א וַיַּֽעַן־יְהוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב מנ הסערה (מִ֥ן ׀) (הַסְּעָרָ֗ה) וַיֹּאמַֽר׃ ב מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת׃ ג אֱזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֝אֶשְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ ד אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיָסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה׃ ה מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו׃ ו עַל־מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִֽי־יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ׃ ז בְּרָן־יַ֭חַד כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר וַ֝יָּרִ֗יעוּ כָּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ ח וַיָּ֣סֶךְ בִּדְלָתַ֣יִם יָ֑ם בְּ֝גִיח֗וֹ מֵרֶ֥חֶם יֵצֵֽא׃ ט בְּשׂוּמִ֣י עָנָ֣ן לְבֻשׁ֑וֹ וַ֝עֲרָפֶ֗ל חֲתֻלָּתֽוֹ׃ י וָאֶשְׁבֹּ֣ר עָלָ֣יו חֻקִּ֑י וָֽ֝אָשִׂ֗ים בְּרִ֣יחַ וּדְלָתָֽיִם׃ יא וָאֹמַ֗ר עַד־פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף וּפֹ֥א־יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ׃ יב הְֽ֭מִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר ידעתה שחר (יִדַּ֖עְתָּה) (הַשַּׁ֣חַר) מְקֹמֽוֹ׃ יג לֶ֭אֱחֹז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ וְיִנָּעֲר֖וּ רְשָׁעִ֣ים מִמֶּֽנָּה׃ יד תִּ֭תְהַפֵּךְ כְּחֹ֣מֶר חוֹתָ֑ם וְ֝יִֽתְיַצְּב֗וּ כְּמ֣וֹ לְבֽוּשׁ׃ טו וְיִמָּנַ֣ע מֵרְשָׁעִ֣ים אוֹרָ֑ם וּזְר֥וֹעַ רָ֝מָ֗ה תִּשָּׁבֵֽר׃ טז הֲ֭בָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָ֑ם וּבְחֵ֥קֶר תְּ֝ה֗וֹם הִתְהַלָּֽכְתָּ׃ יז הֲנִגְל֣וּ לְ֭ךָ שַׁעֲרֵי־מָ֑וֶת וְשַׁעֲרֵ֖י צַלְמָ֣וֶת תִּרְאֶֽה׃ יח הִ֭תְבֹּנַנְתָּ עַד־רַחֲבֵי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃ יט אֵי־זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־א֑וֹר וְ֝חֹ֗שֶׁךְ אֵי־זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ׃ כ כִּ֣י תִ֭קָּחֶנּוּ אֶל־גְּבוּל֑וֹ וְכִֽי־תָ֝בִ֗ין נְתִיב֥וֹת בֵּיתֽוֹ׃ כא יָ֭דַעְתָּ כִּי־אָ֣ז תִּוָּלֵ֑ד וּמִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ רַבִּֽים׃ כב הֲ֭בָאתָ אֶל־אֹצְר֣וֹת שָׁ֑לֶג וְאֹצְר֖וֹת בָּרָ֣ד תִּרְאֶֽה׃ כג אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה׃ כד אֵי־זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יֵחָ֣לֶק א֑וֹר יָפֵ֖ץ קָדִ֣ים עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ כה מִֽי־פִלַּ֣ג לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃ כו לְ֭הַמְטִיר עַל־אֶ֣רֶץ לֹא־אִ֑ישׁ מִ֝דְבָּ֗ר לֹא־אָדָ֥ם בּֽוֹ׃ כז לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֭אָה וּמְשֹׁאָ֑ה וּ֝לְהַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא׃ כח הֲיֵשׁ־לַמָּטָ֥ר אָ֑ב א֥וֹ מִי־ה֝וֹלִ֗יד אֶגְלֵי־טָֽל׃ כט מִבֶּ֣טֶן מִ֭י יָצָ֣א הַקָּ֑רַח וּכְפֹ֥ר שָׁ֝מַיִם מִ֣י יְלָדֽוֹ׃ ל כָּ֭אֶבֶן מַ֣יִם יִתְחַבָּ֑אוּ וּפְנֵ֥י תְ֝ה֗וֹם יִתְלַכָּֽדוּ׃ לא הַֽ֭תְקַשֵּׁר מַעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה אֽוֹ־מֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ׃ לב הֲתֹצִ֣יא מַזָּר֣וֹת בְּעִתּ֑וֹ וְ֝עַ֗יִשׁ עַל־בָּנֶ֥יהָ תַנְחֵֽם׃ לג הֲ֭יָדַעְתָּ חֻקּ֣וֹת שָׁמָ֑יִם אִם־תָּשִׂ֖ים מִשְׁטָר֣וֹ בָאָֽרֶץ׃ לד הֲתָרִ֣ים לָעָ֣ב קוֹלֶ֑ךָ וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃ לה הַֽתְשַׁלַּ֣ח בְּרָקִ֣ים וְיֵלֵ֑כוּ וְיֹאמְר֖וּ לְךָ֣ הִנֵּֽנוּ׃ לו מִי־שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה׃ לז מִֽי־יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֝מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב׃ לח בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ׃ לט הֲתָצ֣וּד לְלָבִ֣יא טָ֑רֶף וְחַיַּ֖ת כְּפִירִ֣ים תְּמַלֵּֽא׃ מ כִּי־יָשֹׁ֥חוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת יֵשְׁב֖וּ בַסֻּכָּ֣ה לְמוֹ־אָֽרֶב׃ מא מִ֤י יָכִ֥ין לָעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי־ילדו (יְ֭לָדָיו) אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ יִ֝תְע֗וּ לִבְלִי־אֹֽכֶל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן־ה' אֶת־אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, הרוח שמוטטה את בית בנו הבכור והמיתה את בניו, וַיֹּאמַר:
פסוק ב:
מִי זֶה שבמקום לדבר דברי חכמה מאירים הוא מַחְשִׁיךְ עֵצָה, חכמה בְמִלִּין, במלים בְּלִי־דָעַת?! כך פונה ה' לאיוב.
פסוק ג:
אֱזָר, חגור נָא כְגֶבֶר את חֲלָצֶיךָ, מתניך, עמוֹד והתכונן וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי, כמובן אמנם מדובר בשאלות רטוריות, שאין ציפייה מציאותית שיענה עליהן:
פסוק ד:
אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ, כשיסדתי את העולם?! הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ בִינָה, אם יש לך ידע על כך.
פסוק ה:
מִי־שָׂם מְמַדֶּיהָ, מידותיה – אמוֹר כִּי, אם תֵדָע, אוֹ מִי־נָטָה עָלֶיהָ קָּו, מכשיר מדידה?! אינך מכיר את תכניות העולם ואת דרך היווצרותו.
פסוק ו:
עַל־מָה אֲדָנֶיהָ, הבסיסים לעמודים שעליהם נשענת הארץ, כביכול, הָטְבָּעוּ, שוקעו?! אינך יודע על מה הארץ עומדת. אוֹ מִי־יָרָה, הציב את אֶבֶן פִּנָּתָהּ, אבן היסוד של הארץ,
פסוק ז:
בְּרָן, כאשר החלו לשיר יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל־בְּנֵי אֱלֹהִים, המלאכים?!
פסוק ח:
מן השאלות שבהן ה' מראה לאיוב שאין הוא מכיר את ראשיתו של העולם ואת סוד היווצרותו וקיומו, הוא עובר להשתבח בעצמתו של הים ובכוח האלוקי שרק הוא יכול לבלמו: וַיָּסֶךְ, ומיהו שסָּכר בִּדְלָתַיִם יָם כדי שלא יציף את היבשה עוד בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא, בשעה שהים נולד, כביכול. כבר בראשיתו הופיע הים כבול, ונאסר עליו להתפרץ מחוץ לתחומו.
פסוק ט:
בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ, כשהלבשתי את הים בענן, ואת העֲרָפֶל הפכתי לחֲתֻלָּתוֹ, עטיפתו שבה הוא מחותל. הים הגדול נראה כאילו הוא מגיע לקצה השמים, והעננים לו כבגד מכורך.
פסוק י:
וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו, שברתי את כוח ההתפשטות שלו באמצעות חֻקִּי, הגבול שהעמדתי לו, וָאָשִׂים על הים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם, מנעתי ממנו לחרוג מגבולו.
פסוק יא:
וָאֹמַר לים: עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, תמשיך בתנועתך, וּפֹא, ופה יָשִׁית, יושם כוחך בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ, חרף גליך המתנשאים מעלה.
פסוק יב:
ובעניין האור: הֲמִיָּמֶיךָ, האם מיום היותך אירע שצִוִּיתָ על הבֹּקֶר להופיע?! האם אי-פעם יִדַּעְתָּה את הַשַּׁחַר מהו מְקֹמוֹ
פסוק יג:
כדי להתפשט משם ולֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת, בשולי הָאָרֶץ, וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה?! בפריסת האור על הארץ הרשעים הפועלים באפלת המחתרת מנוערים ממנה.
פסוק יד:
מדי בוקר תִּתְהַפֵּךְ הארץ כְּחֹמֶר חוֹתָם רך המקבל צורות שונות, שכן אור השמש יעצב אותה מחדש, וְיִתְיַצְּבוּ עליה בני האדם כְּמוֹ לְבוּשׁ מתחלף,
פסוק טו:
ובבוא הזמן יִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה, גבוהה וחזקה תִּשָּׁבֵר בבוא האור על הארץ כולה. את כל אלה אני מחולל.
פסוק טז:
הֲבָאתָ עַד־נִבְכֵי, מעמקי יָם, והאם בְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?! ידוע לך מה מתרחש בתהומות?!
פסוק יז:
הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי־מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?! גם המוות הוא חלק מן המציאות. האם פענחת את סודו?!
פסוק יח:
האם הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי, כל מרחב האָרֶץ?! הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. הרי אינך מכיר את העולם כולו.
פסוק יט:
אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ, היכן יִשְׁכָּן־אוֹר, וְחֹשֶׁךְ אֵי־זֶה, מהו מְקֹמוֹ,
פסוק כ:
כִּי תִקָּחֶנּוּ, שתוכל לקחת הן את האור והן את החושך ולהביאו אֶל־גְּבוּלוֹ, מקומו של כל אחד מהם, וְכִי תָבִין, ושתדע מהן הנְתִיבוֹת, הדרכים אל בֵּיתוֹ, מקומו.
פסוק כא:
לפני שה' ממשיך למנות באוזני איוב את שאלותיו המדגישות את נחיתותו של האדם וקוצר ימיו, הוא אומר לו בלעג: אם את כל אלה יָדַעְתָּכִּי־אָז – בעת בריאת העולם תִּוָּלֵד, וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים. מי שמספר ימיו אינו כמספר ימי עולם לא יוכל לדעת את כל אלה. רק לי הם ידועים.
פסוק כב:
הֲבָאתָ אֶל־אֹצְרוֹת, המקומות שבהם מוחזק שָׁלֶג, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה?!
פסוק כג:
אֲשֶׁר־חָשַׂכְתִּי, שמרתי אותם לְעֶת־צָר, אויב, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה. בזמן שאלחם ברשעים אמטיר עליהם מבול של שלג וברד.
פסוק כד:
אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ שבה יֵחָלֶק, יפציע אוֹר?? מהיכן יָפֵץ, יתפזר רוח קָדִים, רוח מזרחית עֲלֵי־אָרֶץ?!
פסוק כה:
מִי־פִלַּג, הבקיע לזרימתו של שֶׁטֶף הגשם תְּעָלָה, נתיב שדרכו יצאו מן הענן ויובילו את טיפותיהם דווקא לאזורים מסוימים, ומי פילס דֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, לרעם,
פסוק כו:
לְהַמְטִיר גם עַל־אֶרֶץ לֹא, שאין בה אִישׁ, ועל מִדְבָּר לֹא־אָדָם בּוֹ
פסוק כז:
כדי לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה, את המקומות העלובים שאיש אינו דואג להשקייתם, וּלְהַצְמִיחַ שם מֹצָא דֶשֶׁא.
פסוק כח:
הֲיֵשׁ־לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי־הוֹלִיד אֶגְלֵי־טָל?! מה מקורם של המשקעים?!
פסוק כט:
מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, וּכְפֹר שָׁמַיִםמִי יְלָדוֹ?!
פסוק ל:
כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ כשהם הופכים גלידי קרח, וּפְנֵי תְהוֹם, קיבוץ מים רבים יִתְלַכָּדוּ כשהם קופאים.
פסוק לא:
ומכאן לכוכבים: הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת, האם אתה כולא ושולט בצביר הכוכבים כִּימָה, פליאדות, אוֹ־מֹשְׁכוֹת כְּסִיל, קבוצת הכוכבים אוריון תְּפַתֵּחַ, תשחרר?!
פסוק לב:
הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת, מזלות בְּעִתּוֹ, בזמנם, וְעַיִשׁ, כוכב בהיר בצביר הכוכבים כימה עַל־בָּנֶיהָ, הכוכבים הקטנים יותר תַנְחֵם?!
פסוק לג:
הֲיָדַעְתָּ את חֻקּוֹת, חוקי גרמי השָׁמָיִם, אִם־תָּשִׂים את דרך מִשְׁטָרוֹ, ממשלתו של הרקיע בָאָרֶץ?!
פסוק לד:
הֲתָרִים, תישא לָעָב, לענן את קוֹלֶךָ ותורֶה לו להיכן עליו לנוע – ומיד שִׁפְעַת־מַיִם, מי גשמים תְּכַסֶּךָּ?!
פסוק לה:
הַתְשַׁלַּח, האם בכוחך לשלוח בְּרָקִיםוְיֵלֵכוּ, וְיֹאמְרוּ לְךָ בהכנעה ובנכונות למלא את הוראתך: "הִנֵּנוּ"?!
פסוק לו:
מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת במקומות הסתומים והנסתרים, את החָכְמָה?! אוֹ מִי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי ללב, או: לתרנגול בִינָה כך שיקרא בשעות קבועות.
פסוק לז:
מִי־יְסַפֵּר, ידע לספר על שְׁחָקִים, שמיִם בְּחָכְמָה, וְאת נִבְלֵי, נודות שָׁמַיִם, העננים המלאים מים מִי יַשְׁכִּיב כך שהמים שבתוכם יומטרו על העולם,
פסוק לח:
בְּצֶקֶת, בהתגבשות עָפָר לַמּוּצָק, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ זה לזה עם ירידת הגשם?!
פסוק לט:
ושוב על החיים שבארץ: הֲתָצוּד לְלָבִיא, לאריה טָרֶף, וְהאם את בטנה של חַיַּת כְּפִירִים, אריה תְּמַלֵּא?! האם היית מסוגל לספק את צורכיהן של חיות הבר
פסוק מ:
כִּי, כאשר הם יָשֹׁחוּ, רובצים בַמְּעוֹנוֹת, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב, ממתינים במארב לטרפם?!
פסוק מא:
מִי יָכִין לָעֹרֵב, הכעור והנבזה בעופות את צֵידוֹ, כִּי, כאשר יְלָדָו, גוזליו העלובים אֶל־אֵל יְשַׁוֵּעוּ, מתחננים יִתְעוּ, נודדים לִבְלִי־אֹכֶל?!