המשך מענה ה' לאיוב אודות סידור בעלי החיים

מִֽי־שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חָפְשִׁ֑י וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃
יִ֭שְׂחַק לַהֲמ֣וֹן קִרְיָ֑ה תְּשֻׁא֥וֹת נ֝וֹגֵ֗שׂ לֹ֣א יִשְׁמָֽע׃
הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עָבְדֶ֑ךָ אִם־יָ֝לִ֗ין עַל־אֲבוּסֶֽךָ׃
הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃
(איוב לט ה,ז,ט,יט)

חָפְשִׁיות הפֶּ֣רֶא תשמחהו לבל יִשְׁמָֽע קול נ֝וֹגֵ֗שׂ. וכן גבורת הרֵאם לבל יֹאבֶה עָבְדֶ֑ךָ (=לא מוכן להשתעבד לאדם), למען תדע כי כל העובדים לך (=החיות שכן מוכנות להשתעבד) לא מחכמתך לבד, רק כי כן שם היוצר יתברך בטבעו לשומו תחת רגליך, כמו שנראה בגבורת הסוס, ועם כל זה נער קטן נוהג בו.

כְּנַף־רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָה אִם־אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה׃
כִּֽי־תַעֲזֹ֣ב לָאָ֣רֶץ בֵּצֶ֑יהָ וְֽעַל־עָפָ֥ר תְּחַמֵּֽם׃
וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי־רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְּדוּשֶֽׁהָ׃
הִקְשִׁ֣יחַ בָּנֶ֣יהָ לְּלֹא־לָ֑הּ לְרִ֖יק יְגִיעָ֣הּ בְּלִי־פָֽחַד׃
(איוב לט יג-טז)

החסִידָה אוהבת ילדיה מאוד ומחממת ביציה באברתה וְנֹצָֽה עד יבוקעו ותכלכלם בחמלה רבה. לא כן כְּנַף־רְנָנִ֥ים, היא בת היענה, הכנף שלה לא תחמם בֵּצֶ֑יהָ, תעזבם במדבר בדרך רגלי חיות וַ֭תִּשְׁכַּח את פרי בטנה אשר רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ.

והראה גם בזה טבעים הפכיים: החסידה חומלת ביותר והרְנָנִים תקְשִׁיחַ בָּנֶ֣יהָ.

ואמר "הִקְשִׁ֣יחַ" לשון זכר ו"בָּנֶ֣יהָ" לשון נקבה, כי "הִקְשִׁ֣יחַ" מוסב על פּוֹעֵל הטבע יתברך, כי הפעיל בה התפעלות טבע זר (מבניין הפעיל) שתשכח בָּנֶ֣יהָ, מפני –
כִּֽי־הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חָכְמָ֑ה וְלֹא־חָ֥לַק לָ֝֗הּ בַּבִּינָֽה׃
(איוב לט יז)

מכל זה נודע כי תואר הַּבִּינָֽה לא עצמי הוא לבהמה כפי בינתה, רק הכל כפי אשר הגבילה הבורא לצורך העולם. זה מרחם וזה אכזר, זה שומר על ילדיו וזה ישליכם, זה יאהב חופשיות וזה יטה שכמו לסבול קול נ֝וֹגֵ֗שׂ, "יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי"(איוב ג ל). וכל זה אינו במקרה, רק ללמד לאדם דעת, כדכתיב "מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ"(איוב לה יא).

הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃
(איוב לט יט)

ראינו בסּוּס הפכיות הטבע: מצד אחד לא ידע גבורתו ומורך בלבו, אשר לקול דממה דקה יפחד, לשבט מושלים ירוץ במרכבה ורובץ תחת משא כבד יכבד ממנו; ומצד אחר עז לבבו מאוד.

יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃
יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑ת וְלֹֽא־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃
עָ֭לָיו תִּרְנֶ֣ה אַשְׁפָּ֑ה לַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן׃
בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא־אָ֑רֶץ וְלֹֽא־יַ֝אֲמִ֗ין כִּי־ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃
(איוב לט כא-כד)

כאשר ירוץ במלחמה לא יפחד וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ, יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת־נָֽשֶׁק וְלֹֽא ימס לבבו מפני קול שופר, מפני לַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן, וכל זה לצורך בני אדם.

מה רבו מעשיך ה'!