א בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ ב אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻּצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃ ג פָּשַׁ֙טְתִּי֙ אֶת־כֻּתָּנְתִּ֔י אֵיכָ֖כָה אֶלְבָּשֶׁ֑נָּה רָחַ֥צְתִּי אֶת־רַגְלַ֖י אֵיכָ֥כָה אֲטַנְּפֵֽם׃ ד דּוֹדִ֗י שָׁלַ֤ח יָדוֹ֙ מִן־הַחֹ֔ר וּמֵעַ֖י הָמ֥וּ עָלָֽיו׃ ה קַ֥מְתִּֽי אֲנִ֖י לִפְתֹּ֣חַ לְדוֹדִ֑י וְיָדַ֣י נָֽטְפוּ־מ֗וֹר וְאֶצְבְּעֹתַי֙ מ֣וֹר עֹבֵ֔ר עַ֖ל כַּפּ֥וֹת הַמַּנְעֽוּל׃ ו פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי׃ ז מְצָאֻ֧נִי הַשֹּׁמְרִ֛ים הַסֹּבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹׁמְרֵ֖י הַחֹמֽוֹת׃ ח הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם אִֽם־תִּמְצְאוּ֙ אֶת־דּוֹדִ֔י מַה־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶׁחוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ ט מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד שֶׁכָּ֖כָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃ י דּוֹדִ֥י צַח֙ וְאָד֔וֹם דָּג֖וּל מֵרְבָבָֽה׃ יא רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוּצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃ יב עֵינָ֕יו כְּיוֹנִ֖ים עַל־אֲפִ֣יקֵי מָ֑יִם רֹֽחֲצוֹת֙ בֶּֽחָלָ֔ב יֹשְׁב֖וֹת עַל־מִלֵּֽאת׃ יג לְחָיָו֙ כַּעֲרוּגַ֣ת הַבֹּ֔שֶׂם מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים שִׂפְתוֹתָיו֙ שֽׁוֹשַׁנִּ֔ים נֹטְפ֖וֹת מ֥וֹר עֹבֵֽר׃ יד יָדָיו֙ גְּלִילֵ֣י זָהָ֔ב מְמֻלָּאִ֖ים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ מֵעָיו֙ עֶ֣שֶׁת שֵׁ֔ן מְעֻלֶּ֖פֶת סַפִּירִֽים׃ טו שׁוֹקָיו֙ עַמּ֣וּדֵי שֵׁ֔שׁ מְיֻסָּדִ֖ים עַל־אַדְנֵי־פָ֑ז מַרְאֵ֙הוּ֙ כַּלְּבָנ֔וֹן בָּח֖וּר כָּאֲרָזִֽים׃ טז חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲּמַדִּ֑ים זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
באתי. עבר במקום עתיד וכן אריתי אכלתי שתיתי:
פסוק א:
אריתי. ענין לקיטה, כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ יג):
פסוק א:
יערי. כן יקראו הקנים שגדל בהם הדבש וכן ביערת הדבש (ש״א יד כז):
פסוק א:
ושכרו. ענין השתיה יותר מכדי המדה:
פסוק א:
דודים. אהובים:
פסוק ב:
ער. מלשון הערה והקצה:
פסוק ב:
דופק. ענין ההכאה בנחת על הדלת כמו מתדפקים על הדלת (שופטים יט כב):
פסוק ב:
תמתי. מלשון תמימות והוא הפוך המרמה:
פסוק ב:
קוצותי. הוא שער הראש התלוי למטה וכן קווצותיו תלתלים האמור למטה:
פסוק ב:
רסיס. ענין זלוף ונטיפה וכן לרוס את הסולת (יחזקאל מו יד):
פסוק ג:
פשטתי. ענין הסרת המלבוש:
פסוק ג:
איככה. מלשון איך:
פסוק ג:
אטנפם. מלשון טינוף ולכלוך:
פסוק ד:
שלח. ענין הושטה:
פסוק ד:
החור. הנקב:
פסוק ד:
המו. מלשון המייה והוא ענין צער והכמרת רחמים וכן ועל כן המו מעי לו (ירמיה לא יט):
פסוק ד:
עליו. בעבורו:
פסוק ה:
עובר. ענין התפשטות:
פסוק ה:
כפות המנעול. הכלי שסוגרין בו הדלת קרוי מנעול כמו מנעוליו ובריחו (נחמיה ג) וכפות הם ידות המנעול הנתחבים במקום העשוי להם לסגור הדלת, והוא מלשון כף היד:
פסוק ו:
חמק. ענין סבוב כמו עד מתי תתחמקין (ירמיה לא כא):
פסוק ז:
פצעוני. היא מכה המוציאה דם וכן פצע תחת פצע (שמות כא כה). נשאו. לקחו. וכן ובתים ונשאו (מיכה ב ב):
פסוק ז:
רדידי. הוא שם תכשיט מה מרודד ודק וכן והצניפות והרדידים (ישעיה ג כג):
פסוק י:
צח. ענין בהירות הלובן כמו צחו מחלב (איכה ד ז):
פסוק י:
דגול. מלשון דגל והוא הנס שנושאים לפני כל מחנה ומחנה וכן איש על דגלו (במדבר ב ב):
פסוק י:
מרבבה. רבוא הוא עשרת אלפים:
פסוק יא:
כתם פז. זהב טוב ויקר כמו בכתם אופז (דניאל י ה):
פסוק יא:
קווצותיו. הוא שער הראש התלוי למטה:
פסוק יא:
תלתלים. מלשון תל וגובה:
פסוק יא:
כעורב. שם מין עוף:
פסוק יב:
אפיקי מים. מקומות שהמים שוטפים ונגרים בחוזק וכן כאפיקים בנגב (תהלים קכו ד):
פסוק יג:
לחיו. הוא המקום מתחת לעין:
פסוק יג:
כערוגת. הוא תלם המחרישה כמו מערוגות מטעה (יחזקאל יז ז):
פסוק יג:
מגדלות. גידולי מרקחים. כן יקראו הסממנים המעורבים השמורים לזמן מרובה. וכן רוקח מרקחת (שמות ל כה):
פסוק יג:
שושנים. שם עשב המריח:
פסוק יג:
עובר. רוצה לומר מתפשט:
פסוק יד:
גלילי. אופני המרכבה כמו על גלילי כסף (אסתר א ו):
פסוק יד:
בתרשיש. שם אבן יקר:
פסוק יד:
מעיו. על הבטן יאמר שבו המעים:
פסוק יד:
עשת. ענין בהירות וזכות וכן ברזל עשות (יחזקאל חז יט):
פסוק יד:
שן. היא שן הפיל:
פסוק יד:
מעולפת. ענין עטוף וכסוי כמו ותתעלף (בראשית לח יד):
פסוק טו:
שוקיו. הוא פרק מפרקי הרגל:
פסוק טו:
שש. אבן שיש:
פסוק טו:
מיוסדים. מלשון יסוד:
פסוק טו:
אדני. הוא הדבר שהעמוד תקוע בו וכן אדני כסף (שמות כו יט):
פסוק טו:
פז. הוא המובחר שבזהבים:
פסוק טז:
חכו. הוא מה שממעל הלשון והוא מכלי הדבור:
פסוק טז:
ממתקים. מלשון מתוק: