תשובת הקב"ה לאיוב - הנהגות נשגבות שהן למעלה מהבריאה

רעיו של איוב, מרוב נאמנותם לה', טענו לפניו שבהכרח יש לו אילו חטאים שמחמתם באים כל הייסורים.

אולם איוב ידע את האמת, שלא חטא כלל, עד שנגלה אליו הקב"ה וגילה לו את הסוד, שלפעמים נוהגת הנהגה נשגבה זו.

ונתברר לו בידיעה שלמה מעניין נבואתו במענה הא-להים יתברך כי כל מעשיו בסדר ובהשגחה, ושיש עוד בהם טעמים סתומים וחתומים ואין מחשבה משגת אותם, זולתי המחשבה שקדמה לבריאתו של עולם.
(שער הגמול לרמב"ן)

וכלשון הכתוב בתחילת הפרק:

וַיַּֽעַן־יְ-הוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב מנ הסערה (מִ֥ן ׀ הַסְּעָרָ֗ה) וַיֹּאמַֽר׃ מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת׃ אֱזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֝אֶשְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיָסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה׃ מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו׃ עַל־מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִֽי־יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ׃
(איוב לח א-ו)

כלומר שהתשובה הרגילה על הנהגת ה' בעולם נעוצה בתוך סדרי העולם; שהכל מחמת שכר ועונש וכדומה, ואז יכולה להתפס בהבנת האדם. אבל כאשר מתרחש מאורע שיסודו בהנהגה היותר נשגבה, אזי אין עליה תשובה הגיונית ומובנת בתוך סדרי העולם, אלא התשובה היא מעומק החכמה הא-להית, אשר קדמה לבריאת העולם. כי יש מהלך נסתר בדרכי הנהגת ה' אשר הוא נעלם מהבנת הבריות, וכמו שכתב הרמב"ן:

אבל עדיין יש צדיקים גמורים מתייסרים שלא בדרך המידות הללו, ורשעים גמורים שיושבים שאנן ושקט בעולם. ואלו הן תוכחותיו של איוב שבאו ייסורים שלא על חטא כלל לפי דעתו... ודבר זה אין לו תשובה לדעת הבריות, אלא לדעתו של א-ל דעות יתברך. כך אמרו ברבי עקיבא (מנחות כט:), שאמר משה לפניו, רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני. רצו חכמים לומר שאין מיתתו של רבי עקיבא בייסורים הללו ראויה לו לנקות ממנו מיעוט מעשים רעים, לפי שהיה צדיק גמור כל ימיו. אלא שהעניין נעלם, וכך עלה במחשבת בעל המחשבות יתברך חפצו ורצונו.
(שער הגמול)

התבוננות בהנהגת ה' יחד עם ההכרה שלפעמים ההנהגה נשגבה מאתנו

אך יש לדעת שלמרות הכרה יסודית זו, שהנהגת ה' היא לפעמים בלתי מובנת ואי אפשר להסביר אותה לבן תמותה, אין המשמעות שאין לנו להתבונן כלל בהנהגת ה' משום שבלאו הכי היא נסתרת ונשגבה מאתנו. אלא עלינו להתבונן בהנהגת ה' שה' מנהיג את העולם במשפט על פי מעשי הבריות, שהרי אמונה זו היא מעיקרי התורה, שהברכה והקללה תלויים בבחירת האדם בין עשיית טוב ורע. מוטל עלינו להעמיד את מהלך חיינו על תשתית השקפה יסודית זו, ואילו ההכרה העמוקה שלפעמים יש הנהגה נשגבה שאין לה קשר לסדר זה, היא ידיעה נוספת הבאה על גבי ההכרה הבסיסית.

וסוף דבר ראוי להאמין בזה העניין לכל בעל מקרה ופגע, כי מקרהו וצרתו על עוונו ופשעו... ואם יראה צדיק אובד בצדקו, יהיה מייחס זה תחילה אל מיעוט עבירות שעשה. וכן יחשוב ברָשָׁע הַשָּׁלֵו; יהא תולה שלוותו בצדקה או מעשה הטוב שעשה. ואחרי כן אם יעבור דעתו למי שיראנו אובד והוא צדיק גמור, רב הזכיות, נקי החטא ובר הלבב וכו', יהיה החושב מייחס תלאות הצדיק בעיניו או שלוות הרשע הזה בסוד הנזכר... ועם כל זה יחשוב שיש אחרי כל זה צדק גמור וטוב טעם במשפטי הא-להים מן הצד הנעלם והכל בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים.
ואם תשאל עלינו כיון שיש ענין נעלם במשפט, ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתברך ויתעלה, למה תטריח אותנו ותצוה עלינו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו, ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף שאין לפניו לא עולה ולא שכחה אלא שכל דבריו במשפט, זו טענת הכסילים מואסי חכמה, כי נועיל לעצמנו בלמוד שהזכרנו להיותנו חכמים ויודעי א-להים יתברך מדרך האל וממעשיו, ועוד נהיה מאמינים ובוטחים באמונתנו בנודע ובנעלם יותר מזולתנו, כי נלמוד סתום מן המפורש לידע יושר הדין וצדק המשפט, וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי מה שידו משגת, והם הדרכים שפירשנו מדרכי חכמים, כדי שתתישב דעתו בענין ויתאמת אליו דין בוראו כמצדיק מה שישיגו, ויכיר הדין והצדק במה שהוא נעלם ממנו, וכל שכן שטענת הסוד הנזכר לא תשאיר בדעת האדם קושיא, ולא תמצא עמו טענה מספקת בשום פנים, ואם ירצה להשים סוף מחשבתו בכאן, הוא רשאי מפני שהם טענות מספיקות לכל הנהגת הברואים.
(שער הגמול)

[ובספרי הרמח"ל גם כן מעמיד את הנהגת ה' על דרכים אלו - הנהגת המשפט והנהגת הייחוד]

שני רבדים בהנהגת ה' - הנהגה על פי המשפט והנהגה נעלמת

הביאור בזה הוא שהנהגת ה' בעולם עשויה רובד על גבי רובד, כלומר שבאופן כללי ההנהגה עם האדם היא בהתאם לכללים המובנים בעולם. אך יש רובד יותר גבוה והוא יותר מכריע, הוא ההנהגה שלמעלה מסדר העולם בחינת "איפה היית בייסדי ארץ". ואם כי בדרך כלל הנהגת הקב"ה מבוססת על הרובד הפשוט, אך לפעמים רובד ההנהגה היותר גבוה מחייב שלא להתחשב ברובד הפשוט.

ויבואר בדרך משל דוגמת הנהגת הורים עם ילדיהם. כי הנה בעולמו ומנקודת מבטו של ילד קטן כל מה שמעניין הוא רק מה שמהנה אותו כגון משחקים וממתקים. ואכן ההורים משתדלים במידת האפשר לספק את צרכיו באופן שיהיו לו הנאותיו אליהם הוא מצפה.

אמנם יש רובד נוסף שאמו של הילד מעמידה ביסוד הנהגתה עמו, הוא הדאגה לקיומו ובריאותו. מחמת מבט זה היא לפעמים מונעת ממנו דברים שהוא חושק בהם, משום שהם מזיקים לבריאותו. כל עוד שאין פגיעה וחסרון מצד הרובד של הבריאות, עיני ההורים נשואות לעולמו של הילד ומספקים לו מאכלים ומשחקים שיש לו הנאה בהם. אך כאשר יש שיקול הנוגע לרובד של הבריאות אזי אין מתחשבים בעולמו הקטן של הילד, כי הרובד של הבריאות הוא יותר חשוב ויותר מכריע. ילד קטן אין לו כל הבנה והשגה בעניין הבריאות והוא בער ואינו מבין מדוע לפתע אין מתחשבים בהנאתו, ובסכלותו עלול להסיק שאין רוצים כל כך בטובתו.

ולפעמים יש עוד רובד יותר נעלה, כגון האב שאין מסתפק בבריאותו של הנער, אלא גם רוצה בהצלחתו בהשכלה וברוחניות. לכן גם בענייני המאכלים והמשחקים קובע עמו הנהגה שמועילה לפיתוח הכישרון והרוחניות, כגון שמספק לו משחקים שמפתחים את המחשבה ומחדדים את מוחו. ואילו מצד מבט הילד, יתכן שיותר חביבים עליו משחקים אחרים. כן בענייני המאכלים נזהר האב ממאכלים המטמטמים את מוחו. וכן יש שהאב חפץ לחשל את בנו שיוכל לקנות גבורה בנפשו, להצליח במבחני החיים, לכן מעמידו בפני קשיים שונים כדי שילמד להתמודד. וזה לפעמים מנוגד להנאתו של הילד אשר אינו מסוגל להבין מדוע האב מכביד עליו.

רובד זה לפעמים בא בניגוד לרבדים האחרים של הנאת הילד, ואפילו בריאותו. כגון שהאם מעדיפה שישחק באופן שיתעמל גופו אלא שלאב יותר חשוב שיצליח בחיים בכשרון והשכלה. כל זה דוגמא להנהגה המתנהלת בכמה אופנים, שכל אחד מהם הוא נכון לעצמו. אלא שהם רובד למעלה מרובד, וכל עוד שאין התנגשות ביניהם ההנהגה עמו תואמת גם את הרובד התחתון, ורק כשיש ניגוד אזי הרובד העליון מכריע.

והנמשל לזה הוא הנהגת ה' בעולם: באופן כללי מלכתחילה נותנים לאדם את הטוב הנראה והנגלה בדרכו של עולם, ולמעלה מזה יש רובד של הנהגת שכר ועונש, שיסודו בטוב הנצחי עבורו, ליום שכולו טוב, ליום שכולו ארוך. אכן יש עוד רובד נשגב ששייך לקדושת ה' בלבד, שיש שהקב"ה קובע את הנהגתו עם אדם מסויים, או מאורעות מסויימים, מצד העניינים הנשגבים הנעוצים בתשתית המציאות, דהיינו ברצון הבורא הקדום שלפני הבריאה, "ביסדי ארץ'. כאשר זה העליון מנוגד לרובד התחתון בוודאי שהרובד העליון הוא המכריע והקובע, שהרי הוא עיקר תכלית כל הבריאה.