פסוק ג:איש אמו ואביו תיראו. לפי שהבן ירא מהאב יותר מהאם הקדים הכתוב אמו לאביו:
פסוק ד:אל תפנו אל האלילים. אפי' תאמ' לשם שמים אני מתכוין כדי שיזכור לנו הבורא כמו שהגוים עושים:
פסוק ד:ואלהי מסכה לא תעשו לכם. לשון לכם דחוק הוא דמשמע לא תעשו אבל שרי לאחרים. ולא היא דלאחרים נמי מוזהרים כמו כן וכן צ"ל אלהי מסכה לא תעשו לאחרים ולא תקבלו מה שאחרים עושים לכם:
פסוק ט:ולקט קצירך לא תלקט. י' פסוקים מצווים בתורה על הלחם ולכך צריך לברך ברכת המוציא בשתי ידיו ובעשר אצבעותיו. עוד י"ל כנגד י' תיבות שיש בברכת המוציא: (ושמעתי הצעיר הכותב. כנגד י' תיבות שבפסוק זה מצמיח חציר לבהמה וכו'):
פסוק יב:ולא תשבעו בשמי לשקר. כתי' בתורת כהנים אם גנבת סופך לישבע בשקר. פי' דעון שבועת שקר גדול מכולם שגניבה וגזלה איפש' בחזרה והיינו דאמרו רבותינו שכר עבירה עבירה שעבירה קטנה גוררת עבירה גדולה:
פסוק יג:לא תלין פעולת שכיר אתך. כתיב בתורת כהנים אין לי אלא שכר אדם. שכר כלים שכר בהמה שכר קרקעות מנין. ת"ל פעולת שכיר פעולת כל דבר במשמע. ויש לפסוק מכאן פסק גדול דהשוכר בית מחבירו ומשהה שכרו עובר בבל תלין ותלמוד שלנו אינו מזכיר קרקעות:
פסוק יג:לא תגזול. לכך נאמר אני ה' על לא תגזול משל למלך ב"ו שעובר על המכס. אמר לעבדיו שיפרעו למוכס מכסו. א"ל ולמה אדוני והלא כל המכס שלך הוא. א"ל ממני ילמדו עוברי דרכים ואל יעברו המכס כך אמר הקב"ה שונא אני גזל בעולה אע"פי שכל העולה שלי ממני ילמדו הבריות ויבריחו עצמם מן הגזל. לכך נאמר אני ה' על לא תגזול:
פסוק טז:לא תלך רכיל. תרגומו לא תיכול קורצין וזהו פי' שהיה משפטן לאכול בבית המקבל דיבתו וזהו שעשה הפייט הולכי רכיל שלש מענישים. הרכיל ועל אותו שנעשה עליו הרכילות והמקבל הדבה רכי"ל בגימטריא דילט"ור חסר אחת:
פסוק יז:לא תשנא את אחיך בלבבך וכו'. פי' ה"ר אברהם בן עזרא לא תשנא את אחיך בלבבך שאם שמעת שאומרים עליו שום דופי אל תשנאהו. בלבבך אלא הוכח וכו' כלו' תחקור הדבר ותפשפש אם זה אמת שאומרים עליו. ואם לא תחקור היטב האמת אם תשנאהו תשא עליו חטא:
פסוק יח:לא תקום ולא תטור. שאם שאלת מחברך מגלו או א' מכליו לעשות מלאכתך או צרכיך ולא השאיל לך. ולאחר כן יקרה שיצטרך ושאלך מגלך. לא תקום ולא תטור האיבה בלבך לאמר אנקם ממנו כשם שלא השאיל לי כן לא אשאיל לו. לא תאמר כן ולא תעשה כן. וא"ת למה לא הזהיר הקב"ה בלאו על אותו שלא רצה להשאיל לו על לא דבר ועל זה שיש עליו טענה גדולה מאשר לא רצה חברו תחלה להשאיל לו הזהיר בלאו לא תקום ולא תטור י"ל לפי שהראשון לא הניח להשאיל לחבירו אלא מחמת צרות העין שהיה מגלו חביב עליו ואין הקב"ה מכריח האדם להשאיל דבריו שלא מרצונו אבל זה שהיה משאיל לו לולי השנאה שרוצה להנקם ובתחרות עושה כך אמר הקב"ה תנצח האהבה שיש לך עמי השנאה שיש לך עמו:
פסוק יח:ואהבת לרעך כמוך. מאי לרעך ה"לל רעך. י"ל דאם היה כתיב רעך הייתי אומר שצוה הקב"ה לתת לחבירו ממונו וכל אשר לו כמו לעצמו להכי כתי' לרעך. כלו' אהב מה של רעך כלו' שלא תגזול לו ממונו ואם תוכל להציל ממונו הצילהו ושנא מי שרוצ' לגזול לו:
פסוק כ:נחרפת לאיש. כמו חרף נפשו למות מופקרת אנבו"נדוניאה בלעז: