שראשי נמלא טל. הרי"ש בדגש ע"פ המסורת ומכלול דף ע"ב:
פסוק ב:
קוצותי. בדגש הצד"י וכן קוצותיו תלתלים:
פסוק ג:
איככה איככה. שניהם מלאים מלעיל על פי המסורת:
פסוק ד:
ומעי המו עליו. כתב החכם מו"הרר שלמה הלוי בן אלקבץ חלקו בחיים בפי' שיר השירים הנקרא בשם אילת אהבים זה לשונו וחייב אני להודיע צערי לרבים כי מצאתי פי סופרים ופי ספרים מוטעים בפסוק הזה כי ברוב הספרים כתוב ומעי המו עלי בי"וד וכבר תראה מי שיפרשהו בנוסח זה כי לא אגלה ערותו בקהל אמרתי לגלות אזן שומעת דברי לבל תטעה גם היא כי הגרסה האמיתית ומעי המו עליו בו"או ר"ל בעבורו ע"כ וגם כי דבריו אינם צריכים חיזוק לא אחשך פי מלומר כי גם אני מצאתי כתוב עלי בדפוסים ישנים וגם חדשים מקרוב באו וכן במאיר נתיב שרש המה ושרש מעה ובקצת המפרשים ומה גם כי במדרש חזית על זה הפסוק ובספר אות אמת שם ובמדרש שוחר טוב על פסוק אזכרה אלהים ואהמיה במזמור ע"ז ובילקוט תילים גם כן על פסוק הנזכר בכולם כתוב עלי בי"וד איברא כי משמעות המדרשים אין הכרח ומשתמעי לתרי אנפי אמנם בילקוט ירמיה רמז שט"ו ע"פ על כן המו מעי לו הובא מדרש שוחר טוב בסגנון אחר ונכרין דברי אמת שהוא היותר שלם שבכולם ומוכח בהדיא מהתם דקרינן עליו וכן הוא בספרים כ"י המדוקדקים:
פסוק ה:
וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר. מור ד' מלא בלישנא וסימן אלך לי אל הר המור וידי נטפו ב' בו נטפת מור עבר ובמדרש חזית דרשו שלשת אחרונים מלשון מרירות וכן בפרק במה מדליקין ובפ' ר"ע אמר רב גידל אמר רב כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מא פי' מרירה מחמת אימה תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים אל תקרי מור עובר אלא מר עובר ועיין מה שאכתוב במלאכי סימן ב':
פסוק ח:
שחולת אהבה אני. קדמאה כי חולת תניינא שחולת סימן כי שקד: