ויען ה' את איוב 

מי יבין מענה ה'

וַיַּֽעַן־יְ-הוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב מנ הסערה (מִ֥ן ׀ הַסְּעָרָ֗ה) וַיֹּאמַֽר׃
(איוב לח א)

במענה הזה דיבר ה' יתברך בעצמו, אשר אין חקר לתבונתו יתברך, עמוקה מני ים, מי ידענה?

כל אחד לפי רוחב הבנתו

אך לפי קוצר השגתי הבנתי שכלולים בה כל דרכי הפילוסופיה והחכמה. וכל מי שדעתו רחבה ירחיב בינתו בה יותר. איש איש כערכו ימצא בה דעה והשכל.

מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת׃
(איוב לח ב)

אתה אמרת בתלונותיך שאין עֵצָ֥ה לאדם לבוא אל דרך הישר, מפני דמעת העשוקים ועשות (וכַסּוֹת) משפט ישר ברשעים, מִ֤י הוא זֶ֨ה ׀ אשר מַחְשִׁ֖יךְ ומונע עֵצָ֥ה מבני אדם על ידי מִלִּין בְּֽלִי־דָֽעַת? הלא לא אבדה עֵצָ֥ה מבנים מלהבין בדרך השכל כל האמונה הישרה.

אֱזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֝אֶשְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃
אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיָסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה׃
(איוב לח ג-ד)

כי אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵֽנִי, אִם תדע עצה חדשה להנהגת העולם אשר נעלם מן מייסד אָרֶץ הוֹדִיעֵֽנִי. אך בלתי אפשרי שתדע עצה זולתי כי אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיָסְדִי־אָ֑רֶץ? ומאחר שלא הָ֭יִיתָ איך תדע בינה יתירה זולתי? הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה, אִם־תוכל לדעת בִינָֽה אחרת זולתי, כי מי ברא לך הבִינָֽה?

ועתה אודיעך איך כל מבין בשכל ישר יוכל לדעת עיקרי האמונה:

א – מציאות ה' ושאין העולם קדמון

העולם אינו קדמון

מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו׃
(איוב לח ה)

"מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ" - אם העולם קדמון איך יש לו מידה וגבול? הלא כמו שהעילה (=הקב"ה) אין סופית כן העלול (=העולם) אין סוף, שהרי מוכרח עמו, וכיוון ששניהם כמוכרחים יחד, העילה ועלול, מִי־שָׂ֣ם לה מידה?

א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו, עד פה יהיה קָּֽו התבל, אם לא רצון היוצר נָטָ֖ה קָּֽו המידה עָלֶ֣יהָ?

העולם אינו מקרי

עַל־מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִֽי־יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ׃
(איוב לח ו)

ואם תתעקש לומר אף שאינו קדמון מכל מקום העולם נפל במקרה, אֶשְׁאָלְךָ עַל־מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ, על איזה יסוד עומד כדור הארץ. מִֽי עשה היסודות ואדָנים אשר מהם התהוו פרטי העניינים, אשר יבואו יחד במקרה להמצא מהם מציאות העולם. א֥וֹ מִֽי־יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ, היות לה קיום לבניין הנורא ההוא (כי אֶ֣בֶן הפִּנָּה היא גדולה ונותנת קיום לבניין). ודבר שהוא במקרה לא יתכן בו הקיום, לבל יִּקֶר מִקְרֶ֔הָ (על פי רות ג ג) ליפול, כמו שקרה לה מִקְרֶ֔הָ להעמיד. אם לא שיש רצון מקימו ומקיימו אשר תולה ארץ על בלימה.

ב – לדעת האחדות ושאין ממשלה לצבאות השמים

בְּרָן־יַ֭חַד כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר וַ֝יָּרִ֗יעוּ כָּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
(איוב לח ח)

במה שרָנו יַ֭חַד כל כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר על משמרותם, "אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר"(ישעיה מ כו), ושומרים הסידור והשווי לבל ישנו תפקידם, מזה נודע שאין להם רצון עצמי, רק כולם רוח המושל עליהם, אשר מסדר הכוכבים במשמרותיהם כרצונו (וכמו שכתבתי באמונה ישרה ח"א מאמר היחוד פ"ד).

"וַ֝יָּרִ֗יעוּ כָּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים" – וכן במה שהרִיעוּ יחד כָּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים, "וְלֹא־נִפְקַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ אִֽישׁ"(במדבר לא מט) לפי צרכו ומהותו, נודע כי הוא הולידם, ופקודתו ישמורו, וכולם מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד נִתְּנ֖וּ (על פי קהלת יב יא), וכמו שביארתי את הכתוב "ולא (וְל֖וֹ) אֶחָ֣ד בָּהֶֽם"(תהילים קלט טז).

ג – לדעת ההשגחה

וַיָּ֣סֶךְ בִּדְלָתַ֣יִם יָ֑ם בְּ֝גִיח֗וֹ מֵרֶ֥חֶם יֵצֵֽא׃
(איוב לח ח)

במה שעשה מי היָם גבוהים ויתרוממו גליהם עד מאוד, וטבע מי נחלים להשטף עלי ארץ הנמוכה מני גלי הים אשר יעלו לשמים שיאם, ועם כל זה חוק שם לו, עד פה ישית גאון גליך. והוא נגד הטבע, מפלאות תמים דעים, למען ידעו בני אדם כי הוא ישים עין השגחתו על יצוריו. וכי תאמר טבע היָם יש לו כח המשיכה, על כן יחזרו גלי היָם לאמצעיתם ולא יעברו היבשה, אם כן איך יגביהו עוף, למה יעזבם כח המשיכה משרשן?

זהו שאמר: "וַיָּ֣סֶךְ בִּדְלָתַ֣יִם יָ֑ם" - לבל ישטופו. וכי תאמר כח המשיכה יעשה זה, הלא בְּ֝גִיח֗וֹ מֵרֶ֥חֶם יֵצֵֽא, בעת צאתו משרשיו [כמו "גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן"(תהילים כב י)] ונמשך מבטן המים היוצא מֵרֶ֥חֶם אמו, מי פקד עליו לצאת משם ברום השמים ממעל? אין זה כי אם להראות השגחתו ליצוריו.

ואמר עוד בחן מליצתו:

בְּשׂוּמִ֣י עָנָ֣ן לְבֻשׁ֑וֹ וַ֝עֲרָפֶ֗ל חֲתֻלָּתֽוֹ׃
(איוב לח ט)

בגודל גבהות הגל נגלה שמימה עד שְשַׂמְתִּי העָנָן לְבוּשׁ לו, וכאילו ערפלי השמים חֲתֻלָּתֽוֹ, שהוא נחתל (=עטוף) מן הערפל. ואף שעלה גבוה ונישא מאוד, משם אורידנו כי אֶשְׁבֹּר עָלָ֣יו חֻקִּ֑י וָֽ֝אָשִׂ֗ים בְּרִ֣יחַ וּדְלָתָֽיִם׃ וָאֹמַ֗ר עַד־פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף וּפֹ֥א־יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ.

הְֽ֭מִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר ידעתה שחר (יִדַּ֖עְתָּה הַשַּׁ֣חַר) מְקֹמֽוֹ׃
(איוב לח יב)

הראה לו עוד מופת שאין העולם במקרה, שאם כן איך יצוייר סיבוב השמש ביום זה לא כיום זה? אם נפל מקרה הטבע לשמש להסתובב תמיד, אם כן יסוב לעולם בקו שווה ויהיו לעולם יום ולילה שווים וקיץ וחורף ישבותו, כי אין הבדל בין זמן לזמן בטבע הסיבוב.

ואם תרצה לומר שבמקרה יפול הסיבוב פעם בקו זה מן הכדור ופעם בקו זה, איך ישמור השווי והסדר מיום ליום, שנה כשנה, מבלי שינוי וחילוף מנהג הסדר כלל? המקרה לא ישמור הסדר, ולא יבחין הרגעים, ולמה רגע אחד לא יחסר מן שינויי הסיבובים? אין זה כי אם בכוונת המסדר וברצון בורא הזמנים.

ועל זה אמר, "הְֽ֭מִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר" – האתה צִוִּ֣יתָ רגע הבֹּ֑קֶר, שיהיה יום כיום רגע כרגע? אם הוא במקרה ואין מי שישמור הסדר מי סדרו בהישרה נפלאה כזו, האתה צִוִּ֣יתָ סדרו וחילופו? ואמר לו כן דרך מליצה ה"יִדַּ֖עְתָּה הַשַּׁ֣חַר מְקֹמֽוֹ", איה יסוב קו השמש היות שם ברק הַשַּׁ֣חַר, היום במקצוע זה ולמחר נמשך מקום השחר מעט הלאה, והוא פלא גדול כנודע מחכמת האסטרונומיה.

לֶ֭אֱחֹז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ וְיִנָּעֲר֖וּ רְשָׁעִ֣ים מִמֶּֽנָּה׃
(איוב לח יג)

אחרי שהודיעו שלושת העיקרים: (א) מציאות, (ב) שלילת הקדמות ואחדות (ג) השגחה, השיב לו עתה על עצם התלונה, (שביקש איוב) לתת לפתאים ערמה בעשות משפט מהר חיש לעשוקים, ובהראות נפלאות, והוא כאילו אוחז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בפעלו גבורות לנער הרְשָׁעִים מִן הָאָ֑רֶץ ואז כל הרשעה כעשן תכלה. זה בלתי אפשרי כלל! כי –

תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחֹ֣מֶר חוֹתָ֑ם וְ֝יִֽתְיַצְּב֗וּ כְּמ֣וֹ לְבֽוּשׁ׃
(איוב לח יד)

החוֹתָם פועל הצורה בחֹמֶר, כי כאשר ידחוק החותם על החֹמֶר תבוא בחֹמֶר צורת החוֹתָם. כן האדם הוא חֹמֶר וצורה; שֵׂכֶל האדם ונפשו הם הצורה הפועלת בחֹמֶר.

עיקר צורת האדם הוא במה שיש לו בחירה חופשית לפעול כרצונו. אבל אם הוא מוכרח בכל מעשהו על ידי אחר, אז אין בו צורה, רק הוא כְּחֹ֣מֶר אשר נפעל מאחר.

ומזה תבין שאם יאחז בחוזק יד בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ לנער הרְשָׁעִים מִמֶּֽנָּה, אז צדיקי הארץ המה כְּחֹ֣מֶר בלי צורה, שהרי המה מוכרחים ולא נשאר בהם רוח הבחירה, ואז נהפך החוֹתָם, שהוא פועל הצורה לְחֹמֶר.

וְיִמָּנַ֣ע מֵרְשָׁעִ֣ים אוֹרָ֑ם וּזְר֥וֹעַ רָ֝מָ֗ה תִּשָּׁבֵֽר׃
(איוב לח טו)

יִמָּנַע אוֹר מֵרְשָׁעִ֣ים (הם מונעים מעצמם אור), אף אם זְרוֹעַ רָ֝מָ֗ה תִּשָּׁבֵֽר ורואים עונש הרשעים, המה מהפכים האמת לשקר ותולים הכל במקרה.

התבוננות האדם שטחית

הֲ֭בָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָ֑ם וּבְחֵ֥קֶר תְּ֝ה֗וֹם הִתְהַלָּֽכְתָּ׃
הֲנִגְל֣וּ לְ֭ךָ שַׁעֲרֵי־מָ֑וֶת וְשַׁעֲרֵ֖י צַלְמָ֣וֶת תִּרְאֶֽה׃
הִ֭תְבֹּנַנְתָּ עַד־רַחֲבֵי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃
(איוב לח טז-יח)

בפסוקים הללו האיר לאיוב על אשר שאלה נפשו לדעת למה ערך ה' מערכת בני אדם באופן שלא יבואו אל קוטב האמת, הגם שהם מהפכים שקר לאמת ולא יועיל מה שרואים עונש רשעים, אכן, למה ברא ה' האדם בלב עיקש כזה לאמר לרע טוב ולשום חושך לאור?

והתשובה על זה, כי כל מה שברא ה' יתברך בעולמו הוא לטוב ולתכלית הנצחית. ומי שעיניו צופות על כל מפעלות ה', מראש ועד סוף, הוא יתבונן חסדי ה'. אך בקוצר ימי האדם לא יביט רק אפס קצהו, וכולו לא יראה (על פי במדבר כג יג), על כן לא יבין את הטוב אשר יהיה באחרית הכל.

ועל זה אמר: "הֲ֭בָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָ֑ם", לראות כל עומק היָם? הלא לא באת במראה עיניך רק אל שטחיות (פני) היָם ממעל. וכן בְחֵקֶר תְּ֝ה֗וֹם לא תתהלך, כי קצרה ראות עיניך ללכת שמה. וכן הם כל ענייני העולם, לא תִּרְאֶֽה תכליתם וסופם. דרך משל, איש רואה מר המָוֶת, ואם יראה הטוב הנצחי הבא אחר המָוֶת, אז ידע כי טוב מאוד זה יום המָוֶת. ואיש בער לא ידע דרך שַׁעֲרֵי־מָ֑וֶת כי כל שער בא אחריו טרקלין או עיר.

וכן נמלץ המָוֶת, שהוא שער אל תכלית אחרת הבאה אחריו, ועל זאת אמר לאיוב "הֲנִגְל֣וּ לְ֭ךָ שַׁעֲרֵי־מָ֑וֶת"? כראותך המָוֶת לא נגלה השער הזה איך יוליכהו המָוֶת, ומה מהות ביתו ועירו אשר אחר השער הזה.

הלא גם בבן אדם, אם רופא חכם ישים צרי ומזור למחלת אנוש, הנה בראשיתו יכאיב לו מאוד, יחתך בשר המכה, ישקהו במים מרים כלענה וימרר את חייו ויחלישהו מאוד. האיש אשר רואה אפס קצהו ולא יביט אל סופו יאמר: מה עשה הרופא הלזה? הלא לרפאות חליו נקרא, ועתה הכביד חליו! ואמנם אחר ימים יראה רפואת תְּעָלָ֖ה (על פי ירמיהו ל יג) נצמחת מזה, ויהיה כבריא אולם (על פי תהילים עג ד), אז ידע כי המר היה מתוק. כן האדם רואה תמיד אפס קצהו ממעשה א-להים ואת האחרית לא יבין.

[ובזה ביארתי דברי חז"ל:

אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב.
(פסחים נ א)

ומה השמיענו שבעולם הבא כולו הטוב והמטיב? מי לא ידע כי שם אין רע רק כולו טוב?

- אך הביאור שבעולם הזה לא ראינו האחרית, ואמרנו על הרע "דיין האמת", בלי ספק דינך אמת, אך לא נודענו ולא הכרנו מה הטובה אשר תוצמח מזה, רק בטוחים אנחנו על אמיתך. אבל בעולם הבא יוודע לנו שכולו טוב, אף מה שאמרנו בעולם הזה "דיין האמת" היה גם כן "הטוב והמטיב". כי אין הפרש בין רע לטוב כאשר ראינו עתה רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה (על פי ירמיהו ל יג) ונועם ה' הבא מן מידת הדין אשר עברה עלינו.]

ועל זאת אמר: "הִ֭תְבֹּנַנְתָּ עַד־רַחֲבֵי־אָ֑רֶץ"? התוכל להבין עַד־רַחֲבֵי־אָ֑רֶץ, מקום רחוק ורחב מאוד? הלא גבול הושם לך לראות רק מלוא עיניך! וכן הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ, אם תוכל לדעת כל פעולות ה' מראש ועד סוף, הלא כֻלָּֽהּ לא תדע.

וכן זה אם תבין אחרית הטוב, על ידי שתאוות לב אדם רעות מאוד, יצרו עצום ומוקשיו רבים, והוא נגד כל זה יילחם מלחמת היצר ויעמוד בתומו, מה מאוד ישגה באחריתו; יאבדו אלף רשעים מפני צדיק גדול, אשר יאשר ארחותיו ויאחז חרב וחנית נגד כל הקמים עליו להדיחו מדרך ה'. אז לנצח יראה אור. רק אנוש האנוש לא יבין אחרית דבר מראשיתו.

נפלאות ה' בשמים

ואחרי הודיעו כי כל הפרטים עבור הכלל כולו, והכל לתכלית האחרית, הנה עתה ראוי שיצוייר בלבו גודל התועלת ועוצם הטובה של האחרית ההיא. וזה יוודע בשום לב על רוב הנפלאות העצומות והבריות הגדולות עד אין חקר אשר יפעלו לזה העולם, בלי ספק לא עבור תועלת קטנה ייעשו עניינים גדולים וכבירים כאלו. כי אם ראינו חכם אמיתי עושה מפעל גדול עם מציאות נוראה וגלגלים עצומים ויגיעות רבות, אז ידע כל משכיל כי כגודל המפעל ועוצם העבודה בו, כן גודל התועלת אשר עבורו יעשהו. כן בראותו פלאות תמים דעים אשר עשה בשמים ובארץ, נודע מְאֹֽד (על פי תהילים קלט יד) שאחרית הטוב הבאה מזה לא יוקטן ערכה מן עוצם הפעולה של הפועל יתברך שמו.

