פסוק א:וישמע הכנעני. מה שמועה שמע – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור נתנה לו רשות להלחם בישראל [שם שם]
פסוק א:מלך ערד. תני, הוא סיחן הוא ערד הוא כנען, ערד – שדומה לערוד במדבר, כנען על שם מלכותו, ומה שמו – סיחן .
(ר"ה ג׳ א׳)
פסוק א:דרך האתרים. מהו דרך האתרים – שמע שמת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם .
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
פסוק א:וישב ממנו שבי. מניין לנכרי שקונה את הישראל למעשה ידיו, דכתיב וישב ממנו שבי .
(גיטין ל"ח א')
פסוק ב:וידר ישראל נדר. פתח חד אמורא ואמר, המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו, יקח בהם ס"ת, ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כותב בהו תפילין, אמר רב ששת, אפילו בעל בנכסי אשתו, רבא אמר, אפילו עבד עסקא ורווח, רב פפא אמר, אפילו מצא מציאה, א"ר חנן, מאי קרא, דכתיב וידר ישראל נדר וגו' .
(עירובין ס"ד ב')
פסוק ה:באלהים ובמשה. א"ר אבהו, כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה, שנאמר וידבר העם באלהים ובמשוה .
(סנהדרין ק"י א׳)
פסוק ה:ונפשנו קצה. תניא, אמר להם משה לישראל, הנכם כפויי טובה, שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלקל .
(ע"ז ה׳ א׳)
פסוק ח:עשה לך שרף. עשה לך – משלך .
(ע"ז מ"ד א׳)
פסוק ח:והיה כל הנשוך. והיה הנשוך אין כתיב כאן אלא כל הנשוך, אפילו נשיכת כלב, אפילו נשיכת נחש, אלא לא דמיא, נשיכת כלב וראה, נשיכת נחש – והביט .
(ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ט)
פסוק ח:וראה אותו וחי. וכי נחש ממית או נחש מחיה, אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים .
(ר"ה כ"ט א׳)
פסוק ט:נחש נחשת. א"ר יוסי, בד׳ מקומות נאמר עשה לך, בשלשה פירש ובאחד לא פירש, עשה לך תיבת עצי גופר (פ׳ נח), עשה לך שתי חצוצרות כסף (פ׳ בהעלותך), עשה לך חרבות צורים (יהושע ה ב) אבל עשה לך שרף לא פירש, אמר משה, עיקרה לא נחש הוא, לפיכך ויעש משה נחש נחושת, ומכאן הי' ר"מ דורש שמות .
(ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ט)
פסוק יד:את והב בסופה. ת"ר, הרואה מעברות נחלי ארנון צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום, מנלן, דכתיב על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה וגו׳, תני, את והב שני מצורעים היו שהיו מהלכין בסוף מחנה ישראל , כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדו להון נקירותא וטשו בהון , אמרי, כי חלפי ישראל הכא נקטלינון, ולא הוו ידעי דארון הוי מסגי קמייהו והוי סמיך להון טורי מקמייהו, כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחל ארנון , כי אתו את והב, חזו דמא דנפיק מביני טורי, אתו ואמרי לישראל ואמרי שירה, והיינו דכתיב ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב .
(ברכות נ"ד א' ב')
פסוק יד:את והב בסופה. א"ר חייא בר אבא. אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה ונעשו אויבים זה לזה אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה, שנאמר את והב בסופה, אל תקרא בסופה אלא בסופה .
(קדושין ל׳ ב׳)
פסוק יח:וממדבר מתנה. אמר רבא, מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל, תורה נתנה לו במתנה , שנאמר וממדבר מתנה, וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות, ואם הגביה עצמו הקב"ה משפילו, שנאמר ומבמות הגיא, ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע, שנאמר ונשקפה על פני הישימון .
(נדרים נ"ה ב׳)
פסוק יח:וממתנה נחליאל וגו׳. כל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות [אבות פ"ו מ"ב].
פסוק כ:ונשקפה וגו׳. תניא, א"ר חייא בר בא, כתיב ונשקפה על פני הישימון, כל מי שעולה להר הישימון ורואה כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים [ירוש׳ כתובות פי"ב ה"ג].
פסוק כו:כי חשבון עיר סיחן. אמר ר׳ שמעון בן לקיש, הרבה מקראות שראויין לשרוף והן הן גופי תורה , וכן זה, כי חשבון עיר סיחן היא והוא נלחם במלך מואב, מאי נ"מ, אלא לפי שאמר הקב"ה לישראל אל תצר את מואב, אמר הקב"ה, ליתי סיחן ליפק ממואב וניתו ישראל וליפקו מסיחן, והיינו דאמר רב פפא, עמון ומואב טהרו בסיחן .
(חולין ס׳ ב׳)
פסוק כו:ויקח את כל ארצו מידו. תנא רבי ישמעאל, ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנון, וכי מידו לקח, אלא מהו מידו – מרשותו .
(ירושלמי גיטין פ"ח ה"א)
פסוק כז:על כן יאמרו המושלים וגו'. תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים באו חשבון , המושלים – אלו המושלים ביצרם, באו חשבון – באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה , תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן, תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, עיר סיחן – אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינם מחשבין, ולהבה מקרית סיחן – מקרית צדיקים שנקראו שיחין , אכלה ער מואב, זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, בעלי במות ארגון – אלו גסי הרוח, דאמר מר, כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם .
(ב"ב ע"ח ב׳)
פסוק ל:ונירם אבד חשבון וגו'. מהו ונירם – אשר רשע, אין רם , אבד חשבון, אבד חשבונו של עולם, עד דיבן, אמר הקב"ה, המתן עד שיבא דין, ונשים עד נפח, עד שתבא אש שאינה צריכה נפוח , עד מידבא – עד שתדאיב נשמתן, ואמרי לה עד דעביד מה דבעי .
(ב"ב ע"ח ב׳)
פסוק לד:אל תירא אותו. מאי שנא דקא מסתפי מעוג ולא מסתפי מסיחן, אשר, שמא תעמוד לו זכות אברהם אבינו, שנאמר (פ׳ לך) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, וא"ר יוחנן, זה עוג שפלט מדור המבול .
(נדה ס"א א׳)