ויהי העם כמתאוננים וגו' בפרשה זו דקדקו המפרשים הרבה מה הי' החטא של המתאוננים. ב' כפל לשון התאוו תאוה, ג' שאמרו מי יאכילנו בשר ואמרו זכרנו את הדגה ואת הקשואים ואת הבצלים. ויותר הי' להם לומר זכרנו בשבתנו על סיר הבשר. ד' קושיות התוס' הא היה להם שליו. ה' מה שאמר אספה לי שבעים איש מה תועלת של השבעים איש לנתינת הבשר. ו' היאך פה קדוש יאמר דבר זה ליוצרו אין אתה מספיק לנו. ז' מה שאמר יהושע אדוני משה כלאם. מה חטאו ומה עשו שנתחייבו כליה. ומה שנראה לי בזה בהקדים כי הנה ראה ראינו כי בימי משה לא מצינו איש מתנבא מלבד אהרן עד שאמר לו הקב"ה אספה לי שבעים איש ואפילו יהושע לא הי' מתנבא ואחר מיתת משה בימי הנביאים היו הנביאים לרוב כמבואר בקרא תבל הנביאים עולים. והיאך דורו של משו וב לא הי' דורות כמותן עד שהקב"ה אמר מי יתן והי' לבבם זה כל הימים. לא יהיו מוכנים לנבואה. כדורות האחרונים. ולזה צריך לומר כי כמו שהשמש מכהה אורות הכוכבים עד שאינם נראים כלל משא"כ אור הלבנה שאין אורה גדול כל כך נראין ג"כ אורות הככבים. כן הוא בכאן שמעלת משה הי' גדולה כ"כ בלתי תכלית והי' מכהה אור כל הצדיקים נגד השי"ת. ולא הי' מדבר רק עם משה כי פני משה כפני חמה מה שאין כן יהושע אשר הי' כפני הלבנה אז הי' נראין ג"כ הככבים דהיינו שאר הצדיקים וזהו כוונת חז"ל שאמרו פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני הלבנה אוי לאותה בושה כי אין בושה גדולה מזו שלא נחשבנו נגד משה לכלום. ג"כ נקדים כי ידוע שהמזונות צריכין שיתייחס אל הניזון כי בהמה אשר חומרה עב הוא תבן מאכלה והנחש עפר לחמה וכן כל מין ומין והאדם היותר מזוכך לכן גם מאכלו יותר מזוכך. והנה דורו של משה בהיות אורו של הקב"ה משפיע עליהם שפע רב באמצעות משה שהאמצע הי' אורו רב והי' שופע עליהם אור גדול אשר אין לשער ונזדככו בזכוך רב והיו קרובים אל הרוחניות יותר מהגשמיות הי' מאכלם ג"כ צריך שיהי' מדבר שהוא קרוב לרוחנית ולא היו ניזונים במאכלים עבים. כמו שאדם אינו ניזון במאכלים עבים היינו תבן שהוא מאכל בהמה והיו צריכין ליזון ממין שהוא לחם של מלאכי השרת דווקא ולא הי' להם תאווה לבשר כמו שהאדם אינו מתאוה למאכל בהמה ומסתמא השליו הראשון שירד להם עם המן הי' קרוב אל הרוחני יותר מהגשמי כמו המן. ובזה אתי שפיר המשך הכתובים דהעם היו כמתאוננים פי' שהתאוננו על רוע חלקם שראו עצמם מוכנים לנבואה ואינם מתנבאים כענין ברוך בן נריה עםירמיה. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה פירוש שתאוותם הי' בהיפוך שהתאוו שהי' להם תאווה להדברים העבים כבראשונה ומאסו בשפע השם יתברך המזוכך ואמרו מי יאכילנו בשר ואף שהי' להם בשר לא היו יכולים לאוכלם כי באמצעות המוכן חל ג"כ על שאינו מוכן ולא היו יכולין לסבול השפע רב כמו החולה שאין יכול לקבל מאכל השמן והטוב כמו התבן לאדם וראו עצמם כיוצאים מגדר האנושיות ורצו לחזור להיות כבראשונה וידוע שכל עוד שהאור הולך ע"י האמצע היותר בהיר האור יותר גדול. וכל שהאמצעים מתרבים האור יותר קטן ולזה אמר הקב"ה אספה שבעים איש ובהתרבות האמצעים קטני האיכות נגד משה ואז יתקטן האור ולא יהיו מזוככים כל כך ואתן להם בשר ואכלו חודש ימים. ויאמר משה שש מאות אלף רגלי האנשים פי' כי ידוע כי באמצעות המוכנים שופע האור ג"כ על שאינם מוכנים. כמ"ש הרמב"ם מזה עיי"ש גם אשר אנכי בקרבו ועל ידי זה שופע עליהם אור גדיל ואף אם יתרבה אמצעים מ"מ אנכי בקרבם ובלתי אפשרות כלל שהבשר בהמה העב מספיק לרוות להאיש אף אם ימלא בטנו הלא אין מתייחס לו וזהו מאמרו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם פי' וכי מספיק להם לרוות צמאונם הלא אינם מתייחס להם בהיותי בקרבם והם תאוות בשר ובקשו ולא בשר כי בשר הי' להם כי מקנה רב להם ובאמת לא הי' אפשרות כלל שיהי' ניזונים בבשר בהמה כל ימי היות