כמתאוננים. כמתאבלים על מת וזהו שנאמר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו:
פסוק ה:
נאכל במצרים חנם. לפי שכשנילוס רבה ומתפשט על כל ארץ מצרים כל א' עושה גומות והדגים נשארים בם. וי"מ דגה קרוי"ישאנץ בלע"ז כמו וידגו לרוב ואח"כ מפרש הדגה הקשואים והאבטיחים:
פסוק ה:
את הקשואים. תימא מה טיבם של אלו המאכלים. י"ל מתוך רב מאכל באים אלו לקנוח סעודה. עוד י"ל שעושים מהם תיקון המאכל וטיבולין כגון איי"לייש מוטר"דש:
פסוק ח:
והיה טעמו וכו'. פליאה גדולה על זה הא דכתב לעיל בלתי אל המן עינינו והלא אין הטעם מעולה מלשד השמן ועוד למה קורהו לחם הקלוקל. וי"ל דע"י הטורח שטורחים בו כדכתיב וטחנו ברחים או דכו במדוכה אז נשתנה ריחו וטעמו לטוב ולשון העברי מוכיח כן דכתיב והיה טעמו אז טעמו משתנה לשד השמן. והא דכתיב כצפיחית בדבש שמא זה היה קודם שנגמר כל תיקון שלו שעדיין היה טעמו תפל מעט:
פסוק יב:
כי תאמר אלי שאהו בחיקך. כי לולא אמרת אלי לך נחה את העם הייתי בורח והולך:
פסוק טז:
אספה לי ע' איש. תימא ולמה ע' איש. י"ל דלכך צוה הקב"ה למנות ע' כנגד ע' נפש ישראל שירדו למצרים:
פסוק כב:
הצאן ובקר ישחט להם. ומי יוכל לעשות זריקה לכל הדמים האלו שלא היה שם כי אם כהן א' לעשות זריקה שהרי אמרת איש אשר ישחט צאן ובקר וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרתה. ומאותם ששוחטים אל פתח אהל מועד היה נוטל הכהן חזה ושוק וא"כ היאך יוכלו העם להספיק מן השאר. והקב"ה אמר למשה היד ה' תקצר וכי סבור אתה שלא אוכל להביא בשר אשר לא ישחט פתח אהל מועד ולא יקח הכהן כלום ויוכלו העם להספיק. הרי שראינו שלא טעון שחיטה אלא אסיפה בעלמ' כדכתי' ויאספו השלו:
פסוק כח:
כלאם. כי נביאי שקר הם. שלא נאמר לך שתשרה שכינה כי אם על אותם שנאספים לאהל מועד והם נשארו במחנה. ועוד לא אמר כי אם ע' והם ע"ב ומשה ענהו המקנא אתה לי וכו' הקב"ה אמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ומן רוחי לא יתנבאו כי אם ע'. אבל מן רוחו של הקב"ה מי יתן שיהי כל עם ה' נביאים ואלדד ומידד אינם מתנבאים מן רוחי כי אם מרוחו של מקום. מקשים העולם למה כתב ואצלתי מן הרוח אשר עליך. למה נתן הקב"ה מרוחו של משה יתן להם מרוח שלו. ומתרצינן דהפשט ה"ק כלומר ואצלתי מן הרוח אשר לך ונתתי לך להיות סבלן שיהיו סבלנין כמותך ולעולם ברוח ששם הקב"ה עליהם אינו אלא מרוחו של הקב"ה אלא שהיה רוח מסבלנות בהם כרוחו של משה:
פסוק לג:
הבשר עודנו בין שניהם. פשט בעוד שהבשר בין שניהם כלומר אחר שהספיק הבשר לכולם כדי שלא יאמרו לא נגעם אלא לפי שלא היה לו יכולת להספיקם: