פסוק א:ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר ע״י שראו שנמנו הזכרים שבמשפחות חפר ולא נמנה עמהם צלפחד שהיה בנו.
פסוק ג:והוא לא היה בתוך העדה ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש.
פסוק ה:ויקרב משה את משפטן יודע היה משה שהבנות נוחלות על מה נחלקו אם יירשו בראוי כבמוחזק אם לאו.
פסוק ז:נתן תתן להם, נחלה זו נחלת אביהן.
פסוק ז:בתוך אחי אביהם זו נחלת אבי אביהם.
פסוק ז:להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם תרווייהו במ״ם לשון זכר אעפ״י שהן היו נקבות.
פסוק יב:עלה אל הר העברים חסר כאן מה שהתפלל משה לעבור בארץ ופירשו במקום אחר כדכתיב ואתחנן אל ה׳ וגו'.
פסוק יג:כאשר נאסף אהרן אחיך על אשר לא קדשתם כך כתיב בפרש״י, חז״ק דפסוק זה אינו כאן אך הוא בפרשת האזינו וכאן כתיב כאשר מריתם פי וגו׳ אבל לפי הל׳ שבספרי ניחא כאשר מריתם פי במדבר צין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנא׳ על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. ושמא מפני כבודן של משה ואהרן לא נקט ליה בפרש״י למילתא דרבי שמעון בן אלעזר אלא למסקנא דמילתא.
פסוק טז:ה׳ אלקי הרוחת טלנ״ט בלע״ז כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו.
פסוק כ:ונתתה מהודך עליו דוגמא ולא נתנו עליו הוד מלכות כלומר תכבדהו בפניהם כדי שיכבדוהו הם וישמעו אליו.
פסוק כא:ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא יתגאה בעצמו.
פסוק כג:ויסמך את ידיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים.