פסוק ב:דבר אל כל עדת. מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל , ומפני מה נאמרה בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה .
(תו"כ)
פסוק ב:קדושים תהיו וגו'. קדושים תהיו – פרושים תהיו, כי קדוש אני, לומר, שאם אתם מקדשים עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי .
(תו"כ)
פסוק ג:איש אמו ואביו תיראו. ת"ר, איש, אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים, א"כ מה ת"ל איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה .
(קדושין ל' ב')
פסוק ג:אמו ואביו. ר' שמעון אומר, האב קודם לאם בכל מקום , יכול מפני שכבוד האב קודם לכבוד האם, ת"ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולין, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו .
(כריתות כ"ח א')
פסוק ג:אמו ואביו תיראו. ת"ר, נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר (פ' ואתחנן) את ה' אלהיך תירא, מכאן שהשוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום .
(קדושין ל' ב')
פסוק ג:אמו ואביו תיראו. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן יירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה, לפיכך הקדים מורא האם למורא האב .
(קדושין ל"א א')
פסוק ג:תיראו. ת"ר, איזהו מורא, לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו .
(קדושין ל"א א')
פסוק ג:ואת שבתתי תשמרו. תניא, יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת, תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' כולכם חייבים בכבודי .
(יבמות ה' ב')
פסוק ג:ואת שבתתי תשמרו. ת"ר, מניין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה שלא ישמע לו, ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו – כולכם חייבים בכבודי .
(ב"מ ל"ב א')
פסוק ד:אל תפנו וגו'. ת"ר, אין מסתכלין בדיוקנא משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי משמע, א"ר חנן, אל תפנו אל מדעתכם .
(שבת קמ"ט א')
פסוק ד:לא תעשו לכם. תניא, אי לא תעשו לכם יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם, אי לא לכם יכול יעשו הם לאחרים ת"ל לא תעשו – לא לכם .
(תו"כ)
פסוק ה:לרצונכם תזבחהו. מהו לרצונכם, אמר הקב"ה לישראל, לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם .
(מנחות ק"י א')
פסוק ה:לרצונכם תזבחהו. בעי מיניה שמואל מרב הונא, מניין למתעסק בקדשים שהוא פסול, אמר ליה, שנאמר (פ' ויקרא) ושחט את בן הבקר, שתהא שחיטה לשם בן בקר, אמר ליה, לעכב מניין, אמר ליה, לרצונכם תזבחהו – לדעתכם זבחו .
(חולין י"ג א')
פסוק ה:תזבחהו. תנא רב יוסף, תזבחהו – מלמד שלא יהא אחד שוחט שני זבחים כאחד .
(שם כ"ט א')
פסוק ו:ביום זבחכם. מלמד שכל היום כשר לשחיטה .
(מגילה כ' ב')
פסוק ו:והנותר עד יום השלישי. ת"ר, יכול יהיו נאכלין לאור שלישי, ת"ל והנותר עד יום השלישי, בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי .
(זבחים נ"ו ב')
פסוק ז:ואם האכל יאכל וגו'. מה ת"ל, והא כבר נאמר (פ' צו) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי וגו', אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו, ומיעט רחמנא (פ' ח') ואוכליו עונו ישא – למעוטי חוץ למקומו .
(זבחים כ"ח ב')
פסוק ח:ואוכליו עונו ישא וג'. ו[בנותר גמור הכתוב איירי, או אינו אלא בפגול חוץ למקומו איירי], אמרת, נאמר כאן כי את קודש ה' חלל ונאמר להלן (פ' תצוה) ושרפת את הנותר באש כי קודש הוא, מה קודש דלהלן בנותר איירי אף קודש שבכאן בנותר איירי .
(כריתות ה' א')
פסוק ח:כי את קודש ה' חלל. מוקדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהן משום נותר, מאי טעמא, דכתיב בנותר ואוכליו עונו ישא כי את קודש ה' חלל וילפינן חלול חלול מטומאה, מה טומאה אין חייבין עליה במוקדשי עובדי כוכבים אף נותר אין חייבין עליה במוקדשי עובדי כוכבים .
(תמורה ג' א')
פסוק ט:ובקצרכם. לרבות של שותפות .
(חולין קל"ה ב')
פסוק ט:ובקצרכם. ובקצרכם – פרט לכשקצרוה עובדי כוכבים קצרוה לסטים , קרסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה .
(תו"כ)
פסוק ט:ובקצרכם וגו'. אין לי אלא קוצר, תולש מניין, ת"ל לקצור, עוקר מניין, ת"ל קצירך .
(ירושלמי פאה פ"א ה"ד)
פסוק ט:את קציר. מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשבר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום, אף כל שהוא כן חייב בפאה .
(תו"כ)
פסוק ט:את קציר ארצכם. אין לי אלא תבואה, קטניות מניין, ת"ל את קציר ארצכם [כל שבארצכם] .
(ירושלמי פאה פ"א ה"ד)
פסוק ט:את קציר ארצכם. תניא, את קציר ארצכם ולא קציר חוץ לארץ .
(שם פ"ב ה"ה)
פסוק ט:לא תכלה. תניא, א"ר שמעון, בשביל ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו , מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני החשד ומשום בל תכלה , אטו כולהו לאו משום בל תכלה נינהו, אמר רבא מפני הרמאין .
(שבת כ"ג א')
פסוק ט:פאת שדך. תניא, מניין שאם רוצה אדם לעשות כל שדהו פאה עושה, ת"ל פאת שדך .
