פסוק א:כל המצוה אלא תחמוד קאי ואלא מאי.
פסוק ב:וזכרת את כל הדרך אם יאמר לך יצרך לחמוד כסף וזהב שעליהם בטח ביוצרך וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף ולזהב.
פסוק ב:[במדבר זה המדבר הגדול והנורא שמתחיל באיתם ובא ומגיע עד ארץ מואב].
פסוק ב:למען ענתך כדי לנסותך אם תתרעם.
פסוק ב:התשמר מצותו אם לא אין נסיון גבי הקב״ה שהרי הכל גלוי לפניו אלא נסהו לפני מדת הדין ומדת הרחמים כמו שפי׳ בפרשת בשלח.
פסוק ג:ויענך בדרך כדכתיב ענה בדרך כחי.
פסוק ג:וירעבך שלא נתן לך מן אלא דבר יום ביומו וזהו וירעבך שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. ד״א וירעבך שאם הוריד לך מן בעוד שהיית שבע מן הצידה שהיתה בידך שהוצאת ממצרים לא היית משגיח עליו אפי׳ לטועמו שלא היית מניח לחם שהיית רגיל בו בשביל מן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך ולכך הרעיבך.
פסוק ד:שמלתך לא בלתה אלא תחמוד קאי וזכרת את כל הדרך שהספיק לך הקב״ה כל מחסורך בארץ מדבר ולא חסרת דבר ומה אם במדבר כלכל אותך ביישוב לא כל שכן.
פסוק ה:ה׳ אלקיך מיסרך שלא הושיט לך מזון לכמה ימים בפעם אחת פן תמרוד בו אלא מזון לפרנסת היום כדי שיהו עיניך תמיד תלויות בו.
פסוק ז:כי ה׳ אלקיך מביאך וגו׳ ושמא מחמת רוב שפע טובה שבה תחטאו.
פסוק ז:יצאים בבקעה ובהר ובכך אין בני ההר צריכין לירד לבקעה ואין בני הבקעה צריכין לעלות להר למים.
פסוק ט:לא תחסר כל בה כל הגדל בה אינו גדל בחסרון אלא בשפע.
פסוק י:ואכלת ושבעת וגו׳ מכאן אנו אומרין שלש ברכות בברכת המזון. ואכלת ושבעת וברכת שמברכין על האכילה, זו היא ברכת הזן. וברכת את ה׳ אלקיך לרבות בעל הבית.
פסוק י:על הארץ זו היא ברכת הארץ נודה לך ה׳ א'.
פסוק י:הטבה אשר נתן לך זו היא ברכת בונה ירושלים כדכתיב ההר הטוב הזה והלבנון. השתא אחר אכילה כשהוא שבע ונפשו קצה באוכל צריך לברך, מתחלה כשהוא רעב ותאב ושמח על האכילה לכ״ש שצריך לברך ברכת המוציא.
פסוק י:ואכלת ושבעת וברכת כאן רמז לשלשה שצריכין לזמן ואכלת חד ושבעת תרי וברכת שלישי.
פסוק יד:ורם לבבך ושכחת וכתיב לעיל השמר לך פן תשכח אזהרה מכאן לגסי הרוח.