ואמר תחילה מהחלפת הזמנים ושינוי העתים הבאים מתכונת סיבוב השמש ותקופתו, באופן שאין סיבוב במישור וקו ישר, רק בנתיבות שונות בחכמה נפלאה, אשר מזה יספרו בני אדם ימי שנותיהם (מועדים ימים ושנים), ויוצמח מזה שינוי עתים, קיץ וחורף וקור וחום.

אֵי־זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־א֑וֹר וְ֝חֹ֗שֶׁךְ אֵי־זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ׃
כִּ֣י תִ֭קָּחֶנּוּ אֶל־גְּבוּל֑וֹ וְכִֽי־תָ֝בִ֗ין נְתִיב֥וֹת בֵּיתֽוֹ׃
(איוב לח יט-כ)

התוכל להגביל משכנות־א֑וֹר בגְּבוּל ידוע? וכן מקום החֹשֶׁךְ שתקחנו אֶל־גְּבוּל, שתאמר גְּבוּל זה לאוֹר, שבמקום זה לעולם יופיע אוֹר השמש ובמקום זה גְּבוּל החֹ֗שֶׁךְ? זה בלתי אפשר מפני שאין סיבובו שווה. וכן לא (תוכל להבין) נְתִיב֥וֹת בֵּיתֽוֹ של האוֹר, איך יפלס נתיב ודרך לתהלוכת האוֹר. כי בכל שטח ושטח, פעם אוֹר ופעם חֹ֗שֶׁךְ, ביום זה קו הסיבוב במעלה זו, וביום שלאחריו במעלה אחרת [וכן רמזו מסדרי התפילה, "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור"(ברכות קריאת שמע של ערבית), לא אמרו 'מסיר אור מפני חושך' שהרי האור לא סר, רק שנגלל ממקום למקום כספר הנגלל].

יָ֭דַעְתָּ כִּי־אָ֣ז תִּוָּלֵ֑ד וּמִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ רַבִּֽים׃
(איוב לח כא)

על ידי שינוי סיבובי השמש וצבאיו תוכל לדעת כִּי־אָ֣ז בשנה זו נולדת, שהרי יש מספר לשנים ולימים, ותדע מִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ אם רַבִּֽים המה או מעטים [ותבחין בזה כי קרבו ימי הזקנה להסיר חמודות עולם לגמרי ולקרבה אל הנצחיות].

הֲ֭בָאתָ אֶל־אֹצְר֣וֹת שָׁ֑לֶג וְאֹצְר֖וֹת בָּרָ֣ד תִּרְאֶֽה׃
אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה׃
(איוב לח כב-כג)

הזכיר לו פלאות שינוי העתים ואֹצְרוֹת שׁלֶג אשר לא ניתך ארצה, וְאֹצְר֖וֹת הבָּרָד אשר נעצר בעבים. שם מכון ביתם ויקפיאו האדים והאוויר הלח עמם בעבור לא ירדו מטה. ולעת מצוא חום הקרב אל מחנה הקרח הנורא ההוא, אז תפתחנה דלתי האוויר הקר ויילחמו הקור והחום יחד עד יגבור החום, ממסגר יוציא אסיר, ואבני בָּרָ֣ד מהר ינתקו מאהלם וכאבני הקלע יושלכו ארצה. וכן כאשר קור וחום יחד יפגשו וילחמו יחדיו כאנשי מִלְחָמָֽה בְיוֹם קְ֝רָ֗ב, ואֹצְרוֹת שׁלֶג אשר נעצרים היו מגודל הקור, עתה בהתחמם האוויר יחד עם המטר ירדו מטה.

והמליץ הכתוב התנגדות הטבעים למִלְחָמָֽה. ובְיוֹם אֲשֶׁר יחד ייפגשו הקור והחום למערכת מִלְחָמָֽה נקרא "יוֹם קְ֝רָ֗ב". ובעת אשר אֹצְר֣וֹת הקור נאחזים בסבך ונלחצים כנלחץ אל הקיר ולא ימצאו מקום לנוס מפני החום אשר יקדר עלימו, נקרא "עֶת־צָ֑ר". וכל זה הכנה מפלאי הטבע. 

אֵי־זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יֵחָ֣לֶק א֑וֹר יָפֵ֖ץ קָדִ֣ים עֲלֵי־אָֽרֶץ׃
(איוב לח כד)

כאשר בא רוח קדים יָפֵ֖ץ את העננים המחשיכים א֑וֹר עולם, ואז יֵחָ֣לֶק הא֑וֹר כפי פיזור העננים (וכן לעיל איוב לו ל).

מִֽי־פִלַּ֣ג לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃
לְ֭הַמְטִיר עַל־אֶ֣רֶץ לֹא־אִ֑ישׁ מִ֝דְבָּ֗ר לֹא־אָדָ֥ם בּֽוֹ׃
לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֭אָה וּמְשֹׁאָ֑ה וּ֝לְהַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא׃
(איוב לח כה-כז)

אם המון מים רבים ישטפו עֲלֵי־אָֽרֶץ, אז כל הצמחים יתמוגגו וכדונג ימסו והפירות ירקיבו. מה עשה הקב"ה? עשה לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה ושביל שילך עַל־אֶ֣רֶץ לֹא־אִ֑ישׁ. אז הארץ תתרווה כי הלחות אשר תגיע לארץ לא זרועה תחלק מלחותה לכל חלקי הארץ ותשוקקיה.

וכן הרעם, אם בזעם אפו יפול במקום אדם ישחית ויהרוג וישרוף, על כן עשה לו דֶרֶךְ לבוא אל ארץ מִ֝דְבָּ֗ר, והמעט הבא על הישוב לא שכיח הזיקא (ההיזק אינו מצוי).

זהו שאמר, מִֽי עשה השגחה זו אשר פִלַּ֣ג תְּעָלָ֑ה, היא מסילה ונתיב לַשֶּׁ֣טֶף מים, ולַחֲזִיז קֹלֽוֹת עשה דֶרֶךְ. ומבאר:

לְ֭הַמְטִיר הַשֶּׁטֶף עַל־אֶ֣רֶץ לֹא־אִ֑ישׁ וְ֝דֶ֗רֶךְ חֲזִיז קולו במִדְבָּר לֹא־אָדָ֥ם. והפעולה הבאה מזה לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֭אָה וּמְשֹׁאָ֑ה, ארץ שהיא חשוכה ברעב וּ֝לְהַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא.

הֲיֵשׁ־לַמָּטָ֥ר אָ֑ב א֥וֹ מִי־ה֝וֹלִ֗יד אֶגְלֵי־טָֽל׃
(איוב לח כח)

הַמָּטָר אינו בא בזמן שווה ואין לו עניין ידוע בטבע כמו האור והחושך שקבוע להם זמן. המטר תלוי ועומד ברצון היוצר. על זאת אמר "הֲיֵשׁ־לַמָּטָ֥ר אָ֑ב", בטבע, להיוולד ממנו תמיד באופן ידוע וזמן קבוע, הלא יתחלף בשינוי עתים לפי רצון פועל יתברך.

הַֽ֭תְקַשֵּׁר מַעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה אֽוֹ־מֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ׃
(איוב לח לא)

פירש רש"י:

מַעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה - קישור כִּימָ֑ה שלא תצא כל קורותיו ויחריב את העולם בצינה.
אֽוֹ־מֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ - להוציא חמה להפיג צינתה של כִּימָ֑ה.

ונראה לי להוסיף על פירושו ולבאר "מַעֲדַנּ֣וֹת" כפשוטו, לשון עידון ועונג. כי בימי הקיץ אשר הנפש עייפה משרב השמש, אם תוכל לשמור לה רוח קר מן כִּימָ֑ה, יהיה לה לעדן רב. ובימי החורף כאשר הצינה גוברת על הגוף, מה מתקו לו אז מעט מכוכב כְּסִ֣יל להפיג צינתה של כִּימָ֑ה.

ואמר הַֽ֭תְקַשֵּׁר לך למשמרת מַעֲדַנּ֣וֹת עונג הכִּימָ֑ה בעת ממשלת חום הכְּסִ֣יל, או תמשוך לך כְּסִ֣יל למשמרת לימות החורף? לא כן, כי את הכל עשה יפה בְּעִתּ֑וֹ.

הֲתֹצִ֣יא מַזָּר֣וֹת בְּעִתּ֑וֹ וְ֝עַ֗יִשׁ עַל־בָּנֶ֥יהָ תַנְחֵֽם׃
(איוב לח לב)

חגירת המַזָּלוֹת אשר לכולם יש עת וזמן, שנים עשר מַזָּלוֹת זה עולה וזה שוקע וכן כולם, כנודע בחכמת הטבע, הכל לתכלית המכוונת ממנו יתברך.

הֲתָרִ֣ים לָעָ֣ב קוֹלֶ֑ךָ וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃
(איוב לח לד)

הֲתָרִ֣ים לָעָ֣ב קוֹלֶ֑ךָ לאמר לו לך רד אשר שִׁפְעַת־מַיִם תְּכַסֶּֽךָּ?

מִי־שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה׃
(איוב לח לו)

אחרי עשותו כל הגדולות והנפלאות נתן חָכְמָ֑ה לאדם להבִין פלאות היוצר, ולא כסוס כפרד אין הבִין (על פי תהילים לב ט) אשר ממעל לו ומה (ש)על הארץ מתחת. והאדם ידע כל אשר נעשה תחת השמש.

"א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה" – שּׂ֣כְוִי הוא השכלה להבִין דבר מתוך דבר, לפאר ליוצרו ולהדבק בו לטובת אחריתו.

מִֽי־יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֝מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב׃
בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ׃
(איוב לח לז-לח)

רבות השְׁחָקִים ובהם כוכבים גדולים אין מספר, כל אחד הולך בגודל אורחו רחוק מאוד מרעהו, וכולם יפעלו על עולם הקטן הלזה, זה בלחות וזה ביובש, זה בקור וזה בחום, זה ברוח וזה בהשקט, והארץ מוּצָקה להם באמצעיתם (מוּצָק הוא יסוד ואמצעי כפירוש רש"י), ויהיה העָפָר הנתעב הזה לַמּוּצָ֑ק להם, כאילו כולם עבדים לארץ והיא מתפעלת מכולם די צרכה ורבת התועליות; מִ֣י שם כל אלה אשר הגדולים ישמשו לקטנים, אם לא ראה א-להים כי טוב הוא לנצח סלה, וזה הקטן גדול יהיה באחריתו.

סידור בעלי החיים

אחרי שהודיעו נפלאותיו בשמים לתועלת הנהגתו בארץ, דיבר עתה מן סידור בעלי חיים אשר המה לצורך בני אדם ועשה להם נפלאות וחסדים גדולים, עין ה' על כולם להמציא טרפם וצרכם ומחייתם.

הֲתָצ֣וּד לְלָבִ֣יא טָ֑רֶף וְחַיַּ֖ת כְּפִירִ֣ים תְּמַלֵּֽא׃
(איוב לח לט)

התחיל מן הלָבִיא אשר ה' עשהו שיראו מלפניו ויחרדו ממשלחת מלאך הרע הזה, וגם להודיע לבני האדם גבורותיו למען יכיר כי האדם הוא החלש נגד החיות והבהמות החזקות. והכין לו לְלָבִ֣יא חיות קטנות די טרפו לתת מחייתו.

כִּי־יָשֹׁ֥חוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת יֵשְׁב֖וּ בַסֻּכָּ֣ה לְמוֹ־אָֽרֶב׃
מִ֤י יָכִ֥ין לָעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי־ילדו (יְ֭לָדָיו) אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ יִ֝תְע֗וּ לִבְלִי־אֹֽכֶל׃
(איוב לח מ-מא)

עוד ראינו חסדי ה' כִּי נתן טבע המורך בלב החיות מפני האור, ועל ידי זה יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת ביום למען יצא אדם לפעלו ולא יירא מהם, כמו שאמר המשורר "וְאֶל־מְ֝עוֹנֹתָ֗ם יִרְבָּצֽוּן׃"(תהילים קד כב) ועל ידי "זה יֵצֵ֣א אָדָ֣ם לְפָעֳל֑וֹ"(תהילים קד כג), כפי שפירש רש"י שם (רש"י תהילים קד כב).

וכן יָכִ֥ין לָעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי־יְ֭לָדָיו אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ; כי נראה פלא המזון וההשגחה בהם כאילו אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ, כי לֹא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ אביהם ואמותם לא תדענם, ה' יתברך ירחמם ויכין טרפם [כפירוש רש"י].