פסוק א:וַיַּעַן־ה' אֶת־אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, הרוח שמוטטה את בית בנו הבכור והמיתה את בניו, וַיֹּאמַר:
פסוק ב:מִי זֶה שבמקום לדבר דברי חכמה מאירים הוא מַחְשִׁיךְ עֵצָה, חכמה בְמִלִּין, במלים בְּלִי־דָעַת?! כך פונה ה' לאיוב.
פסוק ג:אֱזָר, חגור נָא כְגֶבֶר את חֲלָצֶיךָ, מתניך, עמוֹד והתכונן וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי, כמובן אמנם מדובר בשאלות רטוריות, שאין ציפייה מציאותית שיענה עליהן:
פסוק ד:אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי־אָרֶץ, כשיסדתי את העולם?! הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ בִינָה, אם יש לך ידע על כך.
פסוק ה:מִי־שָׂם מְמַדֶּיהָ, מידותיה – אמוֹר כִּי, אם תֵדָע, אוֹ מִי־נָטָה עָלֶיהָ קָּו, מכשיר מדידה?! אינך מכיר את תכניות העולם ואת דרך היווצרותו.
פסוק ו:עַל־מָה אֲדָנֶיהָ, הבסיסים לעמודים שעליהם נשענת הארץ, כביכול, הָטְבָּעוּ, שוקעו?! אינך יודע על מה הארץ עומדת. אוֹ מִי־יָרָה, הציב את אֶבֶן פִּנָּתָהּ, אבן היסוד של הארץ,
פסוק ז:בְּרָן, כאשר החלו לשיר יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר, וַיָּרִיעוּ כָּל־בְּנֵי אֱלֹהִים, המלאכים?!
פסוק ח:מן השאלות שבהן ה' מראה לאיוב שאין הוא מכיר את ראשיתו של העולם ואת סוד היווצרותו וקיומו, הוא עובר להשתבח בעצמתו של הים ובכוח האלוקי שרק הוא יכול לבלמו: וַיָּסֶךְ, ומיהו שסָּכר בִּדְלָתַיִם יָם כדי שלא יציף את היבשה עוד בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא, בשעה שהים נולד, כביכול. כבר בראשיתו הופיע הים כבול, ונאסר עליו להתפרץ מחוץ לתחומו.
פסוק ט:בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ, כשהלבשתי את הים בענן, ואת העֲרָפֶל הפכתי לחֲתֻלָּתוֹ, עטיפתו שבה הוא מחותל. הים הגדול נראה כאילו הוא מגיע לקצה השמים, והעננים לו כבגד מכורך.
פסוק י:וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו, שברתי את כוח ההתפשטות שלו באמצעות חֻקִּי, הגבול שהעמדתי לו, וָאָשִׂים על הים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם, מנעתי ממנו לחרוג מגבולו.
פסוק יא:וָאֹמַר לים: עַד־פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, תמשיך בתנועתך, וּפֹא, ופה יָשִׁית, יושם כוחך בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ, חרף גליך המתנשאים מעלה.
פסוק יב:ובעניין האור: הֲמִיָּמֶיךָ, האם מיום היותך אירע שצִוִּיתָ על הבֹּקֶר להופיע?! האם אי-פעם יִדַּעְתָּה את הַשַּׁחַר מהו מְקֹמוֹ
פסוק יג:כדי להתפשט משם ולֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת, בשולי הָאָרֶץ, וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה?! בפריסת האור על הארץ הרשעים הפועלים באפלת המחתרת מנוערים ממנה.
פסוק יד:מדי בוקר תִּתְהַפֵּךְ הארץ כְּחֹמֶר חוֹתָם רך המקבל צורות שונות, שכן אור השמש יעצב אותה מחדש, וְיִתְיַצְּבוּ עליה בני האדם כְּמוֹ לְבוּשׁ מתחלף,
פסוק טו:ובבוא הזמן יִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה, גבוהה וחזקה תִּשָּׁבֵר בבוא האור על הארץ כולה. את כל אלה אני מחולל.
פסוק טז:הֲבָאתָ עַד־נִבְכֵי, מעמקי יָם, והאם בְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?! ידוע לך מה מתרחש בתהומות?!
פסוק יז:הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי־מָוֶת, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?! גם המוות הוא חלק מן המציאות. האם פענחת את סודו?!
פסוק יח:האם הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי, כל מרחב האָרֶץ?! הַגֵּד אִם־יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. הרי אינך מכיר את העולם כולו.
פסוק יט:אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ, היכן יִשְׁכָּן־אוֹר, וְחֹשֶׁךְ אֵי־זֶה, מהו מְקֹמוֹ,
פסוק כ:כִּי תִקָּחֶנּוּ, שתוכל לקחת הן את האור והן את החושך ולהביאו אֶל־גְּבוּלוֹ, מקומו של כל אחד מהם, וְכִי תָבִין, ושתדע מהן הנְתִיבוֹת, הדרכים אל בֵּיתוֹ, מקומו.
