א וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ ׀) מַ֛ס עַל־הָאָ֖רֶץ וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם׃ ב וְכָל־מַעֲשֵׂ֤ה תָקְפּוֹ֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וּפָרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מָרְדֳּכַ֔י אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֙פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ ג כִּ֣י ׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא מהדורא תניינא

אבן עזרא

פסוק א:
וישם. יתכן שמרדכי נתן למלך זאת העצה, (אומרים כי המה) [צ"ל יש אומרים כי המס] הביאו הפקידים אל מרדכי, ומלת על מושכת אחרת עמה כאלו כתוב ועל איי הים, כמו ובחמתך תיסרני, והנה הארץ היא הגדולה:
פסוק ב:
וכל מעשה תקפו. לשון הקדש כמו ואם יתקפו האחד והטעם הנצוח:
פסוק ב:
וגבורתו. גבורת הלב:
פסוק ב:
ופרשת. פירוש והטעם כל כך היתה מעלתו שנכתבו דבריו בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי:
פסוק ג:
כי מרדכי. המלך דומה לאחד שאין דומה לו והקרוב אליו השני במעלה כדמות שנים, ותחתיו השליש שהוא כמו השלשה:
פסוק ג:
וגדול ליהודים. כי חכם גדול היה:
פסוק ג:
ורצוי לרוב אחיו. כי אין יכלת באדם להתרצות לכל אחיו כי כל אחד בקש ממנו בעבור גודל מעלתו מה שהוא ראוי לעשות ואשר איננו ראוי לעשות, אין יהודי שידרוש ממנו שיעשה לו טוב רק הוא מעצמו היה דורש לעשות טוב להם:
פסוק ג:
זרעו. הם הבנים, והנה ככה היתה ענותו כי הוא דובר שלום והטעם נותן שלום בתחלה ואפילו לבניו היה מקדים שלום:
פסוק ג:
תם