פסוק א:צרי יהודה ובנימין. הם העכו"ם אשר הושיב סנחריב בא"י כמו שנאמר (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל:
פסוק ב:ויאמרו להם נבנה עמכם. היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד:
פסוק ב:מימי אסר חדון מלך אשור. בנו של סנחריב שלאחר שסנחריב הושיבם שם הרגוהו אדרמלך ושראצר בניו וימלוך אסר חדון בנו תחתיו שנאמר (ישעיה ל"ו) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגומר וימלך אסר חדון בנו תחתיו:
פסוק ג:כי אנחנו. אלא אנחנו לבדנו נבנה כי זה משמש במקום אלא:
פסוק ד:עם הארץ. הם צרי יהודה ובנימן:
פסוק ד:מרפים. לבטלם ממלאכתם:
פסוק ד:לבנות. כמו מלבנות, וכן עד כי חדל לספור:
פסוק ה:וסוכרים. כתיב בסמ"ך ופתרונו כאלו כתוב בשי"ן שהיו שוכרים יועצים כדי לבטל המלאכה:
פסוק ה:כל ימי. מלכות כורש ומלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש עד שנת שתים לדריוש שמלך אחר אחשורוש היתה המלאכה בטלה:
פסוק ו:ובמלכות אחשורוש. שמלך אחר כורש הוא אחשורוש שלקח אסתר:
פסוק ו:כתבו שטנה. שלא לבנות בית המקדש:
פסוק ו:על יושבי יהודה וירושלים. להלשינם ולקנתר' שלא יבנו הבית:
פסוק ז:ובימי ארתחששתא. הוא כורש מלך פרס מנין אותיות של כורש עולה למנין אותיות דריוש וכן שנינו במסכת ר"ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כורש על שם שמלך כשר היה ארתחששתא על שם המלכות ובסדר עולם מצאתי דריוש הוא ארתחששתא וכל המלכות כולה נקראת ארתחששתא וכו':
פסוק ז:כתב בשלם. כתב מכתבו בדברים של שלום:
פסוק ז:מתרדת טבאל. שם אדם הוא מצרי יהודה ובנימין:
פסוק ז:ושאר כנותיו. חברותיו וסיעותיו:
פסוק ז:על ארתחששתא. אל ארתחששתא:
פסוק ז:וכתב הנשתון. וכתב האגרת:
פסוק ז:כתוב ארמית. באותיות ארמית:
פסוק ז:ומתורגם ארמית. המכתב היה מפורש בל' ארמית:
פסוק ח:רחום בעל טעם. רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב:
פסוק ח:ושמשי ספרא. ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא' מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר (מלכים א ד׳:ג׳) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו' (שם ב י"ח) ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר:
פסוק ח:כתבו אגרא. הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון:
פסוק ח:על ירושלים. על אודות בנין ב"ה אשר בירושלים:
פסוק ח:כנימא. כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן:
פסוק ט:בעל טעם. מזכיר ובעל דברים:
פסוק ט:ושאר כנותהון. ושאר סיעותיהם:
פסוק ט:דיניא ואפרסתכיא וגו'. הללו כולם שמות של עכו"ם שהושיב סנחריב בערי שומרון:
פסוק ט:אפרסיא. הם פרסיי' שהושיב סנחריב בערי שומרון:
פסוק ט:ארכוי. הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה (ראשית י'):
פסוק ט:בבליא. הם בני בבל:
פסוק ט:שושנכיא. בני שושן הבירה:
פסוק ט:עלמיא. בני עילם מכל העכו"ם הללו הושיב סנחריב בא"י וכולן היו משיבין ומסכימים בשליחות המכתב זה:
פסוק י:ושאר אומיא. ושאר העכו"ם אשר הגלה סנחרב כולם הסכימו:
פסוק י:רבא ויקירא. שהיה מלך גדול ומכובד שנאמר כה אמר המלך הגדול מלך אשור (ישעיה ל"ו):
פסוק י:והותב המו. הושיב אותם:
פסוק י:בקריה די שמרין. בערים אשר סביבות שומרון:
פסוק י:ושאר עבר נהרה. ושאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לפי שהנהר נהר פרת מפסיק בין א"י לבבל נמצאו אותן עכו"ם שלצד א"י הם בעבר הנהר לאותן העומדים בבבל:
פסוק י:וכענת. שם מקום ואנשי כענת כולם היו מסכימים בשליחות המכתב הזה:
פסוק יא:דנה פרשגן אגרתא. וזהו פתרון האגרת:
פסוק יא:פרשגן. כמו פתשגן הכתב:
פסוק יא:די שלחו עלוהי. אשר שלחו אליו:
פסוק יא:על ארתחששתא. אל ארתחששתא:
פסוק יא:עבדך אנש עבר נהרה וכענת. עבדיך הם אנשי עבר הנהר ואנשי כענת כל עכו"ם המנויות כאן נכללות בכלל זה שכולן היו לצד א"י שהוא עבר הנהר לאותם השוכנים בבבל וזהו תחלת המכתב עבדיך אנש עבר נהרה וגומר עד לא איתי לך:
פסוק יב:ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:
פסוק יב:די יהודיא. אשר היהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים:
פסוק יב:קריתא מרדתא ובאישתא בנין. עיר מורדת וחוטאת הם בונים:
פסוק יב:ושוריא. שכלילו והחומות יסדו:
פסוק יב:יחיטו. ל' פתיל כמו אם מחוט (בראשית ט) שהם חופרים ומחברים הכתלים זה עם זה:
פסוק יג:כען ידיע. עתה ידוע יהיה למלך:
פסוק יג:די הן קריתא דך תתבנא. אשר אם העיר הזאת תבנה:
פסוק יג:ושוריא ישתכללון. והחומות יהיו מיוסדות:
פסוק יג:מנדה בלו והלך. מיני מסים הם וכסף גולגולת:
פסוק יג:לא ינתנון. לא יתנו עוד מס:
פסוק יג:ואפתום מלכים תהנזיק. ומס המלכים תוזק שלא יתנו עוד מס למלכים:
פסוק יד:כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא. עתה כל כנגד דבר זה אשר חורבן ההיכל אנו רוצים להחריב, די מלח ל' חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב:
פסוק יד:מלחנא. אנו רוצים לסתור ולהחריב:
פסוק יד:וערות מלכא. ובזיון המלך:
פסוק יד:לא אריך. אינו הגון לנו לראות, אריך הגון כמו אריך או לא אריך במסכת סוכה:
פסוק יד:על דנה. על זאת שלחנו והודענו למלך:
פסוק טו:די יבקר. אשר יבקר וידרוש הדורש בספר הזכרונות של אבותיך המלכים הראשונים:
פסוק טו:ותהשכח. ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות:
פסוק טו:ואשתדור עבדין בגוה. ומרד היו עושים יושביה בתוכה שהיו ישראל מורדין במלכי העכו"ם:
פסוק טו:מן ימות עלמא. מימות העולם מימים קדמונים כך היה מנהגם למרוד במלכי העכו"ם:
פסוק טו:על דנה. על כך היתה העיר הזאת חריבה:
פסוק טז:מהודעין אנחנה למלכא. מודיעין אנחנא למלך:
פסוק טז:די הן קריתא דך. אשר אם העיר הזאת תבנה וחומותי' מיוסדין:
פסוק טז:לקבל דנה. כנגד כן ובשביל כך אין לך חלק בכל עבר נהרא לפי שישראל יהיו מורדין בך ויקחו הכל מידך:
פסוק טז:בעבר נהרא. היא כל הארץ של צד א"י שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל:
פסוק יז:פתגמא שלח מלכא. דבר שלח המלך:
פסוק יז:על רחום בעל טעם. אל רחום המזכיר ושמשי הסופר ולשאר סיעותיהם היושבים בערי שומרון ולשאר העכו"ם אשר בעבר הנהר לצד א"י:
פסוק יז:שלם וכעת. מקומות הם וכעת כמו וכענת פעמים קורהו כך ופעמים כך:
פסוק יח:נשתונא. כתב הנשתוון אשר שלחתם אלינו היה מפורש וקרוי לפני:
פסוק יט:שים טעם. ומאתי היתה שימת דבר ציווי אשר צויתי:
פסוק יט:ובקרו והשכחו. ובדקו בספר הזכרונות המלכים ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מימות העולם היתה מתנשאת ומתרוממת על כל מלכי העכו"ם:
פסוק יט:ומרד. וסרבנות היו עושים בה למרוד במלכי העכו"ם:
פסוק כ:ומלכין תקיפין. ומלכים חזקים היו בירושלים שהיו מושלים ושליטים בכל עבר הנהר של צד א"י כמו שנאמר בשלמה כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו' (מלכים א ד'). ומסים וכסף גולגולת היה נתון להם שהיו העכו"ם מעלין להם מס:
פסוק כא:כען שימו טעם. עתה שימו דבר להכריז בארץ לבטל אנשים הללו בני ישראל מן הבנין והעיר הזאת ירושלים לא תבנה עד אשר ממני יושם הדבר לבנות העיר על דעתי ורשותי:
פסוק כב:וזהירין הוו שלו. וזהירין תהיו לעשות דחוי ושגגה, שלו דשטורביר בלע"ז:
פסוק כב:למעבד על דנה. לעשות על כך:
פסוק כב:למה ישגא. מדוע יגדל מעשה השחתה בעיר הזאת להזיק המלכים, ע"כ תשובת כורש אשר השיב:
פסוק כג:די פרשגן. מן פתרון כתב הנשתוון של ארתחששתא המלך הוא כורש היה המעשה הזה:
פסוק כג:קרי קדם. שהיה כתב הנשתוון קרוי לפני רחום ושמשי וסיעתיהם והלכו במרוצה ובבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וכח שלא לבנות עוד הבנין:
פסוק כג:על יהודיא. אל היהודים:
פסוק כד:באדין. אז היתה בטלה מלאכת בנין בית אלהים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש מלך פרס שאחר כורש מלך אחשורוש שלקח אסתר ואחר אחשורוש מלך דריוש בנו של אחשורוש שהוא בן אסתר ומשנת אחת לכורש מלך פרס עד שנת שתים לדריוש י"ח שנה שהשלימו שבעים שנה לחרבות ירושלים שהרי מחורבן הבית שגלה צדקיהו עד שנת אחת לכורש חמשים ושתים שנה כמפורש בסדר עולם וי"ח שנה משנת א' לכורש עד שנת שתים לדריוש נמצאו שבעים שנה שלימים ובשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבנין עד שגמרוהו: