וישם. הנה בסיום המגילה הזאת למדנו לימוד גדול שאין הקב״ה מקפח שכר שום בריה שאולי עתה בשליחת הספרים האלה להיות היהודים עתידים להרוג ולהשמיד לכל עם ועם הצרים אותם ושללם לבוז שמא ימרדו בו ויפול ערבובייא בכל מלכותו לזה אמר שהשם ית׳ הטיל פחדו על כל העולם ומחדש השם ית׳ נשאו והמשילו על איי הים ר״ל איי הים הרחוקים אשר לא הלך אליהם לכבשם ולא היו למס עתה ויהי חתת אלהים עליהם וישימם המלך אחשורוש למס כמש״ה וישם וכו׳.
פסוק ב:
וא״ע וכל מעשה תקפו וגבורתו יר׳ כי מענין הגבורה והנצח אשר נתן לו ה׳ הנה הנם כתובים בספר בפני עצמו ופה לא כתבתי לך אלא ריש מילין וכן ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך וכו׳ גם כן כתוב בארוכה על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס:
פסוק ג:
כי מרדכי היהודי. הנה עתה גם כתב ריש מילין מגדולת מרדכי אשר אמר למעלה ופרשת גדולת מרדכי וכו׳ יר׳ כי כ״כ גדלו ונשאו עד שהוא היה משנהו ובודאי שמי שיהיה משנה למלך כמותו המולך בכל הכיפה שהוא יותר גדול ממלך אחר ז״ש כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורש.
פסוק ג:
וא״ע וגדול ליהודים דפשיטא אחר שהוא גדול לכל המלכים האחרים כ״ש ליהודים אלא שהוא גדול בחכמה וכמשחז״ל שהיה נמנה אחר שנים מהע׳ סנהדרין אם כן הרי שהוא מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות.
פסוק ג:
וא״ע ורצוי לרוב אחיו יר׳ שבהיותו יושב בשערה עם הסנהדרין והיו מקצת׳ אומרי׳ כך ומקצתם עם מרדכי ד״א היה רוצה ומרוצה במה שהיו אומרים הרוב דיחיד ורבים הלכה כרבים ז״ש שעם כל גדולתו שהיה משנה למלך וכו׳ וגם הוא חכם חרשים ונבון לחש ועם כל זה היה רצוי לרוב אחיו שהם הסנהדרין שנקראים אחים שנא׳ למען אחי וריעי וכו׳ מרוב ענוותנותו ושפלותו.
פסוק ג:
וא״ע דורש טוב לעמו יר׳ כי לא היה ממתין אל עני והאביון יבואו וישאלו ממנו אלא הוא בעצמו היה שואל ודורש מי הוא נצרך ומספיק להם כל צורכם מבלי שישאלו הם.
פסוק ג:
וא״ע ודובר שלום לכל זרעו יר׳ כי בענין נתינת השלום כ״כ היה שפלותו דלא מבעיא שהיה מקדים שלום לעמו אלא אפילו לבני עמו הקטנים היה דובר שלום ז״ש ודובר שלום לכל זרעו ר״ל זרעו של עמו הבנים הקטנים אם כן מנדון דידן יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל להרחיק עצמם מהגאוה ולאהוב את השפלות כמש״ה (תהלים קלח ו) כי רם ה׳ ושפל יראה יר׳ כי מטבע העשיר לשנא את העני אפילו שיהיה אחיו וכן הוא אומר כל אחי רש שנאוהו וכו׳ ומטבע הגאה לשנא את השפל אבל ה׳ לא כמדת בשר ודם מדתו כי עם היות הוא כל כך רם ונשא ושפל יראה ר״ל שישים השגחתו עליו ובמקו׳ אשר תחול ההשגחה לא ישלוט הכליון כנודע כי ה׳ לכל הוא רואה אלא כ״ש אבל לגאה ז״ש וגבוה ר״ל מי שיגבה רוחו עליו ויתגאה הנה הוא גרם שפלותו שגרם להרחיק ממנו שכינתו ית׳ בלבשו בגדי גאות וגורם לו תליה אחר שהשגחה רחקה ממנו ז״ש וגבוה ממרחק שיתרחק השגחתו ית׳ ממנו יידע הוא מעצמו וישפל לארץ וכמ״ש הלל (ויקרא רבה א ה) הגבהתי היא השפלתי והשפלתי היא הגבהתי לרמוז למ״ש וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח וכו׳ יר׳ כשהצדיק יהיה כתמר יפרח שכל מה שהוא פורח ועולה משפיל נופיו וענפיו ופריו נוטה למעלה רמז ללב ולכן נקרא לולב ר״ל לו לב אחר וכן הצדיק משפיל עצמו ולו לב אחד לאביו שבשמים אם כן כארז בלבנון ישגא ר״ל שכל מה שישפיל עצמו הקב״ה מגביהו כארז והוא גורם עלייתו בהביאו השגחתו ית׳ עליו בשפלותו כמ״ש אם כן ראוי לו לכל אדם להשפיל עצמו כדי שיתפשט עליו השגחתו ית׳ ומה גם עתה בהיותינו בגולה כדי שיתדבק ההשגחה האלהית עלינו ולא נאבד ח״ו באורך גליותינו כמ״ש שבמקום אשר תחול ההשגחה לא ישלוט הכליון:
פסוק ג:
זהו מה שחנני ה׳ והשפיע והופיע עלי משמי קדשו ועד כה עזרני ה׳ המלמד אדם דעת ולאין אונים עצמה ירבה בפירוש המגילה המהוללה אשר שמתיה על ראש מהללי וקראתיה ישע אלהים והיתה השלמתה בבגדד ביום ששי יום ז״ך למספר בני ישראל משנת ומשהנגש אל הערפל אשר שם האלקים ליצירה. השי״ת יזכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות ספרים רבים לאין קץ אכי״ר: