פסוק א:(מענה מן הסערה):
מן הסערה. מנה שערות שלך ואשיבך דברים כנגדן, מן הסערה שחרפתני אשר בסערה ישופני (לעיל ט) ממנה אשיב לך כאשר תשמע בסוף הענין מי פלג לשטף תעלה גומא לכל שער ד"א בסערה הכהו בסערה רפאהו כדמפרש בספרי:
פסוק ב:מחשיך עצה. עצה חשיכה וסכלה, ד"א מי זה מחשיך עצה בלי דעת, אמר הקב"ה מי זה הוא מחשיך עצה מקלקל במילים וברוב דברים שכתבתי איש תם וישר בתחילת הספר כדי לחול שמי עליו והוא בא והחשיך וקילקל מה שיעצתי ברוב דבריו ואיוב ענהו מי זה מעלים עצה (לקמן מב) אילו הייתי יודע עצתך לא הייתי מרבה בדברים והקב"ה השיבו והלא אברהם לא היה יודע ועמד בעשר כך מצאתי:
פסוק ג:אזר נא כגבר חלציך. רמז לו שיתעורר מן חלייו ויסוריו:
פסוק ו:ירה אבן פנתה. באמצע הים ומשם נשתת כל העולם:
פסוק ז:ברן יחד. מתחלה כוכבי אור:
פסוק ח:בדלתים ים. חול גבול לו:
פסוק ח:בגיחו. בהמשכתו יוצא מן התהום כמו גוחי מבטן מושכי:
פסוק ט:בשומי ענן. סביבות ים אוקיינוס שהוא היקף העולם ועננים סובבים לו כלבוש:
פסוק ט:חתולתו. תכריכו כמו והחתל לא חתלת (יחזקאל ט״ז:ד׳):
פסוק י:ואשבור. עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם והם לו חוק אשר לא יעברם כמו וירדפם לפני השער עד השברים (יהושע ז׳:ה׳) והם תועלות סביב לעיר:
פסוק יב:המימיך. מיום שנולדת:
פסוק יג:לאחוז בכנפות הארץ. ועוד המימיך צוית לאחוז בכנפי הארץ כאדם שאוחז בכנפי הטלי' ומנערה כן אני עתיד לאחוז בכנפותיה ולנער את הרשעים וכן הוא אומר וה' יטה את ידו וכשל עוזר (ישעיהו ל״א:ג׳) כאדם האוחז בידו דבר ומטה ידו והוא נופל:
פסוק יד:כחומר חותם. מטבע צורת האדם במותן ובתחיית המתים יחיו ויעמדו בלבושיהם:
פסוק טו:וימנע. אז מרשעים אורם וכן הוא אומר וזרוע רמה תשבר:
פסוק טז:נבכי ים. מסגרי ים כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):
פסוק יז:שערי מות. זה גיהנם:
פסוק כא:כי אז תוולד. כשבראתים:
פסוק כג:אשר חשכתי. המנעתי:
פסוק כג:לעת צר. לחמשת מלכים בגבעון:
פסוק כג:ליום קרב. מלחמת גוג ומגוג:
פסוק כד:יחלק אור. תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן כקרני איל:
פסוק כה:מי פלג לשטף תעלה. בערביא קורין לשערה שיטפא כל שיער ושיער שבראש פלגתי לו תעלה גומא לינק ממנה שאילו שנים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם והם לא נתחלפו לי בין איוב לאויב נתחלף לי וזהו מן הסערה ד"א לשטף טיפת גשם שוטף פילגתי לכל טיפה גומא בעבים שאילו יורדות ב' טפות מגומא אחת מטשטשות את הארץ ונעשי' טיט:
פסוק כה:ודרך לחזיז קולות. מי פלג כל קול וקול יש לו שביל ואם שנים הולכים בשביל אחד אין הבריות סובלות את הקול:
פסוק כז:שואה. ארץ שהיא חשיכה ברעב:
פסוק כח:אגלי טל. גלי טל והאל"ף יתירה כמו ואחותי באזניכם (לעיל יג) אל"ף יתירה בראש התיבה להיותו שם דבר וכן אבחת חרב (יחזקאל כח) כמו ניבוח חרב צעקת חרב, ל"א אגלי כמו אגני טל כמין אגנות פלגים שהטל נתון בהם למ"ד מתחלף בנו"ן וכן בספר עזרא נשכה כמו לשכה (נחמיה יג):
פסוק ל:כאבן מים יתחבאו. ע"י הקרח שמגליד טיפה שעל פניהם:
פסוק ל:ופני תהום יתלכדו. בו ויתאחזו כאחד:
פסוק לא:מעדנות כימה. קישור כימ' שלא תצא כל קורותיו ויחריב את העולם בצינה:
פסוק לא:או מושכות כסיל תפתח. להוציא חמה להפיג צינתה של כימה:
פסוק לב:מזרות. כל שאר מזלות:
פסוק לב:ועיש. כוכב גדול שבכימה והרבה כוכבים קבועים בו ונטל שני כוכבים ממנה לפתוח ארובות המבול ונבקעו במזל טלה ועתיד הקב"ה להחזירם לה תנחומא:
פסוק לג:משטרו. שטירת המזלות הממונים להביא על הארץ קור וחום קיץ וחורף:
פסוק לד:התרים לעב קולך. לצוות עליו להתקשר בחשכת מים להיות שפעת מים מתכסך והוא קדירת העבים כמו או חשך לא תראה (לעיל כב) או שפעת מים. על פיך יכסך מן השמים:
פסוק לה:ויאמרו לך. במקום שנשתלחו שם הננו עשינו שליחותך שאין צריכין לחזור למקומן ולהשיב שלוחן שהשכינ' בכל מקום:
פסוק לו:בטוחות. אלו הכליות:
פסוק לו:לשכוי. זה תרנגול לשון חכמים וי"א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות:
פסוק לז:יספר. ידבר ויזהיר תפקיד':
פסוק לז:ונבלי. עשויין כנודות והגשמים כנוסים בו שם, כמו נבל יין:
פסוק לח:בצקת עפר. ביום שיצקתי עפר:
פסוק לח:למוצק. ליסוד עולם באמצעיתו:
פסוק לח:ורגבים ידובקו. סביבותיו לצדדין עד כי נתמלא ארכו ורחבו:
פסוק מ:ישוחו. עומדי' צפופי':
פסוק מ:למו ארב. לארוב כן דרך האורבי' לשוח ולכוף עצמן כדי שלא יכירו בהם:
פסוק מא:יתעו לבלי אכל. שאביהם שונאם הקב"ה מזמן להם יתושין נבראים מצואתן ונכנסין לתוך פיהם: