תנ"ך על הפרק - ויקרא יט - מהי רכילות? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא יט

109 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽרדַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־אֶת־קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר׃לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃וְהֵבִ֤יא אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה׃וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אַל־תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃אַל־תִּפְנ֤וּ אֶל־הָאֹבֹת֙ וְאֶל־הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מהי רכילות?

נאמר בפרקנו (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך...".

יש להתבונן מהם הדיבורים האסורים שנכללים באיסור רכילות.

א. ההגדרה שעולה מדברי הרמב"ם והבעייתיות שבה

הרמב"ם בפ"ז מהלכות דעות, ה"א כתב:

המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תלך רכיל בעמיך'. ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא, וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו: 'לא תעמוד על דם רעך'. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי.

בהלכה זו מבוארת חומרתו של איסור זה – שגורם להרוג נפשות רבות מישראל! כראיה לדבריו מביא הרמב"ם את פרשת דואג האדומי, שסיפר לשאול שדוד ברח אל אחימלך, ואחימלך שאל לו בד', ונתן לו צידה, ואת חרב גלית, ועל כך ציוה שאול להרוג את כל כהני נוב! (שמואל א' כב, ו-יט).

בהלכה ב' הגדיר הרמב"ם מהי רכילות:

אי זה הוא רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: 'כך וכך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני', אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם.

יש לשים לב שבהלכה זו לא נאמר שום תנאי ביחס לתוכן האמירה – שמדובר דווקא בדברי גנות, ומשמע לכאורה שאף בדברי שבח!

בהמשך הלכה ב', ביחס להגדרת לשון הרע, נזכרה אמירת גנות: "יש עוון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאמר אמת...". משמע מכאן שדווקא איסור לשון הרע הוא המדבר דברי גנות, אבל איסור רכילות הוא לאו דווקא כאשר אמר דברי גנות.

בנוסף לכך, לא מצינו תנאי בדבר מושא האמירה, היינו, על מי דיבר אותו פלוני, או למי הוא עשה את מעשהו - האדם שמספרים לו או אף כל אדם אחר. כך שכל אמירה שמתארת מה אדם פלוני אמר או מה אדם פלוני עשה – נכללת לפי זה בגדר רכילות.

אלא שלפי הגדרה זו לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש, שהרי גם אמירות כמו: "אמר רבא", או: "הרמב"ם פסק שאסור לומר דברי רכילות", או: "משה רבינו עלה להר סיני" נכללות אף הן בגדר רכילות! שכן האמירות הללו זהות לתבנית "כך וכך אמר פלוני" ("אמר רבא", "פסק הרמב"ם"), או "כך וכך שמעתי על פלוני" ("משה רבינו עלה להר סיני"), ואסור יהיה לאומרן! דבר זה לא יתכן כלל!

יתר על כן, דברי הרמב"ם הללו נסתרים מדבריו עצמו בפרק הקודם (הלכה ג'), ואלו דבריו שם: "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך שיספר בשבחו...". מהלכה זו עולה שיש מצוה לספר בשבחו של אדם, דבר שעומד בסתירה להגדרת רכילות כמו שהתבארה, לכאורה, בפרק ז', שכל אמירה שמתייחסת לאחר – ללא הבדל בתוכן הדיבור, גנות או שבח, – מוגדרת כרכילות.

ב. הסבר ה"כסף משנה" והקשיים שבו

כתב ה"כסף משנה": "דעת רבנו היא שרכיל היינו: 'פלוני אמר עליך כך וכך', או: 'עשה לך כך', אף על פי שאותו דבר אינו גנות למי שנאמר".

אך הסבר זה הוא פיתרון חלקי לשאלות שנשאלו לעיל, כיון שלפי הגדרה זו יהיה אסור לספר לראובן ששמעון אמר עליו שהוא צדיק, שהרי גם במשפט זה נאמר: "כך וכך אמר פלוני עליך". ודבר זה לא ייתכן לאמרו, וכי מי שמספר כך "גור להרוג נפשטות רבות מישראל" ו"מחריב את העולם"?!

ועוד, קשה לומר שלהגדרה זו התכוון הרמב"ם, שהרי הרמב"ם השמיט את המלה העיקרית: "לך", או "עליך", ונמצא שהעיקר חסר מן הספר.

ג. הגדרת ה"חפץ חיים"

ה"חפץ חיים" בפתיחה לספרו (בסוף הפתיחה) כותב כך: "רכילות היינו שמספר לאחד מה שחברו דיבר עליו רעה או עשה לו רעה".

לפי הגדרה זו נמצא שקיימים שני תנאים כדי שדיבור מסויים ייחשב לרכילות:

א. מושא האמירה – רק אם הדיבור מתיחס לאדם שמספרים לו ("לך", "עליך").

ב. תוכן האמירה – רק אם הדיבור כולל בתוכו דברי גנות ("רעה").

לפי זה לא קשה השאלה ששאלנו על דברי ה"כסף משנה" שאסור לספר לראובן ששמעון אמר עליו שהוא צדיק. אבל קשה לומר שלהגדרה זו התכוון הרמב"ם, שהרי הרמב"ם השמיט את המלים העיקריות: "לך רעה", או "עליך רעה", ונמצא שהעיקר חסר מן הספר.

ד. הסבר הגדרת הרמב"ם: הרמב"ם כלל את כל המקרים

מעיון בדבריו המלאים של ה"כסף משנה" נראה להסביר מהי הגדרת רכילות לפי הרמב"ם.

כך כתב ה"כסף משנה":

דעת רבינו שרכיל היינו האומר: 'פלוני אמר עליך כך וכך', או: 'עשה לך כך', אף על פי שאותו דבר אינו גנות למי שנאמר, כמו בהלשנת דואג, שאמר על אחימלך שנתן לחם וחרב גלית לדוד. ואילו נשאל לאחימלך לא היה מכחיש, שאין בזה גנות לו, דאדרבה, חשב שעושה עבודה לשאול, כמו שהתנצל בדבריו. זה, אף על פי שאין בו גנות לחבירו, כיון שטוען דברים מזה והולך לזה רכיל מקרי, דכשמו כן הוא, שהוא כרוכל המחזר בעיירות.

ה"כסף משנה" הסביר שהרמב"ם בהלכה א' כשהביא את מה שאירע לדואג האדומי, לא כתב דוגמה בעלמא, אלא כתב מקרה שממנו נוכל להגדיר מהי רכילות, ואכן דואג לא אמר שאחימלך עשה רעה לשאול, שהרי אחימלך מצידו עשה טובה לשאול, וכמו שהתנצל בפני שאול: "...ומי בכל עבדיך כדוד נאמן, וחתן המלך וסר אל משמעתך ונכבד בביתך" (שמואל א כב, יד), ולמרות זאת, דברי דואג נחשבים לרכילות. מתוך כך למד ה"כסף משנה" שרכילות כוללת בתוכה גם דברים שאינם גנות, אם מתוך כך יכולה לצמוח רעה לאדם שמספרים עליו.

לפי הבנה זו על פי דברי ה"כסף משנה" – שמעשהו של דואג מהווה מקור להגדרת רכילות – ניתן להתקדם שלב נוסף. אם נדייק בדברי דואג, נמצא שדברי דואג לשאול לא היו: "פלוני עשה לך רעה" (כדברי ה"חפץ חיים" בפתיחה), ואף לא: "פלוני עשה לך כך וכך" (כדברי ה"כסף משנה"), אלא: "פלוני עשה לפלוני טובה": "אחימלך נתן לדוד לחם ואת חרב גלית לדוד"), ובקיצור: "כך וכך עשה פלוני", וכדברי הרמב"ם!

נמצא שהרמב"ם מדויק מאוד, שכן הגדרתו של הרמב"ם: "כך וכך אמר פלוני" – ללא הגבלות כלשהן – היא ההגדרה שזהה לחלוטין עם דברי דואג, שהם, כאמור, המקור להגדרת רכילות.

יש לציין שבנוסף לכך שהגדרת הרמב"ם מדויקת מאוד, היא גם כוללת מאוד, שכן הגדרה זו כוללת מקרים שבהם הדברים שנאמרו לא היו דברי גנות, ואף לא נאמרו על אותו אדם שמספרים לו. ואדרבה, אילו היה כותב הרמב"ם את ההגדרה המדויקת לכאורה: "פלוני עשה לך רעה" – הוא לא היה כולל את כל המקרים, ובראשם – דברי דואג, שכאמור לא נאמרו בסגנון זה, אלא בסגנון "כך וכך עשה פלוני", וכמו שהתבאר.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך