מדוע נכתב פרק י' במגילת אסתר?
הצגת השאלה
נאמר בפרק י:
א. וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים.
ב. וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך, הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס.
ג. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו, דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו.
יש לשאול: לשם מה נכתבו הפסוקים הללו?
א. הסברי הראב"ע
נאמרו במפרשים מספר הסברים.
על פסוקים א-ב כתב רבי אברהם אבן עזרא: "והזכיר זה הכתוב להודיע כי הצליח [אחשורוש] בכל דרכיו ונראתה גבורתו, אחר היות מרדכי לו למשנה".
על פסוק ג' כתב הראב"ע: "והנה הזכיר הכתוב גודל מעלתו וענותנותו [של מרדכי] כאשר הזכיר כן על משה אדונינו: 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם'".
אם כן פרק זה בא ללמד על מעלתו של מרדכי, ועל חשיבותו, שגם אחשורוש הצליח בזכותו.
ב. הסבר נוסף
נראה לענות הסבר נוסף:
בפרק ג' למדנו:
ח. ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שנות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עשים, ולמלך אין שוה להניחם.
ט. אם על המלך טוב יכתב לאבדם, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך.
י. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים.
יא. ויאמר המלך להמן: הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך.
יש לשאול על פסוקים אלו: כיצד היה מוכן אחשורוש לותר על עשרת אלפים ככר כסף?
ניתן לענות על כך לכאורה שתי תשובות:
- אחשורוש היה איש עשיר מאד, ולא היה זקוק כלל לכסף.
- אחשורוש היה מאותם אנשים צדיקים שנאמר בהם: "שנאי בצע", ולכן לא רצה לקבל כסף מהמן.
בפרקנו אנחנו שומעים שאחשורוש שם מס על הארץ ואיי הים, משמע שהוא היה זקוק לכסף.
אם כן מדוע הוא לא הסכים לקבל את הכסף מהמן?
על כך אמרו חז"ל שאחשורוש שנא את היהודים לא פחות מהמן, ורצה להורגם עד כדי כך שהוא היה מוכן לותר על הכסף.
כך אמרו חז"ל במסכת מגילה (דף יד ע"א):
משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה?
לשני בני אדם, לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים! בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים!
לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך!
אמר לו: טול אותה בחנם, והלואי!
הסביר רש"י: "משל דאחשורוש והמן כו' - כלומר: יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו היה להשמידן".
המהרש"א בחידושי אגדות שם הרחיב יותר:
מה שהמן רצה ליתן לו עשרת אלפים גו', והוא אמר לו: 'הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך', הוא ממש כמשל 'מכור לי תילך', והוא אמר לו: 'טול בחנם'. ודימה את אחשורוש לבעל התל, שהוא בדמיון ישראל, שלא היה חפץ בהם אחשורוש, ודימה את המן לבעל החריץ והגומא, שהוא חפץ בתל להשליכו בגומא, ובו נתקיים: 'חופר גומץ בו יפול' (קהלת י, ח).
לפי זה פרקנו בא להעצים את הנס, שאף על פי שאחשורוש שנא את היהודים ורצה בהשמדתם, מכל מקום ד' אילץ אותו לקבל את אסתר למלכה ואת מרדכי למשנה למלך, והם הפרו את עצתו והצילו את היהודים.
"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם".