א אָ֚נָה הָלַ֣ךְ דּוֹדֵ֔ךְ הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים אָ֚נָה פָּנָ֣ה דוֹדֵ֔ךְ וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ עִמָּֽךְ׃ ב דּוֹדִי֙ יָרַ֣ד לְגַנּ֔וֹ לַעֲרוּג֖וֹת הַבֹּ֑שֶׂם לִרְעוֹת֙ בַּגַּנִּ֔ים וְלִלְקֹ֖ט שֽׁוֹשַׁנִּֽים׃ ג אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשׁוֹשַׁנִּֽים׃ ד יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלִָ֑ם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ ה הָסֵ֤בִּי עֵינַ֙יִךְ֙ מִנֶּגְדִּ֔י שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מִן־הַגִּלְעָֽד׃ ו שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽרְחֵלִ֔ים שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ ז כְּפֶ֤לַח הָרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃ ח שִׁשִּׁ֥ים הֵ֙מָּה֙ מְּלָכ֔וֹת וּשְׁמֹנִ֖ים פִּֽילַגְשִׁ֑ים וַעֲלָמ֖וֹת אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ ט אַחַ֥ת הִיא֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י אַחַ֥ת הִיא֙ לְאִמָּ֔הּ בָּרָ֥ה הִ֖יא לְיֽוֹלַדְתָּ֑הּ רָא֤וּהָ בָנוֹת֙ וַֽיְאַשְּׁר֔וּהָ מְלָכ֥וֹת וּפִֽילַגְשִׁ֖ים וַֽיְהַלְלֽוּהָ׃ י מִי־זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ־שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה בָּרָה֙ כַּֽחַמָּ֔ה אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ יא אֶל־גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי לִרְא֖וֹת בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל לִרְאוֹת֙ הֲפָֽרְחָ֣ה הַגֶּ֔פֶן הֵנֵ֖צוּ הָרִמֹּנִֽים׃ יב לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי נַפְשִׁ֣י שָׂמַ֔תְנִי מַרְכְּב֖וֹת עַמִּי־נָדִֽיב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחל אשכול

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ב:
דודי ירד לגנו לערוגות הבושם "לרעות "בגנים "וללקוט "שושנים. ר"ת לבוש לרמוז כי כאשר הקב"ה ירד בעוה"ז ללקוט נשמת הצדיקים בעת פטירתם הנה הם נעשים סוד לבוש אחד בסוד ויתעבר ה' בי למענכם:
פסוק ג:
אני לדודי ודודי לי. ר"ת אלול כי בחדש אלול הקב"ה מתרצה עם ישראל ונעשה דוד להם לקרבם בתשובה והוא קרוב לקוראיו בחדש הזה. (אח"י ועוד רמזו הראשונים פ' ומל ה"א את לבבך ואת לבב ר"ת אלול. ואני עני אומר כי אלול גימט' חיים עם הכולל וגם גימט' חלל וס"ת את לבבך ואת לבב הוא תכתב כלומר שאם לא יעשה תשובה יכתב למיתה וכן אלול גימט' חלל ח"ו אך אם יעשה תשובה יכתב לחיים ולכן אלול גימטריא חיי"ם ועוד הארכתי בדרוש ברמזי תוכחות מוסר. וס"ת אני לדודי ודודי לי ד' יודין כלומר לא לבד באלול שהוא סוף השנה אלא אף בעשרת ימי תשובה שהוא תחילת השנה וס"ד שלא יועיל לכפר לשנים שעברו אפ"ה מכפרים ולרמוז זה יש בס"ת ד' יודין כנגד מ' יום אלול ועשרת ימי תשובה ועוד רמז לד' יודין דשם ע"ב שהוא גימ' חסד. מאי"ן):
פסוק ה:
הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבוני. ר"ת משה הוא סוד בחינת חתן האומר לכלה שלא תסתכל בו בבחינת הדינין שהם הנקראים עינים שהם בחינת ע' סנהדרין הנקראים עיני העדה והם הדיינים העליונים. (אח"י בזה אפשר דהיינו דקאמרי רבנן נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות דהיה מגביר הדינין והגבורות. גם אפשר למתק מה שפירש רבינו האר"י ז"ל בזה רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה דהיינו נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות ע"ש ותיבת רק אפשר שימעט בחינת החסדים ודוק כי קצרתי. מאי"ן). ועוד רמז לעיל מעלי שומרי החומות ר"ת משה דכשעשו ישראל העגל הרדיד שעליהם שניתן להם בחורב משה זכה ליקח כלם וז"ש ויתנצלו בני ישראל את עדיים וסמיך ליה ומשה יקח את האהל לשון אור כמו בהלו נרו על ראש. וכן לשמש שם אהל בהם לשון אור. (אח"י אפס קצהו תלמוד ערוך שבת (דף פ"ח) ע"ש ופירש"י. מאי"ן):
פסוק ט:
אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו'. (אח"י אפשר לפרש בחקירת המפרשים דענין קבלת התורה המשילוהו כעין קדושין וחופה והרי ישראל דין שבוים יש להם וכהן אסור בשבויה ואפשר לישב במאי דקיי"ל דאמה מעידה עליה ולדעת הגאון גם גוי מסל"ת מעיד עליה וז"ש אחת היא יונתי תמתי כנסת ישראל ליונה אמתילא. וכי תימא דהיא שבויה ואסורה לכהן לז"א ברה היא ליולדתה השכינה שהיתה עמנו במצרים מעידה עלינו ואמה מעיד עלי' ועוד ראוה בנות א"ה ויאשרוה כמש"ל ובדרך שירה ספרו שבחרה וגוי מסיח לפיטוב ה' לקוו לנפש תומו נאמן כמ"ש הגאון והסכימו כמה אחרונים כן מאי"ן):