פסוק ט:ה' הוא נחלתו, מתנן דיהב לה ה' אנון אחסנתה. הוסיף ותקן לכבוד ה', וע' לעיל (מדבר י"ח כ') בפ' אני חלקך.
פסוק טז:ומלתם את ערלת לבבכם, ותעדון ית טפשות לבכון. ר"ל תסירו את סכלות לבבכם, כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רות שטות.
פסוק יז:אלהי האלהים, אלהא דיינין. ת' "אלהים, דינין" מפני שהוא סמוך אצל משפט, ולכן "אלהי" הוא קודש, והאלהים הוא חול.
פסוק יז:אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, די לית קדמוהי מסב אפין ואף לא לקבלא שוחדא. ר"ל שהשי"ת איננו בגדר נשיאת פנים או קבלת שוחד.
פסוק יט:ואהבתם את הגר כי גרים הייתם, ותרחמון ית גיורא ארי דירין הויתין, שינה לת' "גרים" בלשון "דורין" כי בני ישראל היו במצרים רק בני ארץ אחרת.
פסוק כ:ובו תדבק, ולדחלתה תקרב. בתיב"ע כתוב "בדחלתה" בב', והנכון בל' כאונקלוס מפני שהפעל "קרב" יבוא בארמית לרוב נקשר עם ל' כמו "לקרבה אל המלאכה" [שמות ל"ו ב'] ת' למקרב לעבדתא" [ובכ"י ובדחלתיה תתקרב].
פסוק כא:הנוראות, חסינתא. מל' "והיה החסון" [ישעי' א' ל"א].