(נדרים ו' ב')
פסוק ט:פאת שדך. לחייב על כל שדה ושדה .
(תו"כ)
פסוק ט:שדך. פרט לשל הפקר .
(ב"ק צ"ד א' ברש"י)
פסוק ט:שדך. למעוטי שותפות נכרי .
(חולין קל"ה ב')
פסוק ט:שדך. [כל שבשדך], לרבות אילנות .
(ירושלמי פאה פ"א ה"ד)
פסוק ט:שדך. שדך כל שהוא משמע, מכאן היה ר' עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה .
(שם פ"ג ה"ז)
פסוק ט:לקצור. נותנין פאה מתחלת השדה ומאמצעה , ר' שמעון אוסר, ובלבד שיתן בסוף כשיעור, מאי טעמא דר"ש, א"ר יונה, דכתיב ובקצרכם, מה ת"ל לקצור, אלא אחד בתחלה ואחד בסוף .
(שם פ"א ה"ג)
פסוק ט:ולקט קצירך. לקט קצירך ולא לקט קיטוף .
(חולין קל"ז א')
פסוק ט:ולקט קצירך. מלמד שאין לקט אלא הבא מחמת הקציר .
(תו"כ)
פסוק י:וכרמך לא תעולל. איזהו עוללות, כל שאין לה לא כתף ולא נטף [פאה פ"ז מ"ד].
פסוק י:וכרמך לא תעולל. אפילו כולו עוללות , אם כן למה נאמר כי תבצור כרמך לא תעולל (פ' תצא) שאין לעניים קודם הבציר .
(שם שם מ"ז)
פסוק י:ופרט כרמך. איזהו פרט – זה הנושר בשעת הקצירה .
(שם שם מ"ג)
פסוק י:לא תלקט. מהו לא תלקט – לא תלקט לו לעני .
(גיטין י"ב א')
פסוק י:לא תלקט. [וסמיך ליה לעני ולגר] – להזהיר העני על שלו .
(חולין קל"א ב')
פסוק י:לעני ולגר. לעני ולגר ולא לעורבים ולא לעטלפים .
(שם קל"ד ב')
פסוק י:לעני ולגר. תניא, שני גרגרים פרט שלשה אינן פרט, שתי שבלים לקט שלשה אינן לקט, מאי טעמא, לעני ולגר תעזוב אותם, לעני אחד ולגר אחד .
(ירושלמי פאה פ"ו ה"ד)
פסוק י:תעזוב. תניא, הפאה אין בה טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא עזיבה כתיב בה .
(חולין קל"א ב')
פסוק י:תעזוב. מה ת"ל עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, לכדתניא, המפקיר כרמו ולשחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשרות .
(שם קל"ד ב')
פסוק י:תעזוב. ונאמר עוד להלן (פ' אמור) תעזוב, ללמד שאם לא הפריש מן הקמה יפריש מן העמרין, לא הפריש מן העמרין יפריש מן הכרי, משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה .
(תמורה ו' א')
פסוק י:תעזוב. תניא, מניין שספק לקט – לקט, ספק שכחה – שכחה, ספק פאה – פאה דכתיב תעזוב, הנח לפניהם משלך .
(ירושלמי פאה פ"ד ה"ה)
פסוק י:תעזוב. הנח לפניהם והם יבזבזו, ואפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז, לזה שומעין שאמר כהלכה .
(תו"כ)
פסוק י:תעזוב אותם. הפאה נתנת במחובר לקרקע , בדלית ובדקל בעה"ב מוריד ומחלק לעניים , דכתיב לעני ולגר תעזוב – הנח לפניהם, יכול אפילו בדלית ובדקל כן, ת"ל אותם .
(ירושלמי פאה פ"ד ה"א)
פסוק י:תעזוב אותם. אותם מעוטא הוא, זו לעניים ולא לעשירים, אבל מה שאמור במקום אחר – בין לעניים בין לעשירים .
(שם פ"ו ה"א)
פסוק יא:לא תגנבו. אמר רבא, למה ל' דכתב רחמנא לא תגנבו [לילף מרבית ואונאה], לא תגנבו על מנת למיקט, לא תגנבו על מנת לשלם תשלומי כפל .
(ב"מ ס"א ב')
פסוק יא:לא תגנבו. בגונב ממון הכתוב מדבר, או אינו אלא בגונב נפשות, אמרת, במה הכתוב מדבר – בממון, אף לא תגנבו – בממון .
(סנהדרין פ"ו א')
פסוק יב:ולא תשבעו וגו'. כי אתא רבין א"ר יוחנן, אכלתי ולא אכלתי שקר , ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר, ואיזו היא שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם .
(שבועות כ"א א')
פסוק יב:ולא תשבעו וגו'. תני, ר' ישמעאל אומר, ולא תשבעו בשמי לשקר, אבל אתה נשבע להרגין ולחרמין ולמוכסין .
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ד)
פסוק יב:ולא תשבעו בשמי. מה תלמוד לומר , לפי שנאמר (פ' יתרו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, שיכול אין חייבים אלא על שם המיוחד בלבד, מניין לרבות את כל הכנויים, ת"ל ולא תשבעו בשמי – כל שם שיש לי .
(תו"כ)
פסוק יג:לא תעשוק וגו'. אמר רבא, לא תעשוק ולא תגזול – זהו עושק זהו גזל, ולמה חלקן הכתוב – לעבור בשני לאוין .
(ב"מ קי"א א')
פסוק יג:ולא תגזול. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל [לילף מרבית ואונאה] – לכובש שכר שכיר, והא כובש שכר שכיר בהדיא כתיב (פ' תצא) לא תעשוק שכיר עני ואביון, לעבור עליו בשני לאוין .
(שם ס"א ב')
פסוק יג:לא תלין. כל הכובש שכר שמר עובר בחמשה שמות ועשה, עובר משום לא תעשוק את רעך ומשום לא תגזול ומשום לא תלין ומשום לא תעשוק שכיר עני (פ' תצא) ומשום לא תבא עליו השמש (שם) ועובר על ביומו תתן שכרו (שם) .
(שם קי"א א')
פסוק יג:לא תלין פעולת שכיר. השוכר את הפועל לעשות עמו בקש ובתבן ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו [דכתיב לא תלין פעולת שכיר, אמאי דאתני בהדי' משמע] .
(ב"מ קי"ח א' ברע"ב)
פסוק יג:לא תלין פעולת שכיר. תניא, מניין לרבות שכר הקרקעות, תלמוד לומר לא תלין פעולת שכיר – פעולת כל דבר .
(תו"כ)
פסוק יג:פעולת שכיר אתך. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום לא תלין פעולת שכיר, דאמר קרא לא תלין פעולת שכיר אתך, כל שפעולתו אתך .
(ב"מ קי"א ב')
פסוק יג:פעולת שכיר אתך. יכול אפילו לא תבעו, ת"ל אתך – לדעתך , יכול אפילו אין לו, ת"ל אתך – שיש אתך, יכול אפילו המחהו אצל חנוני ואצל שולחני ת"ל אתך .
(שם קי"ב א')
פסוק יג:עד בקר. ת"ר, מניין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת"ל לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ומניין לשכיר לילה שגובה כל היום ת"ל (פ' תצא) ביומו תתן שכרו .
(שם ק"י ב')
פסוק יג:עד בקר. ת"ר, ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר, ומה ת"ל עד בקר, מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד .
(שם שם)
פסוק יד:לא תקלל חרש. [וכי החרש לבד אסור לקלל, ומה ת"ל לא תקלל חרש] באומללין שבעמך הכתוב מדבר .
(סנהדרין ס"ו א')
פסוק יד:לא תקלל חרש. המקלל את חבירו עובר בלאו, דכתיב לא תקלל חרש .
(שבועות ל"ו א')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. מהו לפני עור – לפני סומא בדבר, היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה כדי שיקפחוהו לסטים צא בצהרים בשביל שישתרבב, ושמא תאמר עצה טובה אני נותן לו, הרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלהיך אני ה' .
(תו"כ)
פסוק יד:ולפני עור וגו'. תניא, ר' נתן אומר, מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר החי לבן נח, ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול .
(פסחים כ"ב ב')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. תניא, רמז לציון קברות מן התורה מניין, אמר אביי, ולפני עור לא תתן מכשול .
(מו"ק ה' א')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. תניא, ולפני עור לא תתן מכשול, במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר .
(שם י"ז א')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. רב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה, אמר איזיל אחזי אם רתח אי לא , ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול דמחל ליה ליקרי' .
(קדושין ל"ב א')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. רב אשי הוי ליה ההוא יער, זבני לבי נורא , אמר ליה רבינא הא איכא משום לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה, רוב עצים להסקה נתנו .
(נדרים ס"ב ב')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. המלוה ברבית והלוה עוברין שניהם משום ולפני עור לא תתן מכשול (ב"מ ע"ה ב').
פסוק יד:ולפני עור וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, כל המלוה מעות שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול .
(שם שם)
פסוק יד:ולפני עור וגו'. ר' פינחס בן יאיר על בההוא פתחא דרבי דהוו קיימין ביה כודנייתא חיורתא, אמר, מלאך המות בביתו של זה , שמע רבי, אמר ליה מזבנינא להו, אמר ליה, ולפני עור לא תתן מכשול .
(חולין ז' ב')
פסוק יד:ולפני עור וגו'. אמר אביי, אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן .
(ע"ז י"ד א')
פסוק יד:ויראת מאלהיך. [מה ת"ל], דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק טו:לא תעשו עול במשפט. מלמד שהדיין המקלקל את הדין נקרא עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה .
(תו"כ)
פסוק טו:לא תשא פני דל. שלא תאמר עני הוא זה והואיל שאני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר לא תשא פני דל .
(תו"כ)
פסוק טו:ולא תהדר פני גדול. שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא, ואיך אביישנו, לכך נאמר ולא תהדר פני גדול .
(שם)
פסוק טו:בצדק תשפוט. אמר רב אחא בריה דרב איקא, בצדק תשפוט, מלמד שמדאורייתא חד נמי כשר לדון, ולמה אמרו חכמים דיני ממונות בשלשה – משום יושבי קרנות סנהדרין ג' א'].
פסוק טו:בצדק תשפוט. ת"ר, בצדק תשפוט, שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך .
(שבועות ל' א')
פסוק טו:בצדק תשפוט. מכאן שצריך לדון את חבירו לכף זכות .
(שם שם)
פסוק טו:בצדק תשפוט. ריש לקיש רמי, כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב (ר"פ שופטים) צדק צדק תרדוף, הא כיצד , כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה .
(שם ל"ב ב')
פסוק טו:בצדק תשפוט עמיתך. תנא רב יוסף, בצדק תשפוט עמיתך – עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה .
(שם ל' א')
פסוק טז:לא תלך רכיל. תניא, אזהרה למוציא שם רע מניין, א"ר אלעזר, לא תלך רכיל .
(כתובות מ"ו א')
פסוק טז:לא תלך רכיל. הרי זו אזהרה לב"ד שלא יהיה רך לזה וקשה לזה .
(שם שם)
פסוק טז:לא תלך רכיל. היו שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב כותבים זכאי, משום לא התלך רכיל .
(סנהדרין ל' א')
פסוק טז:לא תלך רכיל. ת"ר, מניין שלא יאמר הדיין הרי אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ת"ל לא תלך רכיל .
(שם ל"א א')
פסוק טז:לא תלך רכיל. תנא ר' ישמעאל, זו רכילות זו לשון הרע, [ולמה כן], תנא ר' נחמי' שלא תהא כרוכל הזה שמטעים דבריו של זה לזה ושל זה לזה .
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)
פסוק טז:לא תעמוד וגו'. ת"ר, מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך .
(סנהדרין ע"ג א')
פסוק טז:לא תעמוד וגו'. ת"ר, מניין לרואה את חבירו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, ת"ל לא תעמוד על דם רעך .
(שם שם)
פסוק טז:לא תעמוד וגו'. תניא, מניין שאם אתה יודע עדות לחברך שאי אתה רשאי לשתוק ת"ל לא תעמוד על דם רעך .
(תו"כ)
פסוק יז:לא תשנא את אחיך. הא אם רואה בו דבר ערוה מותר לשנאותו, ורב נחמן בר יצחק אמר, מצוה לשנאותו, שנאמר (משלי ח׳:י״ג) יראת ה' שנאת רע .
(פסחים קי"ג ב')
פסוק יז:בלבבך. ת"ר, לא תשנא את אחיך, יכול לא יכנו, לא יסטרנו ולא יקללנו ת"ל לא תשנא את אחיך בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר .
(ערכין ט"ז ב')
פסוק יז:הוכח תוכיח. א"ר אילעא משום ר' אלעזר ב"ר שמעון, כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע [שנאמר הוכח תוכיח, הוכיח למי שמקבל] .
(יבמות ס"ה ב' ברש"י)
פסוק יז:הוכח תוכיח. אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מניין, ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום .
(ב"מ ל"א א')
פסוק יז:הוכח תוכיח. הוכח – אפילו עד מאה פעמים .
(שם שם)
פסוק יז:הוכח תוכיח. עד היכן תוכחה, אמר רב – עד הכאה .
(ערכין ט"ז ב')
פסוק יז:ולא תשא עליו חטא. יכול יוכיחנו אפילו כשמשתנים פניו מפני הבושה ת"ל ולא תשא עליו חטא .
(שם שם)
פסוק יח:לא תקם ולא תטר. תניא, איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה, אמר לו השאילני מגלך אמר ליה לאו, למחר אמר לו זה השאילני קרדומך, אמר לי איני משאילך כדרך שלא השאלתני אתה, זו היא נקימה, אמר לו הילך, אינני כמותך שלא השאלתני – זו היא נטירה .
(יומא כ"ג א')
פסוק יח:לא תקם ולא תטר. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, ואע"פ דכתיב לא תקם ולא תטר – ההוא בממון הוא דכתיב .
(שם שם)
פסוק יח:לא תקם ולא תטר. [כיצד לא תקם ולא תטר, משל לאדם שהיה מחתך בשר ומחת סכינא לידו השניה, האם יחזור וימחא לידיה, וה"נ כן] .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד)
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. תניא, מניין למומתין בסייף שהוא מן הצואר, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה .
(כתובות ל"ז ב')
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם לקדש את האשה, עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו והתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך (קדושין מ"א א')
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. בית הסקילה היה גבוה שתי קופות וקומה שלו הרי שלש, ומי בעינן כולי האי , א"ר נחמן, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה .
(סנהד' מ"ה א')
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. איבעיא להו, בן מהו שיקיז דם לאביו, אמר רב מתנה, ואהבת לרעך כמוך .
(שם פ"ד ב')
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. אמר רב חסדא, אסור לאדם לשמש מטתו ביום, שנאמר ואהבת לרעך כמוך, מאי משמע, אמר אביי, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו .
(נדה י"ז א')
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. תניא, א"ר עקיבא, ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד)
פסוק יח:אני ה'. מה טעם ואהבת לרעך כמוך – אני ה', אני ה' בראתיו לכבודי, לפיכך אם עושה מעשה צדק ויושר אתה אוהבו ואם לאו אי אתה אוהבו .
(אדר"ן פ' ט"ז)
פסוק יט:את חקתי תשמרו. תניא, אמר שמואל, מה ת"ל את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע, חקים שחקקתי לך כבר – תשמרו עתה .
(קדושין ל"ט א')
פסוק יט:את חקתי תשמרו. תניא, מניין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל ת"ל את חקתי תשמרו .
(תו"כ)
פסוק יט:בהמתך. אחד שור ואחד כל בהמה לכלאים, מ"ט, יליף בהמתך בהמתך משבת .
(ב"ק נ"ד ב')
פסוק יט:בהמתך. אין לי אלא בהמתך, בהמת אחרים מניין, בהמה על חיה וחיה על בהמה, טהורה על טמאה, טמאה על טהורה מניין ת"ל את חקתי תשמרו .
(תו"כ)
פסוק יט:לא תרביע. תניא, יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים, תלמוד לומר בהמתך לא תרביע, אין אסור אלא להרביע .
(ירושלמי כלאים פ"ח ה"ב)
פסוק יט:לא תרביע כלאים. תניא, אלו נאמר בהמתך לא תרביע הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים .
(ב"מ צ"א א')
פסוק יט:שדך. שדך – למעוטי זרעים שבחוץ לארץ .
(קדושין ל"ט א')
פסוק יט:שדך. סמיך שדך לבהמתך, מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה , ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בין בארץ בין בחו"ל .
(שם שם)
פסוק יט:שדך. סמיך שדך לבהמתך, מה בהמתך היוצא ממנה מותר אף שדך היוצא ממנו מותר .
(חולין קט"ו א')
פסוק יט:לא תזרע. אין לי אלא זורע, מקיים מניין, ת"ל כלאים שדך לא .
(מו"ק ב' ב')
פסוק יט:ובגד. מה ת"ל , לפי שנאמר (פ' תצא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל ובגד .
(תו"כ)
פסוק יט:ובגד כלאים. תניא, יכול כלאים בכל מקום אפילו שור שחור ע"ג שור לבן שני מיני חטים, שני מיני שעורים, שני מיני צמר שני מיני פשתים, ת"ל בבגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים (פ' תצא), מה כלאי בגדים שני מינין אף כלאים שבכל מקום שני מינין .
(ירושלמי כלאים פ"א ה"א)
פסוק יט:שעטנז. עד שיהיה שוע טוי ונוז .
(נדה ס"א ב')
פסוק יט:שעטנז. [יכול יהיו לבדים אסורים], ת"ל שעטנז – דבר שהוא שוע טוי ונוז .
(תו"כ)
פסוק יט:לא יעלה עליך. עליך אי אתה מעלה אבל אתה יכול להציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו .
(ביצה י"ד ב')
פסוק יט:לא יעלה עליך. מכדי כתיב (פ' תצא) לא תלבש שעטנז, וא"כ לא יעלה עליך למה לי, צריכי, דאי כתב לא תלבש הו"א דוקא לבישה דמפיש הנאתה אבל העלאה דלא נפיש הנאתה אימא לא ת"ל לא יעלה עליך .
(יבמות ד' ב')
פסוק כ:ואיש. איש – פרט לקטן, יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש .
(תו"כ)
פסוק כ:את אשה. פרט לקטנה .
(שם)
פסוק כ:שכבת זרע. תניא, מניין לחייבי לאוין שחייבין בהעראה, מדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה, מכלל דחייבי לאוין בהעראה .
(יבמות נ"ה א')
פסוק כ:שכבת זרע. למעוטי המערה, למעוטי שלא כדרכה .
(כריתות ט' א')
פסוק כ:והיא שפחה. הבא על חמש חרופות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת , דכתיב כי ישכב את אשה והיא שפחה – לחלק על כל שפחה ושפחה .
(שם שם)
פסוק כ:שפחה נחרפת. א"ר יצחק, אינו חייב אלא על שפחה בעולה, שנאמר שפחה נחרפת לאיש, ומאי משמע דהאי נחרפת לישנא דשנויי היא , דכתיב (שמואל ב י״ז:י״ט) ותשטח עליו הריפות .
(שם י"א א')
פסוק כ:נחרפת לאיש. תניא, האומר לאשה הרי את חרופתי מקודשת שנאמר נחרפת לאיש .
(קדושין ו' א')
פסוק כ:נחרפת לאיש. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אשתו יוצאת במיתת בעלה, דכתיב נחרפת לאיש, תרגם עקילוס הגר בכתושה לפני איש, כמה שנאמר (שמואל ב י״ז:י״ט) ותשטח עליו הריפות .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"א)
פסוק כ:והפדה לא נפדתה. ת"ר, אי והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה, אי לא נפדתה יכול לכל, ת"ל והפדה, הא כיצד, פדויה ואינה פדויה, בחציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר .
(כריתות י"א א')
פסוק כ:לא נתן לה. ת"ר, כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה, מאי טעמא, גמר לה לה מאשה .
(חגיגה ד' א')
פסוק כ:לא נתן לה. ת"ר, והפדה – אין לי אלא בכסף , בשטר מניין, ת"ל או חפשה לא נתן לה ולהלן הוא אומר (פ' תצא) וכתב לה ספר כריתות, מה להלן בשטר אף כאן בשטר .
(גיטין מ"א ב')
פסוק כ:לא נתן לה. ת"ר, המשחרר חצי עבדו לא קנה, דגמרינן לה לה מאשה, מה אשה חציה לא אף עבד חציו לא .
(שם שם)
פסוק כ:לא נתן לה. ת"ר, גט שחרור צריך שיהיה לשמה דכתיב או חפשה לא נתן לה .
(ירושלמי סוטה פ"ב ח"ב)
פסוק כ:בקרת תהיה. ת"ר, בקרת תהיה, מלמד שהיא לוקה, ומאי משמע דהאי בקרת לישנא דמלקות הוא, אמר ר' יצחק, תהא בקראי, כדתנן (מכות כ"ב ב') גדול הדיינים מקרא, שני מונה, שלישי אומר הכהו, ורב אשי אמר בבקור תהיה, כדתנן (שם שם א') אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש , יכול שניהם לוקין ת"ל תהיה – היא לוקה והוא אינו לוקה .
(כריתות י"א א')
פסוק כ:בקרת תהיה. מכדי עד הכא באיש משתעי קרא נכתוב והביא את אשמו והדר בקרת תהיה , הכי קאמר קרא, אם בקרת תהיה היא והביא הוא את אשמו, ואם לא תהיה בקרת לא יביא הוא את אשמו .
(שם שם)
פסוק כ:לא יומתו כי לא חפשה. אתמר, חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון, א"ר זירא, גמרו קדושי ראשון, מאי טעמא, דכתיב לא יומתו כי לא חפשה, הא חפשה יומתו .
(גיטין מ"ג ב')
פסוק כב:על חטאתו אשר חטא. מלמד שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה .
(כריתותט' א')
פסוק כב:מחטאתו אשר חטא. מה ת"ל, לעשות את המזיד כשוגג .
(שם שם)
פסוק כג:כי תבאו. פרט לשנטעו עובדי כוכבים עד שלא באו ישראל לארץ שאינו חייב בערלה .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"ב)
פסוק כג:אל הארץ. יכול משבאו לעבר הירדן, ת"ל אל הארץ – הארץ המיוחדת .
(תו"כ)
פסוק כג:כי תבאו ונטעתם. מלמד שאפילו נטעו עד שלא כבשו את הארץ חייב בערלה .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"ב)
פסוק כג:ונטעתם. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחר המרכיב חייב בערלה .
(ר"ה ט' ב')
פסוק כג:ונטעתם. תניא, א"ר ינאי, אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה, [מאי טעמא, ונטעתם כתיב בכל מקום שהוא] .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"ב)
פסוק כג:ונטעתם. פרט לעולה מאליו שפטור מערלה .
(תוספתא. ערלה פ"א)
פסוק כג:כל עץ מאכל. תניא, היה ר' מאיר אומר, ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ לא יאכל איני יודע שעץ מאכל הוא, אלא מה ת"ל עץ מאכל, להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזה זה – זה פלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך שאין א"י חסרה כלום, שנאמר (פ' עקב) לא תחסר כל בה .
(ברכות ל"ו ב')
פסוק כג:עץ מאכל. כל שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"א)
פסוק כג:את פריו. את – לרבות הטפל לפריו, ומאי ניהו – שומר לפרי .
(ברכות ל"ו ב')
פסוק כג:את פריו. אין סופגין משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים, מאי טעמא, יליף פרי פרי מבכורים .
(חולין קכ"א א')
פסוק כג:את פריו. פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר , יכול שאני מוציא ענקלות והבוסר ת"ל את פריו .
(תו"כ)
פסוק כג:שלש שנים. באחד בתשרי ראש השנה לנטיעה , מנלן, דכתיב שלש שנים ערלים וכתיב ובשנה הרביעית, ויליף שנה שנה מתשרי, דכתיב (פ' עקב) מראשית השנה .
(ר"ה ט' ב')
פסוק כג:שלש שנים יהיה. יכול בתוך ג' שנים אסור ולאחר ג' שנים יהיה מותר, ת"ל יהיה .
(תו"כ)
פסוק כג:יהיה לכם. לכם – לרבות את הנטוע לרבים .
(פסחים כ"ב ב')
פסוק כג:לא יאכל. אין לי אלא איסור אכילה, מניין שלא יהנה ממנו שלא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר, ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לא יאכל – לרבות את כולם .
(שם שם)
פסוק כד:ובשנה הרביעית. ת"ר, אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה, ואסורין עד ט"ו בשבט, פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה דאמר קרא ובשנה הרביעית ובשנה החמישית (פ' כ"ה) פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה ופעמים שבחמשית ועדיין אסורה משום רבעי .
(ר"ה ט' וי' א')
פסוק כד:כל פריו קודש. תניא, ר' יוסי אומר, פרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר ופגין .
(ירושלמי ערלה פ"א ה"ה)
פסוק כד:קודש. נאמר כאן קודש ונאמר במעשר קודש (פ' בחקתי), מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור .
(קדושין נ"ד ב')
פסוק כד:קודש. נאמר כאן קודש ונאמר במעשר קודש (פ' בחקותי), מה קודש דגבי מעשר אע"פ דממון גבוה הוא אפ"ה לענין פדיה אוקמיה רחמנא ברשותיה אף קודש דגבי כרם רבעי אע"פ דלאו ממון דידיה הוא אפ"ה לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה .
(ב"ק ס"ט ב')
פסוק כד:קודש. הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ואסור לאונן .
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב)
פסוק כד:קודש הלולים. תניא, מה ת"ל הלולים, חד ללמד אחלי' והדר אכליה, וחד ללמד שדבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אינו טעון חלול .
(ברכות ל"ה א')
פסוק כד:קודש הלולים. תניא, מניין שהוא צריך פדיון ת"ל קודש הלולים, ולא מתמנעין רבנן לדרוש ה' לח' .
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב)
פסוק כד:קודש הלולים לה'. ת"ר, קודש הלולים לה', מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם , מכאן היה אומר ר"ע, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך .
(ברכות ל"ה א')
פסוק כה:להוסיף לכם תבואתו. תניא, רבי אומר, נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן (פ' תצא) ותבואת הכרם, מה להלן כרם אף כאן כרם, [מלמד שאין דין רבעי נוהג אלא בכרם] .
(שם שם)
פסוק כה:להוסיף לכם תבואתו. תניא, ר' עקיבא אומר, לא דברה תורה אלא כנגד היצר, שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם, לכך נאמר להוסיף לכם תבואתו .
(תו"כ)
פסוק כה:תבואתו. מלמד שאין נפדה אלא תבואה, מכאן אמרו (מעש"ש פ"ה) אין פודין את הרבעי עד שיגיע לעונת המעשרות .
(שם)
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. תניא, א"ר יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם .
(ברכות י' ב')
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. תניא, מניין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה, שנאמר לא תאכלו על הדם .
(סנהדרין ס"ג א')
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. מהו לא תאכלו על הדם – לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק .
(שם שם)
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. תניא, ר' דוסא אומר, מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד, שנאמר לא תאכלו על הדם .
(שם שם)
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. תניא, ר' עקיבא אומר, מניין לסנהדרין שדנו להרוג את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום, שנאמר לא תאכלו על הדם .
(שם שם)
פסוק כו:לא תאכלו על הדם. תניא, ר' יוחנן אומר, לא תאכלו על הדם, הרי זו אזהרה לבן סו"מ .
(שם שם)
פסוק כו:לא תנחשו. ת"ר, מנחש – זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל בי, שחרית הוא, ר"ח הוא, מוצאי שבת הוא .
(שם ס"ה ב')
פסוק כו:לא תנחשו וגו'. ת"ר, לא תנחשו ולא תעוננו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים .
(שם ס"ו א')
פסוק כו:לא תנחשו וגו'. תנא ר' אליעזר בן יעקב, לא תנחשו ולא תעוננו, אע"פ שאין נחוש יש סימן , ובלבד לאחר ג' סימנים, כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו .
(ירושלמי שבת פ"ו ה"ט)
פסוק כו:לא תנחשו ונו'. תנא דבי ר' ישמעאל, לא תנחשו ולא תעוננו, והלא ניחוש ועינון בכלל כל המכשפים היו, ולמה יצאו [לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו] .
(שם פ"ז ה"ב)
פסוק כו:ולא תעוננו. ת"ר. איזהו מעונן, זה האוחז את העינים .
(סנהדרין ס"ה ב')
פסוק כז:לא תקפו. תנא תנא קמיה דרב חסדא, אחד המקיף ואחד הניקף לוקה, [והני מילי כשסייעו הניקף, מאי טעמא, לא תקיפו כתיב] .
(מכות כ' ב' ברש"י)
פסוק כז:לא תקפו וגו'. אין הנשים חייבות על בל תקיף, מאי טעמא, דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך, כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה וכל שאינו בהשחתה אינו בהקפה, והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה .
(קדושין ל"ה ב')
פסוק כז:פאת ראשכם. ת"ר, פאת ראש – סוף ראש, ואיזהו סוף ראש, זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו .
(מכות כ' ב')
פסוק כז:ולא תשחית. עיין לקמן ר"פ אמור בפסוק ופאת זקנם לא יגלחו.
פסוק כז:ופאת זקנך. ת"ר, פאת זקן – סוף זקן, ואיזהו סוף זקנו – שיבולת זקנו .
(שם שם)
פסוק כז:פאת זקנך. אין הנשים חייבות על השחתת פאת הזקן, מאי טעמא דכתיב ולא תשחית פאת זקנך, ולא זקן אשתך .
(קדושין ל"ה ב')
פסוק כח:ושרט. תניא, מניין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת, ת"ל ושרט, לחייב על כל שריטה ושריטה .
(מכות כ' ב')
פסוק כח:ושרט לנפש. ת"ר, יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים יהא חייב, ת"ל לנפש, אינו חייב אלא על המת בלבד .
(שם שם)
פסוק כח:ושרט לנפש. תניא, ר' יוסי אומר, מניין למשרט שריטה אחת על חמש מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת, ת"ל ושרט לנפש .
(מכות ב')
פסוק כח:וכתבת קעקע. הכותב כתבת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב, אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם .
(שם כ"א ב')
פסוק כט:אל תחלל וגו'. יכול בכהן המשיא את בתו ללוי ולישראל הכתוב מדבר ת"ל להזנותה, בחלול שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות .
(סנהדרין ע"ו א')
פסוק כט:אל תחלל וגו'. ר' אליעזר אומר, זה המשיא את בתו לזקן, ר' עקיבא אומר זה המשהא בתו בוגרת .
(שם שם)
פסוק כט:ומלאה הארץ זמה. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, הרי שבא על נשים הרבה ואינו יודע על איזו מהן, וכן היא שבאו עליה הרבה אנשים ואינה יודעת מאיזה מהן נתעברה, נמצא אב נושא בתו ואח אחותו ונתמלא כל העולם כולו ממזרים, ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה .
(יבמות ל"ז ב')
פסוק כט:ומלאה הארץ זמה. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, לא ישא אדם אשה ממדינה זו וילך וישא אשה ממדינה אחרת, שמא יזדווגו זה אצל זו ונמצא אח נושא אחותו וממלא כל העולם כולו ממזרים, ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה .
(יבמות ל"ז ב')
פסוק כט:זמה. אמר ליה בר קפרא לרבי, מהו זמה – זו מה היא .
(נדרים נ"א א')
פסוק ל:את שבתתי תשמרו. תניא, יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, כולכם חייבים בכבודי .
(יבמות ו' א')
פסוק ל:ומקדשי תיראו. תניא, יכול יתיירא אדם ממקדש , נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורה האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש .
(שם שם ב')
פסוק ל:ומקדשי תיראו. אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים, בזמן שאין ביהמ"ק קיים מניין, ת"ל את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו, מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם .
(שם שם)
פסוק לא:אל תפנו וגו'. הרי זו אזהרה לבעל אוב .
(ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י)
פסוק לא:אל האובות וגו'. בעל אוב – זה פיתום המדבר משחיו , ידעוני – זה המדבר בפיו הם בסקילה והנשאל בהם באזהרה .
(סנהדרין ס"ה א')
פסוק לא:אל האובות וגו'. ת"ר, בעל אוב – זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני – זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו .
(שם שם)
פסוק לא:אל תבקשו וגו'. מלמד שאינם באים על האדם אא"כ הפנה דעתו להם ונטמא בהם .
(תו"כ)
פסוק לב:מפני שיבה תקום וגו'. ת"ר, שיבה כל שיבה במשמע , יכול אפילו מפני זקן אשמאי , ת"ל והדרת פני זקן, אין זקן אלא מי שקנה חכמה .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק לב:תקום והדרת. יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ, ת"ל תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק לב:תקום והדרת. אקיש קימה להידור והידור לקימה, מה הידור שאין בה ביטול מלאכה אף קימה שאין בה ביטול מלאכה , ומה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאי בה חסרון כיס .
(שם ל"ג א')
פסוק לב:תקום והדרת. תניא, איזוהי קימה שיש בה הידור, הוי אומר זה ד אמות .
(שם שם)
פסוק לב:והדרת. איזוהי הידור, לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו .
(תו"כ)
פסוק לב:והדרת פני זקן. תניא, חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו, מאי טעמא, דכתיב והדרת פני זקן וכתיב בתריה וכי יגור אתך גר, מה גר מוחלין לו על כל עונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו על כל עונותיו .
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג)
פסוק לב:ויראת מאלהיך. יכול יעצים עיניו כמו שלא ראהו ת"ל תקום ויראת, דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך .
(קדושין ל"ב ב')
פסוק לב:ויראת מאלהיך. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, מניין לזקן שלא יטריח, ת"ל זקן ויראת .
(שם שם)
פסוק לב:ויראת מאלהיך. אמר ר' אלעזר, כל ת"ח שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, שנאמר (קהלת ח׳:י״ג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים, מורא זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר ויראת מאלהיך הוי אומר מורא זו קימה .
(שם ל"ג ב')
פסוק לב:אני ה'. אמר ר' סימון, מאי דכתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן אני ה', אמר הקב"ה, אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחלה .
(ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג)
פסוק לג:וכי יגור וגו'. תניא, כוללין בתפלה גרי הצדק עם הצדיקים, שנאמר והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתך גר .
(מגילה י"ז ב')
פסוק לג:וכי יגור אתך גר. ת"ר, מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלו, ת"ל אתך – במוחזק לך, בא ועדיו עמו מניין ת"ל וכי יגור .
(יבמות מ"ו ב')
פסוק לג:בארצכם. אין לי שמקבלים גרים אלא בארץ, מניין שמקבלים גרים גם בחו"ל, ת"ל וכן יגור אתך גר, אתך – בכל מקום שאתך .
(יבמות ט"ו ב')
פסוק לג:בארצכם. מה ת"ל, ללמד דאפילו בארץ מקבלים גרים, דס"ד אמינא משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני הו"א דלא לקבליה, קמ"ל .
(שם מ"ז א')
פסוק לג:לא תונו אתו. באונאת דברים הכתוב מדבר – כיצד, לא יאמר לו, פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמד תורה מפי הגבורה, ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך .
(ב"מ נ"ח ב')
פסוק לג:לא תונו אתו. ת"ר, המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, וגר לא תונה (פ' משפטים) וכי יגור אתך גר לא תונו אותו, ולא תונו איש את עמיתו (פ' בהר) וגר בכלל עמיתו הוא .
(שם נ"ט ב')
פסוק לד:כאזרח. תניא, גר שקיבל עליו כל התורה חוץ מדבר אחד ואפילו דקדוק סופרים אחד, אין מקבלין אותו, מאי טעמא דכתיב כאזרח, מה אזרח שקיבל עליו את הכל אף גר שקיבל עליו את הכל .
(תו"כ)
פסוק לד:כי גרים הייתם. תניא, ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך, שנאמר כי גרים הייתם .
(ב"מ נ"ט ב')
פסוק לה:לא תעשו עול במשפט. מה ת"ל, אם לדיין, כבר אמור (פ' ט"ו), אלא מלמד שהמוכר נקרא דיין, שאם שקר במדה נקרא עול שנוי ומשוקץ חרם ותועבה .
(תו"כ)
פסוק לה:במדה במשקל ובמשורה. ת"ר, במדה – זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים , במשקל – שלא יטמין משקלותיו במלח , ובמשורה שלא ירתיח .
(ב"מ ס"א ב')
פסוק לו:והין צדק. מה ת"ל והין צדק, והלא הין בכלל איפת צדק היה, אלא לומר לך, שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק .
(שם ס"ט ב')
פסוק לו:יהיה לכם. מכאן אמרו חכמים, כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין נענשים עליה .
(ירושלמי ב"ב פ"ה ה"ה)
פסוק לו:אשר הוצאתי וגו'. אמר רבא' למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים במשקלות, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח .
(ב"מ ס"א ב')
פסוק לו:אשר הוצאתי וגו'. על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות, שכל המודה במצות מדות כאלו מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כאלו כופר ביציאת מצרים .
(תו"כ)