משה בקרבם אך מה עשה הקב"ה הקטין האור על ידי אמצעות השבעים איש והוריד להם השליו האחרון שאינו במדרגת השליו הראשון ונגשם יותר אשר הי' מתייחס קצת לבשר בהמה. ומזה נתמצע ונתמלא תאוותם ומ"מ לא היו יכולים לסבלו ומתו מזה. ומי שהי' יתר זך יותר הי' מזיק לו והי' ממהר יותר מיתתו כמו שהתבן מזיק לאדם. והנה נביאות השבעים איש הי' לצורך שעה אבל באמת לפי מדריגת משה לא היו ראוים להתנבאות וכשפסק הצורך אינו ראוי שיתנבאו מה שהשיגו בעת הצורך כי בהנבאם מפחיתים מדרגת משה לעיני הרואים כי יאמרו בהיות שע"כ נתקטן מדרגתו של משה אם כיוצא באלו ג"כ מתנבאים. ויתמעט כבוד הרב ומשה לרוב ענוותנותו מחל על כבודו:
פסוק טז:
אספה לי שבעים איש. בסוף פ"ב דר"ה אמרינן ת"ר מ"מ לא נתפרסמו שמותיהן של שבעים זקנים שלא יאמר אדם לחבירו פלוני כמשה ואהרן פ' כאלדד ומידד פלוני כנדב ואביהוא והוא תמוה. דממ"נ אם חש לדור שראו הזקינים הלא ידעו גדולתן ואכתי יאמרו פלוני כזה. פלוני כזה. ואי חש לדור שלא ידעו הזקנים ולא ראו אותם אפי' אם יתפרסמו שמותם אכתי לא ידעו אם זה שנתפרש שמו הי' גדול בחכמה אם לא ועוד מה קושיא הוא דלאיזה צורך הי' לי' להתורה לפרש שמותן לכן נראה לפענ"ד דהקושיא הוא כך כיון שאדם עיני בשר לו. שאפי' שמואל הנביא טעה כאשר ציוה לו הקב"ה למשוח מלך. וזה קשה כאן כיון שהקב"ה ציוה למשה לבחור שבעים זקנים. היה לו להקב"ה לפרש שמותן מי ומי שיבחור כי רק השי"ת יודע לבחור המובחרים ולזה מתרץ שלא יאמרו פלוני כמשה ואהרן כלומר הנך רואה שאין הקב"ה רוצה לפרש שמותן שסמך עצמו שתי שיבחרו הוא יסכים על ידן כדכתיב לאל גומר עלי ואמרו חז"ל אתם אפי' מוטעין ולזה ג"כ בדורנו מי שישראל בוחרים בשכלם הקב"ה מסכים על ידן והוא הקדוש ושוב לא יאמרו פלוני שנתמנה מפי הצבור פלוני כזה או כזה ובענין זה אני רגיל לפרש מאמר חז"ל פ' ערבי פסחים (דף קי"ב ע"ב). אמר רב ניזהא דתורא הן הן ניזהא דארי' זה זה ניזהא דגמליא דא דא ניזהא דארבא הילני הילא והיליק הוליא:
פסוק טז:
והוא תמוה ונראה לפרש דהנה ידוע דהש"ס קורא לרשעים שור המזיק ואמר דרך מליצה כשפוגע בך אדם רשע שהוא דומה לשור המזיק שנאמר בו אל תתחר במרעים אין לו תקנתא רק שינענע בראשו תמיד ויאמר הן הן ואל יתחר בו ובל יתגרה עמו. וניזהא דארי' זה וזה דידוע שהת"ח נקרא בשם ארי' כמו (אבות פ"ד) והוי זנב לאריות. ארי עלה מבבל והכוונה שהזהיר התנא שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן. פלוני כשמואל הנביא רק יפתח בדורו כשמואל בדורו לכך אמר הלחש שצריך לומר לפני הת"ח זה זה. – וניזהא דגמליא דא דא והכוונה דידוע שמחויב אדם לגמול טוב במי שגמל עמו טוב והנה אם יקפיד הנגמל לומר שיהא הטוב מה שגומל לי חבירי שוה במה שגמל עמו. בא שנאה ומחלוקת ולכך הזהיר ואמר ניזהא דגמליא כלומר הלחש של התגמולים לומר תמיד דא דא. דהיינו שיהי' שוה בעיני התגמולים הגמול שגמל לו חבירו ויאמר תמיד דא הוא ממש כמו שגמלתיו שלא יבואו ח"ו לידי שנאה ומחלוקת ניזהא דארבא וכו' כי ידוע שהעוה"ז מכונה בשם ספינה כמו שאמרו במיתת אברהם ווי לספינה וכו' ורצה ללמוד אותנו היאך לנהוג בעוה"ז והנה הערוך בערך ה' על פסוק הלאות אנשים תרגום מהלן יתנבייא ארי תהלין ית פתגמי היוצא דהלן פירושו לשון נגיעה ובערך הייא פי' לשון מהירות ובערך תל פי' לשון חלי הוא לשון חולי וחילוק פי' בערך לשון דגים קטנים וחוליא פי' לשון מתוק וזה כוונתן הילני היינו היגיעה שאדם יגע בעוה"ז לצורך מחייתו הייא היינו שצריך להיות במהירות כענין שאמרו הוי ממעט בפסק ופסוק בתורה וגם צריך שיהי' מתוק בעיניו כל מה שיארע לו מהצרות ותלאות שיטיל עליו הקב"ה וזה שאחר חלי דהיינו החלאים והצרות וחילוק היינו המאכלים גרועים חוליא כלומרשיהיו מתוק בעיניו כדבש ועיין בערוך שחז"ל היו רגילין לומר ה' במקום ח' וח' במקום ה':