פסוק א:ותקרבנה בנות צלפחד. כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן ליטול עצה, אמרו, לא כרחמי בשר ודם רחמי הקב"ה, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל הקב"ה רחמיו על הכל שנא' (תהלים קמ"ה) ורחמיו על כל מעשיו [ספרי].
פסוק א:ואלה שמות בנותיו וגו׳. כאן מנאן דרך חכמתן ולהלן (ס"פ מסעי) מנאן דרך גדולתן, וכדר' אמי, דאמר, בישיבה הלך אחר חכמה, במסבה הלך אחר זקנה .
(ב"ב ק"כ א׳)
פסוק ב:ותעמדנה לפני משה וגו׳. אבא חנן אומר משום ר' אלעזר, בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו לפני כולם .
(שם קי"ט ב')
פסוק ב:אבינו מת במדבר וגו׳. אבינו מת במדבר – זה צלפחד , והוא לא היה בתוך העדה – זה עדת מרגלים, הנועדים על ה׳ – אלו מתלוננים, בעדת קרח – כמשמעו .
(שם קי"ח ב׳)
פסוק ב:ובנים לא היו לו. תניא, בנות צלפחד דרשניות היו, שהיו אומרות אלו היה לו בן לא דברנו .
(ב"ב קי"ט ב')
פסוק ד:למה יגרע שם אבינו. תניא, רבי יהודה אומר, נאמר כאן שם ונאמר להלן (פ׳ תצא) יקום על שם אחיו, מה להלן זרע אף כאן זרע [ספרי].
פסוק ד:כי אין לו בן. טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן, הבן קודם, מכאן שהבנים יורשין את האב .
(ב"ב ק"י ב׳)
פסוק ד:כי אין לו בן. למה נאמר והלא כבר נאמר ובנים לא היו לו, אלא שהיו חכמות ודורשות שאם היה לו בת בן לא היינו תובעות [ספרי].
פסוק ה:ויקרב משה. תניא, בנות צלפחד חכמניות היו, שלפי שעה דברו, דאמר ר׳ שמואל ב"ר יצחק, מלמד שהיה משה יושב ודורש בפרשת יבמין, אמרו לו, אם כבן אנו חשובים תנה לנו נחלה כבן, ואם לאו תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה׳.(ב"ב קי"ט ב׳)
פסוק ז:אחזת נחלה וגו׳. תניא, אחוזת נחלה זו נחלת אביהן, בתוך אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן , והעברת את נחלת אביהן להן – זו חלק בכורה.
(שם קי"ח ב׳)
פסוק ח:ואל בני ישראל וגו׳. אין לי אלא לשעה, לדורות מניין, ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמר [ספרי].
פסוק ח:איש כי ימות וגו׳. תני, סדר נחלות – הבן ויוצאי ירכו קודמין לבת, הבת ויוצאי ירכה קודמין לאחים, האחים ויוצאי ירכם קודמין לאחי האב, זה הכלל, כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, והאב קודם לכל יוצאי ירכו .
(ב"ב קט"ו א׳)
פסוק ח:ובן אין לו. טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן – בן קודם, מכאן שהבנים יורשים את האב .
(שם ק"י א׳)
פסוק ח:ובן אין לו. ת"ר, בן, אין לי אלא בן, בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מניין, ת"ל אין לו – עיין עליו .
(שם קט"ו א׳)
פסוק ח:ובן אין לו. חכמי האומות אומרים, בן ובת שוין כאחת בירושה, דדרשי ובן אין לו, הא אם יש לו שניהם שוין, אותבו להון והא כתיב ואם אין לו בן ונתתם את נחלתו לבתו וכי נימא הא אם יש לו שניהם שוין .
(ירושלמי ב"ב פ"ח ה"א)
פסוק ח:והעברתם וגו'. דרש רבי ישמעאל ב"ר יוסי, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין .
(ב"ב ק"ט א׳)
פסוק ח:והעברתם וגו׳. תניא, רבי אומר, בכולן נאמר נתינה וכאן נאמר העברה, שאין לך מי שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת, הואיל שבנה ובעלה יורשין אותה .
(שם שם ב׳)
פסוק ח:והעברתם וגו׳. א"ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי, כל שאינו מניח בן ליורשו, הקב"ה מלא עליו עברה, כתיב הכא ובן אין לו והעברתם את נחלתו וכתיב התם (צפניה א') יום עברה היום ההוא .
(שם קט"ז א')
פסוק ט:ואם אין לו בת. ת"ר, אין לי אלא בת, בת הבת ובן הבת ובת בן הבת מניין, ת"ל אין לו – עיין עליו .
(שם קט"ו א׳)
פסוק ט:ונתתם את נחלתו לאחיו. תניא, א"ר נחמן אמר ר׳ אבא בר אבהו, מניין למתנת שכיב מרע מן התורה , דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו, יש לך נתינה אחרת שהיא כזו, ואיזו היא – זו מתנת שכיב מרע .
(שם קמ"ז א׳)
פסוק י:לאחי אביו. האחין מן האב נוחלין ומנחילין, דכתיב (פ׳ י"א) ממשפחתו וירש אותה, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה .
(ב"ב ק"י ב׳)
פסוק יא:לשארו הקרב אליו. ת"ר, שארו זו אשתו, מלמד שהבעל יורש את אשתו , יכול אף היא תירשנו, ת"ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו .
(שם קי"א ב')
פסוק יא:לשארו וגו׳ וירש אתה. האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מירושתך, מהו, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא לשארו וירש אותה כתיב, תיקו .
(גיטין פ"ה א׳)
פסוק יא:וירש אתה. תנא ר׳ שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא, וירש אותה, מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה, מה ראשונה בן קודם לבת. אף שניה בן קודם לבת .
(ב"ב קי"ג ב׳)
פסוק יא:לחקת משפט. אורעה כל הפרשה כולה להיות דין [מלמד שהנחלות כדין] .
(שם שם)
פסוק יא:לחקת משפט. אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקר הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר והיתה לבני ישראל לחקת משפט, לומר שחקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה [רמב"ם פ"ו ה"א מנחלות]
פסוק יח:איש אשר רוח בו. מכאן דיהושע נקרא איש, והיינו דכתיב (תהילים ע״ח:כ״ה) לחם אבירים אכל איש – זה יהושע .
(יומא ע"ו א׳)
פסוק יח:וסמכת את ידך עליו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה, אמר ליה דכתיב וסמכת את ידך עליו, וכתיב (ס"פ ברכה) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליך .
(ב"ק צ"ב ב׳)
פסוק כ:ונתתה מהודך עליו. דרש ר׳ יהודה בר נחמני, כל המסתכל בנשיא עיניו כהות, שנאמר ונתת מהודך עליו .
(חגיגה ט"ז ב׳)
פסוק כ:ונתתה מהודך עליו. מהודך ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה .
(ב"ב ע"ה א׳)
פסוק כא:ולפני אלעזר הכהן יעמד. ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע, לפי שנענש אלעזר על שהורה הלכה בפני רבו .
(עירובין ס"ג א׳)
פסוק כא:ושאל לו וגו׳. ת"ר, כיצד שואלין באורים ותומים, אין שואלין בקול שנאמר ושאל לו, ולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה׳, אלא כדרך שנאמר בחנה בתפלתה (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה .
(יומא ע"ג א׳)
פסוק כא:במשפט האורים. מלמד שאע"פ שגזירת נביא חוזרת, אבל גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים .
(שם שם ב׳)
פסוק כא:במשפט האורים. תניא, למה נקרא שמם אורים – שמאירים את דבריהם .
(שם שם)
פסוק כא:במשפט האורים. בסדר האורים אין כתיב כאן אלא במשפט האורים, מלמד שבשעה שישראל יוצאין למלחמה בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצח אם להנצח, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה .
(ירושלמי שבת פ"ב ה"ו)
פסוק כא:על פיו יצאו וגו'. תניא, המלך מוציא למלחמת הרשות ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, שנא' על פיו יצאו ועל פיו יבאו .
(ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה)
פסוק כא:הוא וכל בני ישראל וגו׳. תניא, הוא זה מלך, וכל בני ישראל אתו – זה משוח מלחמה, וכל העדה – אלו סנהדרין, מלמד שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך ולאב ב"ד ולמי שהצבור צריך לו .
(יומא ע"ג ב')
פסוק כג:ויסמך את ידיו עליו. א"ר יוסי ב"ר חנינא מכאן שאין אדם מתקנא בתלמידו .
(סנהדרין ק"ה ב׳)