֹתוֹ אָרוֹן וּנְתָנָם בָּאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל.
פסוק יב:וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁחָפֵץ ה׳ מִיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוֹת, וְהֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: אַחַת הִיא הַיִּרְאָה, לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הָאַהֲבָה. וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מֵהֶם כִּי אִם הַיִּרְאָה, וְטַעַם הַדָּבָר הִיא לְפִי שֶׁהַיִּרְאָה תְּסוֹבֵב אֶתְכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, כִּי הַיָּרֵא לֹא יֶחְדַּל מִיִּרְאָתוֹ אֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵאֶלֶף שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד מַגִּיעָתוֹ אֶלָּא עוֹד לוֹ ״וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״, הֲרֵי שֶׁהַיִּרְאָה הִיא פֶּתַח לִכָּנֵס לְשַׁעַר הָאַהֲבָה. וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב מָה ה׳ שׁוֹאֵל כִּי אִם לְיִרְאָה, דִּקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל לְיִרְאָה הוּא עַתָּה בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאַתָּה בָּא לִשָּׂא עֹל הָאֱלֹהוּת, אֲבָל אֵין זֶה תַּכְלִית מַה שֶׁחָפֵץ מִמֶּנּוּ עֲשׂוֹת, אֶלָּא שֶׁזֶּה יַעֲמִידֶנּוּ בְּגֶדֶר הָאַהֲבָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב מַאֲמַר מָה וְגוֹ׳ כִּי אִם וְגוֹ׳, שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה שֶׁהִיא דָּבָר הַמְּקֻוֶּה תִּהְיֶה הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי. וּבַגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ (מגילה כה.) אָטוּ יִרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי וְכוּ׳, הַכַּוָּנָה הִיא כֵּיוָן שֶׁבְּעֵרֶךְ מַשִּׂיגֶיהָ גְּדוֹלָה הִיא לֹא תִּקָּרֵא קְטַנָּה, הֲגַם שֶׁבְּעֵרֶךְ הָאַהֲבָה הִיא לְמַטָּה מִמֶּנָּה, וְתֵרֵץ לְגַבֵּי מֹשֶׁה וְכוּ׳ שֶׁגַּם בְּעֵרֶךְ הַמַּשִּׂיגִים יֶשְׁנָהּ בְּגֶדֶר קָטָן.
פסוק יב:עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל דַּעַת אֱנוֹשׁ שֶׁהָעוֹבֵר פִּי ה׳ נִפְלֵאת הִיא מִמֶּנּוּ הַשָּׂגַת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו וְעַתָּה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ ״וְעַתָּה״ הוּא תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא,ו) אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, ״מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ״ לְתַקֵּן מְשׁוּבָתְךָ כִּי אִם לְיִרְאָה לְבַד, בָּזֶה יִתְרַצֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְךָ.
פסוק יב:וְאָמְרוֹ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כא,ה): אִם עָשִׂיתָ חֲבִלּוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת, עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת. וְכָתַב רַמְבַּ״ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת (סוף מסכת מכות): שֶׁאִם אָדָם לֹא יַכְעִיס בּוֹרְאוֹ בַּעֲבֵרוֹת, הֲגַם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, יֵשׁ כֹּחַ בְּאוֹתָהּ מִצְוָה לְזַכּוֹתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, עַד כָּאן. וְהִמְשַׁלְתִּי דָּבָר זֶה לִשְׁנֵי עַבְדֵי מֶלֶךְ: אֶחָד מִיָּמָיו לֹא הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּבֶן יוֹנָה לְמִנְחָה, וְאֶחָד הִכְעִיס הַמֶּלֶךְ וּבָא לִרְאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּשׁוֹר אֶחָד. יֵשׁ מָקוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת מִנְחַת הָעוֹף וְיִכְעוֹס לִקְרַאת מִנְחַת הַשּׁוֹר, לְצַד הַהַכְעָסוֹת שֶׁקָּדְמוּ מִמֶּנּוּ. וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְגוֹ׳, לַעֲשׂוֹת חֲבִלּוֹת חֲבִלּוֹת שֶׁל מִצְווֹת.
פסוק יב:עוֹד יְכַוֵּן הַכָּתוּב לְנִסְתָּרוֹת ה׳ עַל פִּי דִּבְרֵי אֱמֶת, כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים יִתְיַחֲדוּ עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן לְהֵפֶךְ בְּסוֹד (משלי טז:כח) ״וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף״ – אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבָא לְהָעִיר כָּאן עַל הַדָּבָר הַבָּא מִמַּעֲשֵׂה אָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְרֵאת ״מָה״ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, כְּאָמְרָם בַּגְּמָרָא (סוטה יא.) בְּפָסוּק ״וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁכָּל הַכָּתוּב מְדַבֵּר בַּשְּׁכִינָה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מַה״ דִּכְתִיב ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁמִּזֶּה עַצְמוֹ מוֹכִיחִים כִּי ״מָה״ הִיא הַשְּׁכִינָה.
פסוק יב:וְזֶה מַסְכִּים וְהוֹלֵךְ גַּם כֵּן לְמַה שֶׁהֵעִירוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (תנחומא קרח יב) אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״, שֶׁהֵם מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁהִיא סוֹד כְּלָלוּת הָעֲשִׂירִיּוֹת, וְהִסְמִיךְ לְזִכְרוֹנָם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֵׁם הֲוָיָ״ה הוּא יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, זוֹ הִיא שְׁאֵלַת אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה לְהָעִיר שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לְהַשִּׂיג עֲשׂוֹת זֶה אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל אַחַר מוֹתוֹ הֲגַם שֶׁיַּפְלִיא עֲשׂוֹת לֹא יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה וְהָיָה כְּאֶחָד מֵהַמַּלְאָכִים. וּמָצִינוּ שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יִחֲסוּ עוֹלָם הַזֶּה לְשָׁעָה, כְּאָמְרוֹ (שבת לג:) מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב אָמְרוֹ כִּי אִם לְיִרְאָה כְּמִין חֹמֶר, כִּי בְּעֵרֶךְ הַמּוּשָּׂג בַּמּוּשְׂכָּל כִּי רַב הוּא יִקְטַן הַמִּפְעָל, הֲגַם שֶׁצָּרִיךְ הִתְעַצְּמוּת לְהַשִּׂיגוֹ, עִם כָּל זֶה מֻפְלָא הוּא הַנִּסְבָּב מֵהַטּוֹרַח.
פסוק טו:כַּיּוֹם הַזֶּה. פֵּרוּשׁ, כְּסֵדֶר שֶׁאַתֶּם בְּיוֹם זֶה שֶׁהָיְתָה הָעֵדָה שְׁלֵמָה בְּכוֹשֶׁר, וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד הוּא עֲלֵיהֶם שֶׁכּוּלָּם הָיוּ דְבוּקִים בַּה׳ וְגוֹ׳ חַיִּים (דברים ד:ד), וְהַכַּוָּנָה בַּמַּאֲמָר שֶׁזּוּלַת סֵדֶר זֶה אֵין בְּחִירָה בָּהֶם, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ זַרְעָם שֶׁל הַחֲשׁוּקִים, אִם יַרְשִׁיעוּ לֹא יֵחָשְׁבוּ זַרְעָם. וְהָיוּ לְךָ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו לְאוֹת, שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת הֱיוֹתָם בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַר הַכָּתוּב ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (בראשית כא:יב, נדרים לא.):
פסוק יז:אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. פֵּרוּשׁ, אֱלֹהֵי הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אֱלֹהִים, דִּכְתִיב (איוב א,ו) ״וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים״. וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הֵם שַׁלִּיטֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מב:ל) ״דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ״. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר גַּם פְּרָט אַדְנוּת הַתַּחְתּוֹנִים, לְהוֹדִיעַ כִּי אֲדוֹנִים שֶׁל מַטָּה אֵין בְּיָדָם הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצָם וּרְצוֹנָם, אֶלָּא הוּא אָדוֹן עֲלֵיהֶם לְהַטּוֹתָם לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וְהוּא מַאֲמַר שְׁלֹמֹה (משלי כא:א) ״לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳״.
