א אָ֚נָה הָלַ֣ךְ דּוֹדֵ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים אָ֚נָה פָּנָ֣ה דוֹדֵ֔ךְ וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ עִמָּֽךְ׃ ב דּוֹדִי֙ יָרַ֣ד לְגַנּ֔וֹ לַעֲרוּג֖וֹת הַבֹּ֑שֶׂם לִרְעוֹת֙ בַּגַּנִּ֔ים וְלִלְקֹ֖ט שֽׁוֹשַׁנִּֽים׃ ג אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשׁוֹשַׁנִּֽים׃ ד יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלִָ֑ם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ ה הָסֵ֤בִּי עֵינַ֙יִךְ֙ מִנֶּגְדִּ֔י שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מִן־הַגִּלְעָֽד׃ ו שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽרְחֵלִ֔ים שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ ז כְּפֶ֤לַח הָרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃ ח שִׁשִּׁ֥ים הֵ֙מָּה֙ מְּלָכ֔וֹת וּשְׁמֹנִ֖ים פִּֽילַגְשִׁ֑ים וַעֲלָמ֖וֹת אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ ט אַחַ֥ת הִיא֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י אַחַ֥ת הִיא֙ לְאִמָּ֔הּ בָּרָ֥ה הִ֖יא לְיֽוֹלַדְתָּ֑הּ רָא֤וּהָ בָנוֹת֙ וַֽיְאַשְּׁר֔וּהָ מְלָכ֥וֹת וּפִֽילַגְשִׁ֖ים וַֽיְהַלְלֽוּהָ׃ י מִי־זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ־שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה בָּרָה֙ כַּֽחַמָּ֔ה אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ יא אֶל־גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי לִרְא֖וֹת בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל לִרְאוֹת֙ הֲפָֽרְחָ֣ה הַגֶּ֔פֶן הֵנֵ֖צוּ הָרִמֹּנִֽים׃ יב לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי נַפְשִׁ֣י שָׂמַ֔תְנִי מַרְכְּב֖וֹת עַמִּי־נָדִֽיב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ב:
הפעם הב'
דודי ירד לגנו. כמשמעו:
פסוק ב:
הפעם הג'
ירד לגנו. עלה למרום להיות עם הצדיקים שהם משרתיו למעלה:
פסוק ד:
הפעם הא'
כתרצה. [שם] מדינה ובדברי אחאב תמצאנה:
פסוק ד:
איומה. [שיש אימה לכל רואיה ממנה] מן איום ונורא:
פסוק ד:
כנדגלות. עמו [ה]מחנות שיש להן דגלים:
פסוק ד:
הפעם הב'
ענה כאשר ראה (אותה) יפה את כנדגלות המחנות בעלות הדגלים והנה שערך כעדר העזים ושניףך כרחלים (ו)כפלח הרמון רקתך והענין [הנה] אלה אותות שאת [היא] רעיתי הראשונה ולא תתערבי באחרות [כי אחת את ואין דומה] כי הנה המלך שלמה יש לו ששים מלכות אבל יונתי אחת היא ואפי׳ המלכות יאשרוה ויתמהו ויאמרו מי זאת הנשקפה כמו שחר:
פסוק ד:
הפעם הג'
אמרה [ה]שכינה אחר שחזרת בתשובה ובקשת אותי עתה תשובי למלכותך כבראשונה וזה על זמן בני חשמונאי שמאותן הימים מלכו ישראל:
פסוק ה:
הפעם הא'
הרהיבוני. [חזקו ממני או] הסירו רהבי וממשלתי מן המחצבת רהב [ורהבם עמל ואון]:
פסוק ה:
הפעם הג'
עתה תהיי עוד יפה ויפחדו ממך אומות העולם לכן יפסקו ממך נביאיך זהו [ענין] הסיבי עיניך לכן ישובו נזיריך ואנשי מלחמתך:
פסוק ח:
הפעם הג'
ששים המה מלכות. הם אלופים שהיו בשעיר:
פסוק ח:
ושמני׳ פילגשים. נח ובניו (וכן הם במספר):
פסוק ח:
ועלמות. בני ישמעאל:
פסוק ט:
הפעם הג'
אחת היא. שלא נתערבה באומות העולם:
פסוק יא:
הפעם הא'
אגוז. ידוע בלשון רז״ל:
פסוק יא:
באבי. הפרי המבוכר שיבא בתחלה כמו ואנביה שגיא:
פסוק יא:
הנצו. כמו עלתה נצה:
פסוק יא:
הפעם הב'
ואני ירדתי אל גנת אגוז לראות אם הנצו הרמונים להתחבר שם:
פסוק יא:
הפעם הג'
והשכינה אמרה אל גנת אגוז ירדתי ו[ה]ענין שעליתי למרום עד שתפרח הגפן והענין עד שיעשו ישר׳ הנמשלים לגפן מעשים [טובים ו]נאים וענין אגוז [שהוא פריו גנוז] והענין שלא יראה נסיו בגלות ואל תתמה ש(י)אמ׳ ירדתי כי הנה מצאנו וירדתי על ההרים:
פסוק יב:
הפעם הב'
ענתה לא ידעתי אנה היית באי זה גן לכך נפשי שמתי במרכבות עם נדיב לבקשך