דודי ירד כו' ע"ד רז"ל בכתוב תשיב אמריה למו ואומרת דודי כו' והוא מאמז"ל דודי זה הקב"ה ירד לגנו זה העולם לרעות בגנים אלו בתי כנסיות וב"מ כו' וללקוט שושני' אם רואה צדיק מריח בו ונוטלו שהוא ששואב כמריח בשושנה ששואב למעל' בהריחו מרוח אפו כן שואב את נפש הצדיק אליו למעלה כנושקו והיא מיתת נשיקה זו היא תשובתה אליהם אל יעלה על רוחכ' תבקשוהו עמנו כי לו הונח הי' לכם איכות לכך הלא לא יבצר מכם מלבעוט בו כי הלא הוא ית' ירד לגנו כמדוב' ונוטל הצדיק היותר משוב ואיני בועטת בו יתברך על המיתו את הדבק בו ית' ואצ"ל שלא אבעיט כ"א אדרבא דודי לי ואני לו הרוע' בשושנים הם הצדיקי' הנז' שאם היותו יתברך רועה בם ולוקטם לא אמיש דבקותי ממנו כי אדרב' אכיר כי כאשר אדבק לדודי ידבק בי כן הוא גם בהיותו הרועה בשושנים כי למה שהצדיקים ידבקו בו ידבקם אליו ית' ואין מדה זו רק לי כנודע אך אתם ע"ג לא תעצרו כח לסבול זה כי הלא תבעטו בי כראות צדיק ורע לו לפי מראה עיניכם:
יפה את רעייתי כו'. לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על בנות צלפחד כי בפרשת פנחס מונה את תרצה באחרונה ובפ' מסעי מונה אותה שניה ואמרו כי בפר' מסעי מונה אותם לפי שנות' ותרצה היא שניה בשנים אך בפ' פנחס מונה אותן לפי חכמתן וצדקתן נמצא כי גם שהצד השוה שבהן הוא כי כולם צדקניות תרצה היתה הקטנה בחכמה וצדקות מהן ונבא אל הענין והוא כי הנה מאז היחל הוא ית' לדבק בנו פתחי לי כו' וקמתי אני כו' ופתחתי אני לדודי וחמק עבר והסתיר פניו ועל יד כן מצאוני השומרים כו' הכוני פצעוני כו' אז בסבלי ייסורין חשבו הע"ג אבעט חליל' באלהי כי על אהבתי הוכיתי ואומר אליה' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו כו' ונמשך הויכוח עד כה עתה בא הוא ית' ומדבר על לב אומתו ואו' יפה את כו' כלו' אל יעלה על רוחך על אורך הגלות שכעורה את בעיני ואל תכלמי על מה שחמקתי עברתי ואסתיר פני ממך ובמקום שהיה להם לע"ג ליירא ממך אדרבא הכוך פצעוך כי דעי וראי כי הנה דרך המלך לישא אשה או מחמת ייחוסה או מחמת יופי' והנה ע"ד היופי הוא כנמשל בינינו לקוננו הוא הדבקות והכשרון יפה את רעיתי אך לא בעצם רק כתרצה הנמנית באחרונה מבנות צלפחד על היותה קטנה בחכמה וצדקות מאחיותיה כן גם את עם שטובה את אינך שלימה וע"כ הסתרתי פני ממך והכוך פצעוך ומצאוך צרות רבות ורעות ובמה שכתבנו למעלה שמה שחמק עבר היה על שלא העבי' העבירות בתחלה ונתעצלה ותשם לבה בתחלה על מצות מעשיות יאמר לפי דרכנו יפה את אך כתרצה שנתעצלה להתחכם והתאשר מאחותיה ובאה באחרונה כן גם את התעצלת ולא פתחת ואחרת מהסיר כפות המנעול עד בוש ולא שמפני כך אשווך אל הע"ג כאשר חשבו הם באו' אליך ונבקשנו עמך וגם אל תדמי בנפשך שאעזבך ואשימך תחת שר כהם גם שהארכתי גלותך כי הלא את נאוה כירושלים והיא כי נאוה הוא מל' אך נאותה להם שהוא נאותית והיות מקביל לו' כי כאשר היות ירושלים מוכנת להיות מקבלת השפע לכל העולם ומושב אלהי' כביכול שהוא למה שהיא כנגד ירושלים של מעלה והיא נאוה אל טובה מפאת היותה נאותה אל מה שלמעלה הימנה ככתוב אצלינו על כעיר שחוברה לה יחדו כן את נאוה כמוה נאוה אלי מקבלת אל שורשך לקבל השפע ולידבק בי בעצם ואל תתמה לומר א"כ איפה למה אגרע ותחת היות חתיתי על העו"ג וייראו ממני כי שם ה' נקרא עלי אדרבא הכוני פצוני ואהיה למרמס למו דעו כי הן אמת שאת איומ' שאימתך מוטלת על כל העולם אך כנדגלות והוא כי כאשר העיר או איש שעליו דגל המלך יראוהו אנשים אך בהסיר הדגל מעליו לא כן גם אתה לו היה צלם אלהים עליך שלם היה חיתתך מוטלת על הבריות אך משחת מאיש מראך ודגלו ית' איננו בידך ע"כ לא יראוך ויכלו לך או יקרא דגל שלנו אל עדיינו אשר פרקו מעל ראשינו בעגל כי מאז חל עלינו חובת גליות כנודע כמדובר על פסוק נשאו את רדידי מעלי לכן אל יקשה בעיניך בשלחם יד עליך כל אויביך וכל שונאיך אשר רדפוך וכהתימו להשיב ההכרחי חש פן נאמר לו ית' הלא אמרת אלי כי יפה אני אך לא בעצם רק כתרצה והיקלת בכשרוננו ושע"כ הכונו פצעונו העו"ג האם בכלל זה יכנס גם הצדיקים שהיו בנו בגלו' החיל הזה והכום פצעום כעשרה הרוגי מלוכה ודומיהם האם תאמר שלקלות כשרונם לקו ע"כ או' הוא יתב' אל תדמי כי מה שאמרתי יכלול השלמי' הנקראים עיני העדה כמאמרם ז"ל על ואם מעיני העדה כו' כי הלא הסבי עיניך וסלקי אותם מנגדי כי עליהם אמרתי שהם עיניך הנזכר השלמי' אצ"ל שלא היו כתרצה קטני הכשרון כ"א אדרבה הם הרהיבוני שכביכו"ל הגדילוני כד"א והתגדלתי והתקדשתי שעל יד המקדש שם שמי' בשלמים ההם ש"ש מתגדל וזהו שהם הרהבוני כלומר כי לא דברתי רק על יתר העם ומה שלא געלה נפשי ביתר העם או לפחות ברשעים שבכל דור ודור כ"א אדרבא הנני חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הנה הטע' הוא כי הנה יש סוגי' יש צדיקים גמורים ויש רשעים גמורי' גאים ורעים וחטאים פריצי הדורות ויש בינוניים המון עם הארץ מחוסרי תורה וע"כ יחסר מהם שלימות והנה על הצדיקים גמורים הלא אמרתי שהם הרהבוני ועל הרשעים גמורי' אל תתמה כי הנה שערך הם הגאים כשער ופסולת ומותר הגוף שהוא משל אל פסולת ישראל הם הגאי' ורשעים עזי פנים שבדור לא אפלא כי הלא רוב הבנים דומים לאחי האם וזרע ישראל הכל מיעקב ואחי אמותינו הם בני לבן והיו עזי פנים שעם שלא באו לעולם אלא בזכות יעקב כמאמר ז"ל על ויברך ה' אותך לרגלי כי מתחלה היתה רחל בתו רועה את הצאן כי בנים לא היו לו ואח"כ הוא אומר ויתן ביד בניו וכן הוא אומר וישמע את דברי בני לבן והנה ברדוף לבן להרוג את יעקב נאמר ויעקב תקע את אחיו כו' ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד והנה אחיו של יעקב הם בניו כמאמרם ז"ל ורש"י ז"ל וכן או' לבן תקע את אחיו יהיו בניו ולבן ובניו אלה בקשו לעקור את הכל ואין עזות גודל מזה שמציאות' היה בזכות יעקב ובקשו להורגו לולא ה' היה עם יעקב והסיר כח לבן במראות הלילה באומרו השמר מדבר עם יעקב מטוב ועד רע נמצא שבני לבן היו עזים ופריצים והם אחי אמותינו וא"כ לא נפלא אל מה שלא יעדרו פריצים בכל דור וזהו שערך הם פריצי העם כמדובר יש להם למי ידמו ואל תתמה על החפץ כי הלא הם כעדר אותן עזים הם אשר גלשו שגלש הוא יתברך כחן לבל יאבדו את יעקב והיכן היה זה ביעקב בגלעד כי שם נתקע אהלם ואין אלה רק בני לבן וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד כי שם גלשו כמדובר והם אחי אמותינו וש"ת כי מה שיצאו ממך רשעים הוא על פסולת אמותן אולי שלטו מצרים בהן כשלומית בת דברי וכמאמר ז"ל שהיו אומרים ע"ג אפשר שעל עצמם שלטו על נשותיהם לא שלטו ואיך יאמר הוא יתברך לבית אבותם לכן הוצרך הוא יתברך להטיל על כל משפחה שם י"ה באומרו הפלואי החצרוני כו' והוא שאמר הכתוב שבטי יה עדות לישראל אל תשית לבך לדבר הרע הזה חלילה כי הלא שניך הם הנשים כמפורש למעלה בפ' שניך כעדר הקצובות הם הנשים צדקניות כעדר הרחלים שהיו גן נעול כמשז"ל שנעלו דלתותיהן ואפשר שזה רמז באו' כעדר הרחלים שפתחן מכוסה באליה ומה שהיו עושות כמה כרכורין לשיזדווגו בעליהן אליהם מרחיצות אות' כו' ומציבות מראות נגד פניהם שיביטו יופי' במראות לקרב תאותם ומקשטות עצמן בהן כמאמר ז"ל על פ' תחת התפוח כו' אל תחשוב שלתאות משגל היו עושות רק לש"ש בל יאבד זרע ישראל והראיה שלא עלו במעלה מן הרחצה שע"י רחוץ את בעליהן נעשה כיור וכנו לרחצה מדה כנגד מדה ממראות שהיו מתקשטות בהן ואין זה רק להיותן עושות לש"ש והראיה חושיית לצניעתן היא כי הלא היו כלם מתאימות יולדות ששה בכרס אחד ואין זה רק מזכות הצניעות וכמאמז"ל על אשתך כגפן פוריה בזכות היותה בירכתי ביתך בזכות הצניעות וגם לא היו יולדות וקוברות כי ושכלה אין בהם כי כל זה ראיה על הכשרות ועל החלוקה השלישית הוא של המון העם בלתי תופסי התורה גם אלה יש בהם על מה שיסמוכו כי כפלח הרמון במצות הם רקתך רקני תורה כמארז"ל בכתוב אפי' רקנין שבך מלאים מצות כרמון וגם שאין ע"ה חסיד לפחות לבם נכון עם ה' וזהו מבעד לצמתך שהוא כפירש"י תוך השבכה ויהי' משל אל פנימיות הלב כי מהעד' הלמוד לא ירבו לעשות מצות אך לבם נכון לעשות:
ששים המה מלכות כו' ארז"ל ששים המה מלכות אלו ששים רבוא מבן עשרים שנה ולמעלה שיצאו ממצרים ושמנים פלגשים אלו שמני' רבוא מבן עשרים ולמטה ועלמות אין מספר אלו הקטנים ויתכן לפי זה יאמר שאומר הוא יתברך הלא אמרתי כי יפה את רעיתי אך כתרצה קלת השלימות מלבד עיניך אשר הרהיבוני שקדשו שמי ושיש בכם רשעי' וגאים דומים לשער הראש אל יעלה על רוחך כי גם כללות האומה קל ערכה לפני באופן שתתייאש מהדבקי בך כי הלא יש בך יתרון גדול מאד על כל אומה ולשון הלא הוא כי שורשך קדוש מאד מאחדות הקדוש' כי הלא המה ששים רבוא היו מעשרים שנה ומעלה ושמנים רבוא פחותי' מבן עשרים וקטנים אין מספר ועם כל זה כולם נכללים לאחת כי כל ישראל נפש אחת יקראו להיות כל נשמותן משורש אחדות הקדושה מתחת כסא הכבוד כדבר שנאמר בבני עשו נפשות וביעקב שבעים נפש וזהו אחת היא יונתי כו' שכל רבוי הפרטי' האלו אחת הן וע"כ הית' יונתי שלא המרתני במצרים בצאתה עם שנתגדלה בגילולי מצרים והערת למו' נפשה על דבר הטלה שמשכו ושחטו לעיניהם וזהו יונתי כיונה הבלתי ממירה בת זוגה וגם תמתי שהלכה אחר משה ואהרן המדברה בבצק במשארותם ולא אמרו איה מאכלים נאותים לחולים וזקנים ועוברות ומניקות כמאמרז"ל במה שאמר הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר וזהו תמתי ומזה נמשך שבהיותה אחת בעצם בעלת אחדות בהגיעם להר סיני כד"א ויחן שם ישראל נגד ההר ולא נאמר ויחנו כי מיד היחלו ליטהר מזוהמתן וקנו אחדות על יד היות שם שכינה בהר שקדמה להם ואז נעשתה מרכבה אל השכינה שהיא אמה באמת כמאמרנו על פסוק ואתה מרבבות קדש שהניח מרכבות המלאכים ובא והשרה שכינתו על ישראל וזה יאמר אחת היא לאמה שע"י היותה אחת היתה לאמה מרכבה אליה וכהתם בעצם חלאת הזוהמא ביום הששי במעמד מתן תורה שאז פסקה הזוהמא בעצם על יד ההתערבות של הששה ימי' שעל כן זכו כלן כאחד להנבא בהקיץ ולא עצרם הגשם והעדר הכנה ככתוב אצלנו כי נפסק מכולם הזוהמא להכינם להנבא ואז אצ"ל שקנו דבקות עם השכינה היא אמן להיות' מרכבה אליה כי אם גם ברה ונקי' מזוהמא היתה בעלת בהירות וספריות ליולדתה כי אחר היותה מרכבה אל השכינה על כן עוד היתה ברה לבא אל תוך אמה שחזרה כביכו"ל אל קרב אמה ותהר ממנה וילדתה פעם שנית והוא כי על יד שמוע דברותיו יתברך יצאו כל נפשות ונשאבו בשכינה כמיתת נשיקה ותבאנה אל קרבה כביכו"ל לרוב בהירותן ואחר כן שבה השכינה כיולדת אותן ומתוכה החזיר הנשמות לפגרים מתים וז"א ברה היא ליולדתה כי לא הי' זה לישראל אם לא מפאת בהירות רב כנודע וכ"כ נתפרסם גודל ערכה למעלה שראוה בנות הם שרים של מעלה ויאשרוה והוא מאמר ספר הזוהר פ' בלק כי שרי העו"ג כלם נתנו מתנות לישראל וכן אמרו בגמר' שאין צריך לומר מלאכים כי אם גם מלאך המות וקראם בנות לשון נקב' להיותם מקבלי השפע לאומותיהן מלכות ופלגשים מלכים ושרים של העו"ג ויהללוה כמאמרז"ל שבקולות וברקים שבמתן תורה נתקבלו האומות אצל בלעם ואמרו שמא מביא הקב"ה מבול לעולם אמר להם ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה ענו ואמרו ה' יברך את עמו בשלום וכן כמה מאמרים אין מספר שהיו האומות משבחות אז את ישראל:
עוד יתכן במאמרז"ל ס' המה מלכות כו' ששים ושמנים הם ק"מ הם שבעים אומות שיודעים כו' ושבעים שיודעים כו' הורו דעתם שעל האומות ידבר ואפשר לפי זה יאמר הלא אמרתי שאינך כדאי כעת לידבק בי באושר העתיד רק כתרצה קצת השלמות וחלקתי חלקים בלתי שוים בחינת עיניך ובחינת שער ובחינת רקנים מתורה שבך שגם בהם מצות אל יעלה על רוחך כי קלה את בעיני ואולי אבחר באומה זולתך או אגעל בחלק מחלקי אומתך הבלתי נאותים כי הלא דע לך כי הצד השוה שבכל כללות חלקיך הוא כי עלית על כל אומה ולשון באיכות קדושה ואחדות כל כללות האומה כי הלא ששים המה מלכות כו' שכל אומה יש לה שורש בשר שלה למעלה ועל כן עולים למנין זה ועלמות הן נפשותיהן אין מספר לייחדם בו כי בכלל מספר לא יבאו כא' כי נפרדות הן זו מזו אך אחת היא כו' כולן נפש אחת כמדובר למעלה עד סוף הפסוק ומה הוא ההלול שיהללוה עלמות ופלגשים הוא שאמרו מי זאת הנשקפה כמו שחר כו' כי בשלשה הדרגות בלבד עלתה כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא כי הלא במצרים כשהיחלה להשקיף באמונה האמתית הית' השקפתה בלתי ברה באמת רק כמו שחר ומיד בפסח ומילה היה לה יופי מעשים טובים אך כלבנה שלא יבצר מהיות בה פגימה וכן היו אז ישראל כי כי גם אז בקרוב וימרו על ים בים סוף ודאי זו כחה לאלהיה שהוא מן הפלא כי מיד עלתה והיתה ברה כחמה כי פסקה זוהמתן בהר סיני ולא עוד אלא כי מיד אחרי כן היתה איומה כנדגלות שהיתה אימתה מוטל' על הבריות כמו מהנדגלות הם ארבעה דגלי המרכבה שארז"ל שהיו ארבע' מחנות שכינה במתן תורה בדגליהם שעל כן נתאוו ישראל וניתן למו והוא מאמרז"ל שהיו הע"ג אומרים אין אלו אלא אלהות שתשמישן באש עמוד אש לילה ועמוד ענן עולה ושני זקוקין דנור יוצאין מבין בדי הארון ואוכלת כל נחש שרף ועקרב וע"כ היתה אימת ישראל עליהם וז"א איומה כנדגלות שהית' איומה באומרם העו"ג כי היו ישראל כנדגלות הם ארבע' מחנות שכינה בארבע דגליהן כי היו מחנות ישראל בעיניהם כמחנו' שכינה וכן אני ה' אלהיך האומר לך כי כדבריהם כן היה כי כאשר חמדת ליעשות ארבע מחנות בארבע דגלים שאעשה מכם מרכבה כאשר בארבע מחנות שכינה בדגליהם כן עשיתי כי הנחתי מלאכי השרת ואל גנת אגוז ירדתי והוא כי הלא דמיתיך רעיתי אל האגוז כי בהסיר מעליה שתי קליפות נתגלו בתוכה ארבע חלקי אוכל פנימה שוים ודבקים כן אחרי הסירך שתי קליפין כאגוז הם שתי עורות מילה ופריעה נגלה שלמותך וזכית והיית לארבע מחנות כארבע' חלוקי אוכל האגוז ואז ירדתי עליך ותהי' לי למרכבה וכ"כ רב כשרונך כי נתראתי לראות באבי הנחל הוא ההפרחות הנמשכות מימי הנחל והוא כי במתן תורה הוריד הוא יתברך נחל שוטף שפע להריק על ישראל וממנו הוכנו וקבלו רוח קדוש ונבואה ואפי' הדורות העתידים קבלו נפשותם כל מה שעתיד כל נביא להנבא וכל תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק מה שעתיד לחדש כמאמרם ז"ל בשמות רבה וזהו לראות באבי הנחל איך הפריחו מחמת שפע הנחל ומה שהי' צודק ע"פ ההשערה שהיה ראוי יפריחו הם השלמים שבישראל המשולים לגפן וזהו ירדתי לראות בהפרחות הנמשכות מהנחל והיה העיקר לראות הפרחה הגפן ואחרי כן ראיתי שלא בלבד המשולים לגפן כי אם גם המשולים לרמונים הם הרקים שבך כד"א כפלך הרימון רקתך וזהו הנצו הרמונים ולא אמר ההנצו אם היה חוזר אל אומרו לראות: אך שעור הכתוב העיקר היה לראות באבי הנחל אם פרחה הגפן והנה הנצו הרמונים גם הם ומה גם עתה הגפן כי גם הרקים שבישראל ניבאו וישקם ה' מנשיקות פיהו שהיא השגה גדולה עד מאד. משיבים ישראל ואומרים לא ידעתי כו' לומר הנה לא מחכמה שהיתה בי להשגה ההיא השגתיה כי הלא לא ידעתי אך מה שאגזור אומר הוא כי נפשי שמתני במעלה זו כי מפאת היות נפשותינו מתייחסות לנפש אחד להיותן מתחת כסא הכבוד מחמתן זכיתי לכך כלומר וגם עתה עדיין נפשותינו משם המה ולמה נגרע גם עתה בדורות הגלות החיל הזה משיב הוא ית' ואומ' מרכבות עמי נדיב לומר הלא הבחירה חפשי היתה כ"א לא היית נדיב בבחירתך לא היה מועיל איכות הנפש וזהו מרכבות עמי נדיב לומר עמי הוא שהיה אז נדיב והנדיבות בחירתו הטובה לבחור בטוב עלה במעלת היותו מרכבות אל השכינה ואמר מרכבות לשון רבים על כי אין השראת שכינה בכולם בשוה רק בכל אחד לפי הכנתו:
