א הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי־סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃ ב תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָה וְ֝יָדַ֗עְתָּ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה׃ ג תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃ ד יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ר יָ֝צְא֗וּ וְלֹא־שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ׃ ה מִֽי־שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חָפְשִׁ֑י וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃ ו אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי עֲרָבָ֣ה בֵית֑וֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָ֥יו מְלֵֽחָה׃ ז יִ֭שְׂחַק לַהֲמ֣וֹן קִרְיָ֑ה תְּשֻׁא֥וֹת נ֝וֹגֵ֗שׂ לֹ֣א יִשְׁמָֽע׃ ח יְת֣וּר הָרִ֣ים מִרְעֵ֑הוּ וְאַחַ֖ר כָּל־יָר֣וֹק יִדְרֽוֹשׁ׃ ט הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עָבְדֶ֑ךָ אִם־יָ֝לִ֗ין עַל־אֲבוּסֶֽךָ׃ י הֲ‍ֽתִקְשָׁר־רֵ֭ים בְּתֶ֣לֶם עֲבֹת֑וֹ אִם־יְשַׂדֵּ֖ד עֲמָקִ֣ים אַחֲרֶֽיךָ׃ יא הֲֽתִבְטַח־בּ֭וֹ כִּי־רַ֣ב כֹּח֑וֹ וְתַעֲזֹ֖ב אֵלָ֣יו יְגִיעֶֽךָ׃ יב הֲתַאֲמִ֣ין בּ֭וֹ כִּי־ישוב (יָשִׁ֣יב) זַרְעֶ֑ךָ וְֽגָרְנְךָ֥ יֶאֱסֹֽף׃ יג כְּנַף־רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָה אִם־אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה׃ יד כִּֽי־תַעֲזֹ֣ב לָאָ֣רֶץ בֵּצֶ֑יהָ וְֽעַל־עָפָ֥ר תְּחַמֵּֽם׃ טו וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי־רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְּדוּשֶֽׁהָ׃ טז הִקְשִׁ֣יחַ בָּנֶ֣יהָ לְּלֹא־לָ֑הּ לְרִ֖יק יְגִיעָ֣הּ בְּלִי־פָֽחַד׃ יז כִּֽי־הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חָכְמָ֑ה וְלֹא־חָ֥לַק לָ֝֗הּ בַּבִּינָֽה׃ יח כָּ֭עֵת בַּמָּר֣וֹם תַּמְרִ֑יא תִּֽשְׂחַ֥ק לַ֝סּ֗וּס וּלְרֹֽכְבֽוֹ׃ יט הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃ כ הְֽ֭תַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּ֑ה ה֖וֹד נַחְר֣וֹ אֵימָֽה׃ כא יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃ כב יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑ת וְלֹֽא־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃ כג עָ֭לָיו תִּרְנֶ֣ה אַשְׁפָּ֑ה לַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן׃ כד בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא־אָ֑רֶץ וְלֹֽא־יַ֝אֲמִ֗ין כִּי־ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃ כה בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר ׀ יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗ח וּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑ה רַ֥עַם שָׂ֝רִים וּתְרוּעָֽה׃ כו הֲ‍ֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַֽאֲבֶר־נֵ֑ץ יִפְרֹ֖שׂ כנפו (כְּנָפָ֣יו) לְתֵימָֽן׃ כז אִם־עַל־פִּ֭יךָ יַגְבִּ֣יהַּ נָ֑שֶׁר וְ֝כִ֗י יָרִ֥ים קִנּֽוֹ׃ כח סֶ֣לַע יִ֭שְׁכֹּן וְיִתְלֹנָ֑ן עַֽל־שֶׁן־סֶ֝֗לַע וּמְצוּדָֽה׃ כט מִשָּׁ֥ם חָֽפַר־אֹ֑כֶל לְ֝מֵרָח֗וֹק עֵינָ֥יו יַבִּֽיטוּ׃ ל ואפרחו (וְאֶפְרֹחָ֥יו) יְעַלְעוּ־דָ֑ם וּבַאֲשֶׁ֥ר חֲ֝לָלִ֗ים שָׁ֣ם הֽוּא׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק ג:
תכרענה - ותפלחנה ילדיהן, כדי שלא יזיזו ממקומם.
פסוק ג:
חבליהם תשלחנה - פירש תשלחנה חבלים ומכאובות על ידיה ואחר כך יתרפאו.
פסוק ד:
יחלמו בניהם - כעניין ותחלימני.
פסוק ד:
ירבו - יגדלו בברירות כמו ברור. ויש אומרים: שהוא תרגום חוץ.
פסוק ז:
תשואות - קולות מן שאון.
פסוק ח:
ירוק - העניין אחד, כל מקום ירוק.
פסוק י:
התקשר רים בתלם - כמו תלמיה רוה והענין התקשר רים בתלם, בעבות.
פסוק יא:
התבטח בו - כי רב חילך, בעבור רוב כחו.
פסוק יא:
ותעזוב אליו יגיעך - עניינו זרע השדה שבכחו יחרוש וישדד כמעשה השור. ויש אומרים: כי תעזוב תשים על גבו, כענין: עזוב תעזוב עמו והוא רחוק מאד.
פסוק יב:
התאמין בו כי ישוב זרעך - כי כאשר יחרוש וישדד, ישוב לך הזרע.
פסוק יב:
וגרנך יאסוף - בדיש.
פסוק יג:
כנף רננים - שם עוף, אולי נקרא כן, בעבור נועם קולו.
פסוק יג:
נעלסה - כמו נפרשה. וכן: נתעלסה באהבים. והטעם האתה נתת לרננים כנף, ונתת אברה - היא הכנף. וכן: ישאהו על אברתו, וגם רוצה לחסידה והוא עוף יבא למועד ידוע, כי כן כתוב בספר ישעיה.
פסוק יד:
כי תעזוב לארץ ביציה - זאת תולדתה.
פסוק יד:
תחמם ביציה - מגזרת חום.
פסוק טו:
תזוריה - מגזרת ויזר.
פסוק טז:
הקשיח בניה - והטעם תתאכזר על בניה, כאילו לא היו שלה וכמהו תקשיח לבנו מיראתך ואין להם שלישי במקרא.
פסוק טז:
יגיעה בלי פחד - אין לה פחד על הבצים, שיהיו בניה שתזורם רגל.
פסוק יז:
כי השה - מטעם: כי נשני אלהים:
פסוק יז:
ולא - נתן לה חלק בבינה.
פסוק יח:
תמריא - תגבה ואין לו חבר. ויש אומרים: כי שור ומריא כמהו וטעם מריא, שמן מעולה מלשון רבנן.
פסוק יח:
תשחק לסוס - אעבור רוב מרוצתו.
פסוק יט:
רעמה - כטעם עוות מן: רעמו פנים, או מגזרת רעם:
פסוק כ:
התרעישנו כארבה - שתשמיע לו רעש במרוצתו, כאשר ישמע לארבה.
פסוק כ:
הוד נחרו - כמו: נחרת סוסיו, קול צהלת הסוס.
פסוק כא:
יחפרו - רגליו בעמק וישיש.
פסוק כא:
בכח – שיש בו.
פסוק כא:
נשק - ידוע.
פסוק כב:
ישחק - לדבר שיפחד אדם ממנו:
פסוק כב:
ולא יחת - כמו אל תערוץ ואל תחת.
פסוק כב:
ולא ישוב - אחור, מפני חרב.
פסוק כג:
תרנה - קול החצים היוצא מהאשפה כמו ותעבר הרנה.
פסוק כג:
להב חנית וכידון - שהם מרוקים, כאילו להב יצא מהם.
פסוק כד:
יגמא ארץ - יפסע ארץ. וקרוב ממנו מגמת פניהם והטעם נוכח פניהם, כל כך ישמע ללכת אל מקום המלחמה, שלא יאמין כי קול השופר הוא אמת.
פסוק כה:
בדי שופר - בשמעו השופר יאמר האח מרוב שמחתו כמו: האח האח והיא מלה תאמר על השמחה בבוא לאדם חפצו, בדי שופר כמו בדי ריק והוא קרוב מטעם אין די בער.
פסוק כה:
יריח מלחמה - כמשמעו, כי כן הוא.
פסוק כה:
רעם שרים - ישמיעם שרים ותרועה מרחוק.
פסוק כו:
יאבר נץ - יעופף לתימן, כי יבקש מקום חם.
פסוק כז:
יגביה נשר - אין עוף שיגבה יותר ממנו.
פסוק כח:
סלע ישכון - כן תולדתו.
פסוק כט:
חפר אוכל - יבקש כמו לחפור את כל הארץ וקרוב מגזרת חופר גומץ. והטעם שהוא במקום גבוה ויבקש מזונו, כטעם כחופר מטמון:
פסוק ל:
ואפרוחיו יעלעו דם - כמו: ושתו ולעו והטעם יבלעו דם איברי החללים שיביא ויהי העי"ן הראשון כפול, או יהיה מגזרת עלעא בלשון רבנן. והטעם: ישברו צלעות החלל להוציא דם והראשון נכון בדקדוק, והאחרון עצמו שהוא מגזרת עצם וזה דבר ידוע, כי הנשר יראה ממקום רחוק מאד מקום החללים וירוץ שמה.