מורשת הדורות
תכף לפרשת הירושה נצטווה משה להתכונן להסתלקותו, שתהיה דומה בצורתה להסתלקותו של אהרן – "כאשר נאסף אהרן אחיך". קודם לכן נצטווה לראות את הארץ, על מנת להתקשר עמה לכל הפחות בדרך זו.
כבר במעמד הר סיני נתוודענו לאישיותו המסורה של רבנו הגדול אשר ירד "מן ההר אל העם" ולא פנה לעסקיו האישיים, ובהמשך הדרך גם מסר את חייו להצלת ישראל ("ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת"). אשריהם ישראל שמנהיגיהם מסורים לטובתם שלהם ולא לטובת עצמם!
באופן חריג פנה משה בדרישה לאלוקי עולם: "יפקד ה'... איש על העדה". איש שיהיה מנהיג ראוי לישראל, שימלא את מקומו בתפקידו הרוחני אולם יהיה מסוגל להוציא לפועל גם הייעודים המעשיים המוטלים על ישראל. שתי הדרישות הללו רמוזות בתואר המיוחד שבו מכנה משה את הקב"ה בדברי בקשתו: "ה' אלקי הָֽרוּחֹת לכל בשר". עוד ביקש משה שיהיה זה מנהיג שישמש דוגמא אישית במעשיו שלו, ורק מתוך כך ינהיג את ישראל וילמדם: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם", ורק מתוך כך "אשר יוציאם ואשר יביאם".
בתשובת ה' ניתן אישור לצורך שהעלה משה בתפילתו ונבחר איש הרוח המיוחד – הוא יהושע בן נון. יהושע הוא שימשיך את תורת משה, והוא שימלא גם את אותה שליחות שנבצר ממנו למלאה: להכניס את ישראל אל הארץ.