לֹֽא־לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵא-לֹהֵינוּ
בתחילת הפרק מסופר על בקשתם של צרי יהודה: "וַֽיִּשְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־בְנֵ֤י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל... וַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל־זְרֻבָּבֶ֜ל... וַיֹּאמְר֤וּ... נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵֽא-לֹהֵיכֶ֑ם".
המנהיגים של עם ישראל מגיבים: "לֹֽא־לָ֣כֶם וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵא-לֹהֵ֑ינוּ".
יש לשאול מדוע הגיבו המנהיגים באופן זה ולא הסכימו להצעה. השאלה מתחזקת לאור מה שלמדנו בפרק א': "וְכָל־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכָּל־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִם־הַ֨נְּדָבָ֔ה לְבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלִָֽם׃", ופירש רש"י: "וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙, מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית".
אלא שהכותים הללו רצו להפריע, כמו שכתוב שהיו "מְרַפִּ֖ים יְדֵ֣י עַם־יְהוּדָ֑ה ומבלהים (וּֽמְבַהֲלִ֥ים) אוֹתָ֖ם לִבְנֽוֹת׃"(עזרא ד ד). כל מה שהם הציעו עזרה היה רק בכוונה לקלקל. "משום שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו גם עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותו"(רש"י ערכין ה:).