פסוק א:[א הכנס"י מדברת להשכינה]
פסוק א:אנה הלך דודך. עכשיו משיבה הכנס"י אמרה אל השכינה ואומרת אנה הלך ממך דודך זה הקב"ה:
פסוק א:היפה בנשים. זה השכינה שהיא היפה במקבלי ההשפעה מאת הקב"ה כי היא היתה תחלת המחשבה סוף המעשה כידוע ליודעי חן:
פסוק א:אנה פנה. להשפיע טוב להאומות העולם (כי הלך נאמר על שהלך מאתנו ופנה נאמר על מה שפנה עצמו לאחרים):
פסוק א:ונבקשנו. נלכה ונבקשה אותו לשוב אלינו:
פסוק ב:דודי ירד לגנו. ראה נא צרותי שהקב"ה מייסרני ביסורים קשים אשר המה הפלא ופלא היינו במה שירד לגנו:
פסוק ב:לרעות בגנים. שירד לבתי כנסיות ולבתי מדרשות:
פסוק ב:וללקוט שושנים. שלוקח מאתנו משם הצדיקים שנקראי' שושנים וזה מיתת הצדיקים כאמרם ז"ל ע"כ נבקשנו עמך להסיר מעלי המכה הזאת כי הלא מעולם אני לדודי וגו':
פסוק ג:אני לדודי ודודי לי. מעולם מקושר נפשותינו בהקב"ה והוא בנו כשאינו מסלק הצדיקים:
פסוק ג:הרועה בשושנים. כשהוא רועה אותנו בשושנים היינו הצדיקים:
פסוק ד:[ב הקב"ה משיב לישראל]
פסוק ד:יפה את. תשובת הקב"ה ואמר לא תתייאשי כי סופך להיות יפה וזה אומרו יפה את רעיתי ואימת:
פסוק ד:כתרצה. כשתרצה ותפייס אותי (כמו ויקרא כ״ו:ל״ד: אז תרצה הארץ ופירש"י תפייס את כעס המקום) כלו' כאשר תפייס כעס המקום סופך להיות יפה:
פסוק ד:נאוה כירושלים. ואז סופך להיות נאה היינו שאשר' עליך שכינתי כמו ששרתה בירושלים:
פסוק ד:איומה. סופך להיות איומה שיראו ממך כל האומות כדכתיב (דבדים כח) ויראו ממך:
פסוק ד:כנדגלות. כמלאכים שהם עשויים דגלים כמו שפרש"י:
פסוק ה:הסבי עיניך מנגדי. כתרגומו אסחרי רבניך חכימי כנישתא חזור חזור לקבלי כלו' העמד צדיקים לנגדי ואז אקרב איתך:
פסוק ה:שהם הרהיבני. שהם הגדלוני כי ע"י הצדיקים הקב"ה מתגדל ומתקדש ע"כ הטיבי דרכך ומעלליך ואז תיכף מוכן אני לגאלך. ומ"מ לא תתייראי לומ' כיון שהצדיקים נתמעטו אולי הרשעים והאומות יחטיאוני לגמרי שלאיהי' לי ח"ו שום חלק בהקב"ה לזה אמר אל תיראו מהם כי שערך כעדר העזים וגו' פרשתיו למעלה (ד א):
פסוק ו:שניך וגו'. פירשתיו (שם ב)
פסוק ז:כפלח וגו'. פירשתיו (שם ג) ולמעלה אמר נגד הגלות הראשון וכאן אמר נגד הגלות השלישי:
פסוק ח:ששים המה מלכות. מבטיח הקב"ה ואומר כי אף ששים המה מלכות היינו אברהם ויוצאי חלציו היו ששים כמו שחשבן בדברי הימים:
פסוק ח:ושמונים פלגשים. נח ובניו עד לאברהם הן שמונים:
פסוק ח:ועלמות אין מספר. שנתחלקו לאומותם וללשונותם אין מספר ולא אקח מכולן רק אותך:
פסוק ט:אחת היא יונתי. כל אותן הששים המירו אותי באל אחר רק אחת היא יונתי שלא המירי אותי כיונה שאינה ממירה בן זוגה.
פסוק ט:תמתי. שמקבלת ייסורין בתמימות ואינה קוראת תגר:
פסוק ט:לאמה. היא השכינה כלומר רק אחת היא ראוי שתשרה עלי' השכינה:
פסוק ט:ברה. שתפסוק זוהמתך ותהי' ברה וזכה:
פסוק ט:בנות. היינו שרי האומות אשר הן כבנות להשכינה.
פסוק ט:ויאשרוה. יחזקו את ישראל כמו בשעת מתן תורה שכל המלאכים נתנו מתנות לישראל.
פסוק ט:מלכות ופלגשים. כי אפי' האומות יהללו אותה כדכתיב (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הזה:
פסוק י:מי זאת. בשכר מי יהיה זאת ואמר הקדוש ברוך הוא בשכר הצדיקים שעלו מעלה מעלה בארבעה מדרגות:
פסוק י:כמו שחר. שמתחילה במצרים כשהראה להם הקב"ה נסים ונפלאות היה אור' מעט כשחר:
פסוק י:כלבנה. ואח"כ בים היה אורה כלבנה שכל העול' כולה ראו אותה אך מ"מ היתה פגימה שחטאו:
פסוק י:כחמה. ואח"כ בשעת קבלת התורה פסקה זוהמתן ונעשה ברה כחמה:
פסוק י:איומה כנדגלות. ולעתיד יזדככו כמלאכים ויהיו איומה כנדגלות כמלאכי השרת המכינים בשם נדגלות:
פסוק יא:אל גנת חגוז ירדתי. מוסב למעלה לספר בשבח הישראל ואומר כי בשעה שירדתי להם היו מסובבים בקליפות כאגוז זו המסובב בקליפות והאוכל הוא גנוז בתיכו:
פסוק יא:באבי הנחל. כי אמרו במדרש שבשעת קבלת התורה הוריד הקב"ה נחל שוטף להריק שפע אשר ממנו הוכנו לקבל נבואה וזהו לראות באבי הנחל איך שיפריחו מחמת שפע הנחל.
פסוק יא:הפרחה הגפן. העיקר הי' אצלי לראות אם פרחו הצדיקים והת"ח הנמשלים לגפן:
פסוק יא:הנצו הרמונים. וראיתי שגם הרשעים הנמשלים לרמונים עלתה נצה:
פסוק יב:לא ידעתי נפשי. משיבה הכנס"י ואומרת הנה אז בצאתי ממצרים לא ידעתי נפשי פי' לא הי' לי עדיין חיבור עם נפשי (כי ידיעה הוא מלשון חיבור) שעדיין לא הי' לי חיבור גמור עם הנשמה אעפ"כ הגדלת חסדך עמדי עד:
פסוק יב:ששמתני מרכבות עמי נדיב. וסרס המקרא ודרשהו כאילו נכתב ושמתני נדיב מרכבות עמי פי' ששמתני נדיב אתה הקב"ה הנקרא נדיב שנותן הכל בנדבה מאתו יתברך שמתני מרכבות לשכינה וקראתני עמי. א"כ גם עתה אף שאינני ראוי כל כך עשה עמנו בחסדך כך: