פסוק א:בעת ההוא. לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית לך ארון עץ, ואני עשיתי ארון תחלה, שכשאבוא והלחות בידי היכן אתנם ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחלה ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה:
פסוק ו:ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה. מה ענין זה לכאן ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר. אלא, אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:
פסוק ז:ומן הגדגדה וגו'. ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת, ונדמה לכם כאלו מת שם וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות, לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא, כיום שנשתברו בו הלוחות. ולהודיעך שהקשה לו מה שאמרו (במד' יד, ד) נתנה ראש לפרוש ממנו, כיום שעשו בו את העגל:
פסוק ח:בעת ההוא הבדיל ה' וגו'. מוסב לענין הראשון:
פסוק ח:בעת ההוא. בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם:
פסוק ח:לשאת את ארון. הלוים:
פסוק ח:לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו. הכהנים, והוא נשיאת כפים:
פסוק ט:על כן לא היה ללוי חלק. לפי שהבדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע:
פסוק ט:ה' הוא נחלתו. נוטל פרס מזמן מבית המלך:
פסוק י:ואנכי עמדתי בהר. לקבל הלוחות האחרונות ולפי שלא פרש למעלה כמה עמד בהר בעליה אחרונה זו, חזר והתחיל בה:
פסוק י:כימים הראשונים. של לוחות הראשונות, מה הם ברצון אף אלו ברצון אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס:
פסוק יא:ויאמר ה' אלי וגו'. אף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, לד) לך נחה את העם:
פסוק יב:ועתה ישראל. אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו':
פסוק יב:כי אם ליראה וגו'. רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
פסוק יג:לשמר את מצות ה'. ואף היא לא לחנם, אלא לטוב לך, שתקבלו שכר:
פסוק יד:הן לה' אלהיך. הכל, ואף על פי כן רק באבותיך חשק ה' מן הכל:
פסוק טו:בכם. כמו שאתם רואים אתכם חשוקים מכל העמים היום הזה:
פסוק טז:ערלת לבבכם. אוטם לבבכם וכסויו:
פסוק יז:ואדני האדנים. לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו:
פסוק יז:לא ישא פנים. אם תפרקו עלו:
פסוק יז:ולא יקח שחד. לפיסו בממון:
פסוק יח:עשה משפט יתום ואלמנה. הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו:
פסוק יח:ואהב גר לתת לו לחם ושמלה. ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה נתפלל, (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש:
פסוק יט:כי גרים הייתם. מום שבך אל תאמר לחברך:
פסוק כ:את ה' אלהיך תירא. ותעבוד לו ותדבק בו, ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו, אז בשמו תשבע:
