פסוק א:וישמעו צרי יהודה ובנימן. גם התושבים היושבים בארץ ישר' כדכת' ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים ויושב בעיר שומרין (מ"ב יז כד) וכת' ולא יראו את יי' וישלח יי' בהם את האריות (שם כה) [והמה גירי אריות שנתגיירו מפחד האריות] שהרי הורגים בהם ולא היו צדיקים אלא משום יראת האריות נתגיירו שנ' את יי' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (שם לג) וישבו שם עד שנחרב הבית וכל ימי גלות בבל וכל ימי גלות מדי ופרס עד שעלה עזרא מבבל וסיעתו עמו:
פסוק ב:אז נגשו בערמה אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמר להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם ולא אנחנו זובחים מימי אסרחדון מלך אשור המעלה אותנו פה. ולא כת' ולו קרי שלא היו זובחים אליו מאהבה אלא מיראה שלא יגרה בהם האריות:
פסוק ד:כיון שראו שלא קבלום מיד התחילו להשטין שנ' ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות. לפי שהיו [השונאים] מרפים ידי העם [היו] ראשי האבות מבהלים וממהרים אותם [לבנות] בעל כרחם:
פסוק ה:כיון שראו כן שכרו עליהם יועצים רעים להתעות עם יהודה ובנימן היושבים בירושלם:
פסוק ה:להפר עצתם. של ראשי האבות שלא יבנו בית המקדש ולמה הזכיר יהודה ובנימן כי עשרת השבטים גלו רובם ועיקרם על ידי מלך אשור שנ' ויעל מלך אשור בכל הארץ (מ"ב יז ה) וכת' ויגל את ישר' אשור ויושב אותם בהלה ובחבור נהר גוזן וער מדי (שם ו) וכת' ויגל ישר' אשורה עד היום הזה (שם כג) מכלל שלא שבו לארץ ישר' לפי שהיו בהם צדיקים ונביאים והיו יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב פעם אחרת ועתידין ישר' לילך בגלות וישבו שם בארץ שור ונשארו שם יהודה ובנימן שני השבטים בארץ יהודה ובנימן ושאר מעט מתי מספר משאר השבטים נשארו בעריהם עד גלות בבל ואז גלו כל גדולי הדור לבבל ודלת הארץ נשארו בארץ ישראל לעבוד האדמה כדכת' ומדלת הארץ השאיר רב טבחים לכורמים וליוגבים (מ"ב כה יב) ובשנת אחת לכורש עלו יהודה ובנימן עם פליטת שאר גלות השבטים ורוב י' השבטים לא שבו מאשור עד היום הזה:
פסוק ה:וסוכרים עליהם יועצים. [כת' בסמך] לקיים מה שנ' יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג יב) כי בלבל הב"ה עצתם אחרי כן ויש אומ' וסוכרים כמו וסכרתי את מצרים (ישעיה יט ד) כלומ' מוסרין עצמן למיתה ויועצים להפר עצתם ושוכרים עדי שקר יועצי רע כותבי שטנה:
פסוק ה:כל ימי כורש מלך פרס. שכבש את בבל עד מלכות דריוש מלך פרס שמלך אחרי כן שהוא כורש בן אסתר המלכה כי כן כת' ובשנת אחת לכורש מלך פרס וזו היא בתחלת מלכותו וכיצד הותחלה השטנה במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה להשטין ולבטל מלאכת בית המקדש:
פסוק ו:[שטנה.] כמ' שנ' ויתיצב מלאך יי' בדרך לשטן לו (במדבר כב כב) ומי כת' השטנה שמשי ספרא בן המן הרשע וזה היה בימי ושתי המלכה בת בלשצאר בן נבוכדנצר שלא היתה מניחתו לבנות בית המקדש שהיתה אומרת מקום שהחריבו אבותי אתה רוצה לבנותו ומאת יי' היתה זאת כי עדין לא שלמה גלות מדי ופרס וטעו [ומנו] מחרבן הבית ולא היה להם למנות אלא מחרבן בבל כי עדין לא שלמו שבעים שנה ואז הוערו הרשעים להסית את ושתי בת בלשצר בן נבוכדנצר הרשע וכמה שנים היו משנחרב הבית על ידי נבוכדנצר עד שנבנה על ידי כורש בשנת י"ט למלכות נבוכדנצר [חרב] בית המקדש והוא מלך אחרי כן כ"ו שנה מרודך בנו מלך כ"ב ובשנת כ"ב מת ומלך באותה שנה בלשצר בנו ועמד במלכות ב' שנים ומחצה כ"א ומחצה דמרודך וב' ומחצה לבלשצר הרי כ"ד שנים כ"ד שנים של שניהם וכ"ו של נבוכדנצר מיום שחרב הבית עד יום מותו הרי נ' שנים אז בא דריוש המדי ותפש את בבל והחריבה והגלה את ישראל עם הכשדים במדי ופרס ומלך שנת אחת הרי נ"א שנה כורש בנו מלך ג' שנים כרי נ"ד ובשנת א' לאחשורוש בתחלת מלכותו החלו לבנות עזרא וסיעתו על דברי דניאל כי דניאל טעה ומנה משנת ד' לנבוכדנצר מנבואת ירמיהו וכלל אותם ט"ו שנים עם נ"ה והם ע' משנת ד' לנבוכדנצר עד תחלת מלכות אחשורוש ואז כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם ומלך אחשורוש אחרי זאת י"ג שנה כי בשנת אחת למלכותו בטלה המלאכה ומלך אחריו כורש בנו הנקרא אאתחשסתא ואז כתבו צרי יהודה שטנה ואלה הם רחום בעל טעם ושמשי ספרא והיתה המלאכה בטלה י"ג שנה למלכות אחשורוש ל"ב שני' למלכות ארתחשסתא הרי מ"ה שנים ובשנת א' לכורש בן אסתר המלכה הנקרא דריוש עלו מבבל הרי מ"ו שנים ובשנת ב' לבואם אל בית האלהים בירושלם החלו ליסד ולבנות ובקשו הכותיים הגרים להתחבר עמם לבנות ולא קבלום אז שכרו יועצים להפר עצתם ולא עלתה בידם בימי כורש כאז בימי אחשורוש ואף בימי ארתחשסתא הנקרא כורש בדברי חכמי' האומ' הור כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא:
פסוק ז:כתב בשלם. ומי כתבו רחום ושמשי על שם מתרדת טבאל:
פסוק ז:ושאר כנוותיו. ושאר סיעתו כנוותו עדתו כנישתו כניפתו כגון כנופיא כוליהון לשון חד הוא בלשון קדש עדתו בלשון ארמית כנישתו בלשון תלמוד כניפתו בלשון פרסי כנוותו:
פסוק ז:וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית. כלומ' כתב משונה וכפול במכתב ובפירושו:
פסוק ח:כנימא. כן נאמר כלומ' כן נימא כן אימא:
פסוק ט:כנותהון. עדתם וגם סיעם כנופם:
פסוק ט:דינייא. מן דינא מדינתא ואית דאמרי דייני מלכות:
פסוק ט:ואפרסתכיא. מן פרס:
פסוק ט:ארכויא. מן ארך כמ' וארך ואכד וכלנה (בראשית י י):
פסוק ט:דהיא. מן דהי מדינתא:
פסוק י:ושאר אומיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריא די שמרין. הם העמים שהביא אסרחדון מלך אשור הנקרא אסנפר בלשון פרסי והושיבם בערי שמרון ונתגיירו מפחד האריות ויש אומ' אסנפר הוא אביו של אסרחדון:
פסוק י:ושאר עבר נהרא. ושאר העמים שמעבר פרת:
פסוק י:וכענת. וכן ענת כלומר כך מענה הכתב דנא פרשגן אגרתא ויש אומ' וכענת דברים רכים ומענה פיוסים כעניא די דכתיב ביה תחנונים ידבר רש (משלי יח כג). ד"א וכענת. וכעת הזאת:
פסוק יא:פרשגן. כמ' שנ' משנה התורה (דברים יז יח) ומתרג' פרשגן [אוריתא] והוא כתב הנשתון משנה וכפול:
פסוק יא:אגרתא. שדברים רבים אגורים בה:
פסוק יב:מרדתא. מורדת דכת' רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א א) ובאישתא. מרעת:
פסוק יב:ושוריא. החומות (שיר ה ז) מתרגמי' שוריא:
פסוק יב:שכלילו. ויכולו (בראשית ב א) מתרג' ואשיתכלילו:
פסוק יב:ואושיא. הם השתות והיסודות חוזק בנית הבירה כדכת' לאשישי קיר חרשת (ישעיה טז ז) ומתרג' לתקוף:
פסוק יב:יחיטו. כלומ' חופרים וחוטטים בקרקע במקום הקרקע הקשה ליסד כחומה כדתנן החוטט בגדיש:
פסוק יג:דך. זאת כמו דמתרג' דא:
פסוק יג:ישתכללון. ישלימו ויכלו ויבנו:
פסוק יג:מנדה בלו והלך לא יתנון. [עוד לא יתנו]:
פסוק יג:מנדה. זו מנת המלך ומאי היא זו מתת מכס הסחורה וכן כת' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה (ישעיה מה יד) ומתרג' אנשין גברין דסחורה אנשי מדה בעלי סחורה:
פסוק יג:בלו. זה כסף גולגלתא כמו בקע לגלגלת (שמות לח כו) מס לשלטון וכן כת' ועל דניאל שם בל לשזבותיה (דניאל ו טו) כופר ממון להצילו כמו איש כופר נפשו (שמות ל יב) בל ובלו חד הוא וי"ו יתירה כמו ויכו האחד את האחד (ש"ב יד ו) וכמו בנו בעור (במדבר כד ג) פי' ויך האחד בן בעור:
פסוק יג:והלך. זה ארנונא הוא המכם שנותנים הולכי דרכים וגשרים ומדינו ומחוזות ומאחר שיבנו היהודים ירושלם ובית המקדש עוד לא ישתעבדו לך ולא יתנו לך אלו המסיות:
פסוק יג:ואפתום מלכין תהנזיק. ואוצר המלך יהיה בו נזק והפסד:
פסוק יד:כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא. מעתה מכבר אשר סתור ההיכל שבירושלם סתרנו מהבנות בעתתינו ובטלה מלאכתו כמו ארץ מלחה לא תשב (ירמיה יז ו) מתרג' ארע צדיא דלא תיתותב ועוד שמים כעשן נמלחו (ישעיה נא ו) על כן הגדנו לך כדי שלא תניח לבנותו:
פסוק יד:וערות מלכא. וקלון המלך ויש אומ' וערות לשון חורבן כלומ' אם יבנה בית המקדש וירושלם אז ימרדו בך היהודים ויחרב מלכותך ויש אומ' לשון דלות כמ' פנה אל תפלת הערער (תהלים קב יח) וכמו ערו ערו (תהלים קלז ז) ועוד ערי ערוער (ישעיה יז ב) מתרג' קרוי חורבייא:
פסוק יד:לא אריך לנא למחזי. לא נאה לנו לראות ויש אומ' לא אריך לא נוחיל ונמתין כמ' ויחל (בראשית ח י) מתרג' ואוריך:
פסוק יד:על דנא. על כן שלחנו והודענו מלך:
פסוק טו:די יבקר. שיפשפש כמו לא יבקר הכהן (ויקרא יג לו) מתרג' מתרגום ירושלמי לא יפשפש כהנא והוא לשון בקור והוא לשון בדיקה:
פסוק טו:ותהשכח. ותמצא וימצא (בראשית כו יב) מתרג' ואשכח:
פסוק טו:ומהנזקת מלכין. ומזקת מלכים:
פסוק טו:ואשתדור. מרד בלשון פרסי וגם ויאבק (בראשית לב כה) מתרג' ואשתדל והוא לשון מלחמה:
פסוק טו:על דנא קריתא דך. על זה הדבר העיר הזאת הוחרבה:
פסוק טז:די הן קריתא דך. שאם העיר הזאת תבנה:
פסוק טז:חלק בעבר נהרא. אין לך שכשם שמרדו בך היהודים כך ימרדו בך כל יושבי עבר הנהר:
פסוק טז:לא איתי. לא יש תרג' לא אית:
פסוק יז:וזאת התשובה פתגמא שלח מלכא:
פסוק יז:שלם וכעת. דברי שלום ומענה רך:
פסוק יט:ובקרו והשכחו. ובדקו ומצאו שזו העיר מן ימי עולם מימות שם בן נח שנ' ולכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) מתרג' מלכא דירושלם מאז מקדם עולם על המלכים מתנשאה:
פסוק יט:ומרד. שמרדו בה הרבה מלכים:
פסוק יט:ואשתדור. ומלחמות כמו ויאבק (בראשית לב כה) מתרג' ואשתדל למ"ד מתחלפת עם רי"ש כמו וארו (דניאל ז ב) ואלו ופי' והנה וכן ואשתדור ואשתדל לשון מלחמות הוא וכן הוא אומ' ויאבק איש עמו מלמד שנלחם המלאך עד שעלה אבק רגליהם עד כסא הכבוד ועל כן נדע כי אשתדור מלחמות הם:
פסוק כ:ומימי עולם מרדו כל מלכי עולם על ירושלם ונלחמו בה ומזמן שהיו עושין רצון קוניהם היו כל המלכים נותנין מס לישראל ועל כן אמ' ומלכין תקיפין הוו על ירושלם כגון דוד ושלמה ושאר מלכין והיו שולטין בכל עבר הנהר ומנות ומסיות ומכסים היו נותנין להם:
פסוק כ:בלו. זה כסף גולגלתא:
פסוק כ:והלך. זו ארנונא לפי שהיו עוסקין בתורה ובמצות:
פסוק כא:ועתה מכבר אשר רפו ידיהם מן המצות מעכשיו שימו טעם לבטלא לבטל האנשים האלה שלא יבנו העיר הזאת עד מני טעמא יתשם עד שאצוה אני ואשים עצה וטעם:
פסוק כב:וזהירין הוו שלו למעבד על דנא. להיות להם שלו ובטול כמו לא תשלה אותי (מ"ב ד כח) כלומ' לעזוב המלאכה ולבטלה על זה הדבר שאמרתם למה ירבה חבלה והשחתה להזיק מלכי מדי ופרס וכל כך למה כדי שלא ימרדו עליו אנשי המלוכה ועדיין לא הגיע זמן הבנין:
פסוק כג:אדין. אז מאחר אשר אגרת הנשתון של ארתחשסתא המלך היה נקרי לפני רחום ושמשי וסיעתם הלכו בחפזון לירושלם בחפזון (שמות יב יא) מתרג' בבהילו לירושלם על היהודים ובטלו מהם המלאכה בזרוע ובכח גדול:
פסוק כג:נשתונא. כתב שבו לשון מלשינות מאי מלשינות מה שנוייה שמחליף ושונה במלת לשונו ואינו מדבר כראוי וכנכון:
פסוק כד:אז בטלה העבודה של בית האלהים אשר בירושלם מתחלת מלכות אחשורוש וכל ימי ארתחשסתא עד שנת ב' לדריוש מלך פרס: