פסוק ג:אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת. אפשר במ"ש במדרש הביאו התוס' בבתרא (דף קיט) דכיון דנגזרה גזרת המרגלים היו סוברים כי אינם חייבים במצות כי המצות דיקא בא"י וכיון שהם מתים במדבר אין עליה קיום המצות וכתבנו בעניותינו בדרושים שזה היה דעת קרח ומש"ה לגלגו על המצות. ואפשר שז"ש אבינו מת במדבר מסיבה שנגזר למות במדבר. ושמא תאמר דא"כ היה מעדת קרח דסברו דבמדבר אין חייבים במצות וגדל פשעו שהוא מקושש ולכן חילל שבת לז"א והוא לא הי' בתוך העדה וכו' דאדרבה כוונתו הי' להפך שיהרגוהו ויודע שנוהגות המצות כמ"ש שם התו' מהמדרש דלש"ש נתכוון וז"ש כי בחטאו מת רמזו דהגם שחילל שבת כוונתו לטובה ואינו נחשב לו אלא חטא דהיא מלאכה שא"צ לגופה וכיוצא וא"כ מסר עצמו למיתה ללמד לישראל לאפוקי מסברא רעה ההיא ושהמצות נוהגות במדבר ודוק:
פסוק יז:אשר יצא לפניהם וגו' ואשר יוציאם וגו'. הרבה פירושים נאמרו בכפל ולפי פשוטו אפשר אשר יצא לפניהם בהיותם אל עירם ואל שער מקומם שקטים יצא לפניהם ויבא לפניהם להנהיגם. ואם יקרא מלחמה אשר יוציאם למלחמה ויצליחו בטוב הנהגותיו לנפשם וגופם ואשר יביאם מהמלחמה לביתם: