אהבת הארץ של בנות ישראל
א. הפסוקים והסבר רש"י
בסוף המנין השני אומרת התורה:
סג. אלה פקודי משה ואלעזר הכהן, אשר פקדו את בני ישראל בערבת מואב, על ירדן ירחו.
סד. ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן, אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני.
סה. כי אמר ד' להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון.
כתב רש"י (בפסוק סד):
ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד), והנשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה' (במדבר כז, ד). לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.
ב. שאלות על הסבר רש"י
דיוקו של רש"י מהמלה "איש" מובן מאד, שכן המלה "איש" מיותרת לכאורה, ובאה לדיוק: "איש ולא אשה". אבל הוכחת רש"י שהנשים היו מחבבות את הארץ, מבנות צלפחד שאמרו: "תנה לנו אחוזה", קשה מאד לכאורה: מה הראיה שבנות צלפחד היו מחבבות את הארץ? אולי הן רצו נחלה כדי לא להישאר בלא נחלה, ולא מצד חביבות הארץ?
עוד יש לשאול שרש"י כתב: "האנשים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד), והנשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה' (במדבר כז, ד)". והרי שני הדברים לא היו כלל באותו זמן! האנשים אמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" אחרי חטא המרגלים, כאשר פחדו להיכנס לארץ, ואילו הנשים אמרו: "תנה לנו אחוזה" לאחר שכבר כבשו את ארצות סיחון ועוג, ועמדו להיכנס לארץ!
מקורו של רש"י הוא בספרי כאן (פיסקא קלג), שם נאמר: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו - ר' נתן אומר: יפה כח נשים מכח אנשים. אנשים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד), ונשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו'". אותן שאלות שנשאלו על רש"י נשאלות גם על הספרי.
ג. תשובות לשאלות על הסבר רש"י
נראה לענות על השאלות על פי מה שנאמר בספרי זוטא (כז, א):
ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד - הא כל אדם כשר שעומד בתוך דור רשע זכה ליטול שכר כולו:
נח עמד בדור המבול - זכה ליטול שכר כולו,
אברהם עמד בדור הפלגה - זכה ליטול שכר כולו,
לוט עמד בדור סדום - זכה ליטול שכר כולו,
אלו עמדו בדור המדבר - זכו ליטול שכר כולו.
וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה: בשעה שאמרו ישראל למשה: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד, ד)"!
במדרש זה מפורש שבנות צלפחד אמרו: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" בשעה שאמרו ישראל למשה: "נתנה ראש ונשובה מצרימה!
אבל הדבר קשה ביותר, כפי שהתבאר, שהאנשים אמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" אחרי חטא המרגלים, בשנה השניה, ואילו בנות צלפחד אמרו: "תנה לנו אחוזה" לאחר שכבר כבשו את ארצות סיחון ועוג, בשנה הארבעים!
שאלה זו שאל ה"זית רענן" על הילקוט שמעוני (רמז תשע"ג אות ו): "בשעה שאמרו ישראל למשה: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' - קשה הא אמרו זה במעשה מרגלים, והיה בשנה שניה, ובנות צלפחד דברו את זה אחר מיתת אהרן, שהרי כתיב :'ולפני אלעזר' (כז, ב)"!
ענה על כך ה"זית רענן": "ונראה לי דזה היה בשעת מיתת אהרן, שרצו לחזור למצרים, כמו שכתב רש"י בפרשה זו".
כלומר: בני ישראל אמרו פעמיים: "נתנה ראש ונשובה מצרימה", וגם בנות צלפחד אמרו פעמיים: "תנה לנו אחוזה". בני ישראל אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה", לא רק בחטא המרגלים, אלא גם אחרי מות אהרן, כמו שכתב רש"י (כו, יג):
מצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות, מהר ההר למוסרה, שנאמר: 'ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן' (דברים י, ו). והלא בהר ההר מת! וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם.
ואז באו בנות צלפחד ואמרו למשה: "תנה לנו אחוזה"!
לפי זה מובן שבנות צלפחד אמרו את דבריהן לא בשביל לקבל נחלה בארץ, שכן באותה שעה כלל לא דברו על חלוקת נחלות, אלא להיפך: האנשים דברו על חזרה למצרים. ואילו בנות צלפחד אמרו את דבריהן מפני שחבבו את הארץ!
אבל הדברים קשים: וכי בזמן שבו רצו בני ישראל לחזור למצרים באו בנות צלפחד ובקשו ממשה: "תנה לנו אחוזה"?
אכן המדרש אומר ששאלה זו שאל אותן משה רבנו: "אמר להן משה: והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים, ואתנה מבקשות נחלה בארץ?!"
ממשיך המדרש ואומר: "אמרו [בנות צלפחד]: יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ".
רואים בדברי המדרש שבנות צלפחד היו בטוחות ברצונו הפנימי של עם ישראל להיכנס לארץ ישראל.
מסיים המדרש: "שנאמר: 'עת לעשות לד' הפרו תורתך' (תהלים קיט, קכו), אל תהי קורא כן, אלא: 'הפרו תורתך עת לעשות לד''".
דברי המדרש הללו אינם מובנים: מה רואים מפסוק זה?
הסביר ה"זית רענן" שם: "משום צורך שעה, שישראל היו רוצים לחזור למצרים, דברו הן ליטול חלק בארץ ישראל, אף על פי שלא היה עכשיו עת לכך".
הוסיף ה"ספירי אפרים" על הספרי זוטא שם:
בשעה שיש מפירים את התורה עת הוא לעשות לד' להתחזק, כדאמרינן בירושלמי סוף ברכות: אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה - עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם. מאי טעמא? 'הפרו תורתך עת לעשות לד''. והכי נמי משום שישראל היו רוצים לחזור למצרים, דברו הן ליטול חלק בארץ.
סיום
נשתדל כולנו להתחזק בתורה בשעה שיש מפירים את התורה, ולהתחזק באהבת ארץ ישראל בשעה שיש הרוצים להפיר את הקשר שבין עם ישראל לארצו, ונבטח ברצונו הפנימי של עם ישראל להתישב בכל ארץ ישראל.