פסוק ב:ויתפלל משה אל ה'. תניא, אמר ר׳ אלעזר, משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ויתפלל משה אל ה׳, אל תקרא אל ה׳ אלא על ה', שכן דבי ר' אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן .
(ברכות ל"ב א׳)
פסוק ד:והאספסוף וגו'. תניא, אמר רב יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה .
(ערכין ט"ו ב׳)
פסוק ה:זכרנו את הדגה. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר דגים ממש וחד אמר עריות, מאן דאמר דגים – דכתיב אשר נאכל, ומאן דאמר עריות – דכתיב חנם .
(יומא ע"ה א׳)
פסוק ה:את הקשואים. תנא דבי רבי ישמעאל. למה נקרא שמן קשואים – שהם קשים לגוף כחרבות .
(ברכות נ"ז א׳)
פסוק ה:את הקשואים וגו׳. פליגי בה ר׳ אמי ור׳ אסי, חד אמר טעם כל המינים טעמו במן, טעם חמשת המינים הללו לא טעמו בו, וחד אמר טעם כל המינים טעמו טעמן וממשן וחמשת המינים הללו טעמו טעמן ולא ממשן .
(יומא ע"ה א׳)
פסוק ו:נפשנו יבשה אין כל. מהו אין כל, אמרו עתיד מן זה שתיפח במעיהם, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא .
(יומא ע"ה ב׳)
פסוק ח:כטעם לשד השמן. מהו לשד, א"ר אבהו, מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, מה שהאם אוכלת, אף המן כל זמן שישראל אוכלים אותו מוצאים בו כמה טעמים, איכא דאמרי, לשד ממש, מה שד זה מתהפך לכמה גוונין אף המן מתהפך לכמה טעמים .
(שם שם א׳)
פסוק י:בכה למשפחותיו. על עסקי משפחותיו .
(שבת ק"ל א׳)
פסוק יב:כאשר ישא האומן. תניא, א"ר שמלאי, אזהרה לדיין שיסבול את הצבור, ועד כמה, א"ר חנן ואיתימא ר׳ שבתאי, כאשר ישא האומן את היונק .
(סנהדרין ח' א׳)
פסוק טז:אספה לי שבעים איש. תניא, סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד איש, דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן, ומניין דמשה היה על גביהן, דאמר קרא (פ׳ י"ז) והתיצבו שם עמך – עמך ואת בהדייהו .
(שם ב׳ א׳, ט"ז ב׳)
פסוק טז:אספה לי שבעים איש. תניא, מאי דכתיב (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות, אין אסופות אלא סנהדרין, כמה דתימר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק טז:מזקני ישראל. א"ר חמא בר חנינא, מימיהם של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במדבר – ישיבה עמהם, שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל .
(יומא כ"ח ב׳)
פסוק טז:מזקני ישראל. תניא, אין זקן אלא חכם, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל .
(קדושין ל"ב ב׳)
פסוק טז:מזקני ישראל. מכאן אתה למד שחלק הקב"ה כבוד לזקנים [ספרי]
פסוק טז:והתיצבו שם עמך. מהו עמך – בדומין לך, מה אתה אינך לא גר ולא נתין ולא ממזר, אף הם לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים .
(ירושלמי הוריות פ"א ה"ד)
פסוק כ:עד חדש ימים. ולהלן הוא אומר (פ' ל"ג) הבשר עודנו בין שניהם, הא כיצד, בינונים לאלתר מתו, רשעים מצטערין והולכין עד חודש ימים .
(יומא ע"ה ב׳)
פסוק כ:עד חדש ימים. תניא, מניין שאין מחשבין שעות לחדשים, שנאמר עד חודש ימים, ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים .
(מגילה ה' א׳)
פסוק כ:עד חדש ימים. מכאן שאין נדוי פחות משלשים יום .
(ירושלמי מו"ק פ"ג ה"א)
פסוק כא:שש מאות אלף רגלי. אמר להם משה לישראל, בשבילי נצלתם כולכם מגזירת פרעה .
(סוטה י"ב ב׳)
פסוק כב:דגי הים יאסף להם. מכאן דדגים לאו בני שחיטה הם, אלא באסיפה בעלמא סגי .
(חולין כ"ז ב׳)
פסוק כו:ויתנבאו במחנה. מאי נתנבאו, אמרו, משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנן אומר משום ר׳ אלעזר, על עסקי שליו הם מתנבאים, עלי שליו, עלי שליו , ורב נחמן אמר, על עסקי גוג ומגוג הם מתנבאים .
(סנהדרין י"ז א׳)
פסוק כז:מתנבאים. תניא, בשעה שאמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויים לאותה גדולה, אמר הקב"ה, הואיל ומיעטתם עצמכם הרי אני מוסיף גדולה על גדולתכם, ומה גדולה הוסיף להם, שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו, מנלן, הכא כתיב ויתנבאו ולא יספו והתם כתיב מתנבאים, עדיין מתנבאים והולכים .
(שם שם)
פסוק כח:אדני משה כלאם. א"ר לוי, כל דמותיב מלה קמיה דרביה אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע ויאמר אדוני משה כלאם, וכתיב (ד"ה א׳ ז') נון בנו יהושע בנו .
(עירובין ס"ג ב׳)
פסוק כח:אדני משה. כלאם. מאי טעמא, דלאו אורח ארעא, דהו"ל כתלמיד שהורה הלכה בפני רבו .
(סנהדרין י"ז א')
פסוק כח:כלאם. מאי כלאם. אמר ליה, הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם .
(שם שם)
פסוק לב:את השלו. כתיב שליו וקרינן סליו, אמר ר' חנינא, צדיקים אוכלים אותו בשלוה, רשעים אוכלים אותו ודומה להם כסילוין .
(יומא ע"ה ב׳)
פסוק לב:וישטחו להם שטוח. אמר ריש לקיש, אל תקרא וישטחו אלא וישחטו, מלמד שנתחייבו שונאיהם של ישראל שחיטה, ומה ת"ל שטוח, מלמד שירד להם משטיחין משטיחין .
(שם שם)
פסוק לג:הבשר עודנו בין שניהם. אמר רב חסדא, אכל בשר אסור לאכול גבינה, אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא, בשר שבין השינים מהו, קרי עלי׳ הבשר עודנו בין שניהם .
(חולין ק"ה א')