פסוק כא:לפני שה' ממשיך למנות באוזני איוב את שאלותיו המדגישות את נחיתותו של האדם וקוצר ימיו, הוא אומר לו בלעג: אם את כל אלה יָדַעְתָּ – כִּי־אָז – בעת בריאת העולם תִּוָּלֵד, וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים. מי שמספר ימיו אינו כמספר ימי עולם לא יוכל לדעת את כל אלה. רק לי הם ידועים.
פסוק כב:הֲבָאתָ אֶל־אֹצְרוֹת, המקומות שבהם מוחזק שָׁלֶג, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה?!
פסוק כג:אֲשֶׁר־חָשַׂכְתִּי, שמרתי אותם לְעֶת־צָר, אויב, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה. בזמן שאלחם ברשעים אמטיר עליהם מבול של שלג וברד.
פסוק כד:אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ שבה יֵחָלֶק, יפציע אוֹר?? מהיכן יָפֵץ, יתפזר רוח קָדִים, רוח מזרחית עֲלֵי־אָרֶץ?!
פסוק כה:מִי־פִלַּג, הבקיע לזרימתו של שֶׁטֶף הגשם תְּעָלָה, נתיב שדרכו יצאו מן הענן ויובילו את טיפותיהם דווקא לאזורים מסוימים, ומי פילס דֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת, לרעם,
פסוק כו:לְהַמְטִיר גם עַל־אֶרֶץ לֹא, שאין בה אִישׁ, ועל מִדְבָּר לֹא־אָדָם בּוֹ
פסוק כז:כדי לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה, את המקומות העלובים שאיש אינו דואג להשקייתם, וּלְהַצְמִיחַ שם מֹצָא דֶשֶׁא.
פסוק כח:הֲיֵשׁ־לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי־הוֹלִיד אֶגְלֵי־טָל?! מה מקורם של המשקעים?!
פסוק כט:מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח, וּכְפֹר שָׁמַיִם – מִי יְלָדוֹ?!
פסוק ל:כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ כשהם הופכים גלידי קרח, וּפְנֵי תְהוֹם, קיבוץ מים רבים יִתְלַכָּדוּ כשהם קופאים.
פסוק לא:ומכאן לכוכבים: הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת, האם אתה כולא ושולט בצביר הכוכבים כִּימָה, פליאדות, אוֹ־מֹשְׁכוֹת כְּסִיל, קבוצת הכוכבים אוריון תְּפַתֵּחַ, תשחרר?!
פסוק לב:הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת, מזלות בְּעִתּוֹ, בזמנם, וְעַיִשׁ, כוכב בהיר בצביר הכוכבים כימה עַל־בָּנֶיהָ, הכוכבים הקטנים יותר תַנְחֵם?!
פסוק לג:הֲיָדַעְתָּ את חֻקּוֹת, חוקי גרמי השָׁמָיִם, אִם־תָּשִׂים את דרך מִשְׁטָרוֹ, ממשלתו של הרקיע בָאָרֶץ?!
פסוק לד:הֲתָרִים, תישא לָעָב, לענן את קוֹלֶךָ ותורֶה לו להיכן עליו לנוע – ומיד שִׁפְעַת־מַיִם, מי גשמים תְּכַסֶּךָּ?!
פסוק לה:הַתְשַׁלַּח, האם בכוחך לשלוח בְּרָקִים – וְיֵלֵכוּ, וְיֹאמְרוּ לְךָ בהכנעה ובנכונות למלא את הוראתך: "הִנֵּנוּ"?!
פסוק לו:מִי־שָׁת בַּטֻּחוֹת במקומות הסתומים והנסתרים, את החָכְמָה?! אוֹ מִי־נָתַן לַשֶּׂכְוִי ללב, או: לתרנגול בִינָה כך שיקרא בשעות קבועות.
פסוק לז:מִי־יְסַפֵּר, ידע לספר על שְׁחָקִים, שמיִם בְּחָכְמָה, וְאת נִבְלֵי, נודות שָׁמַיִם, העננים המלאים מים מִי יַשְׁכִּיב כך שהמים שבתוכם יומטרו על העולם,
פסוק לח:בְּצֶקֶת, בהתגבשות עָפָר לַמּוּצָק, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ זה לזה עם ירידת הגשם?!
פסוק לט:ושוב על החיים שבארץ: הֲתָצוּד לְלָבִיא, לאריה טָרֶף, וְהאם את בטנה של חַיַּת כְּפִירִים, אריה תְּמַלֵּא?! האם היית מסוגל לספק את צורכיהן של חיות הבר
פסוק מ:כִּי, כאשר הם יָשֹׁחוּ, רובצים בַמְּעוֹנוֹת, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב, ממתינים במארב לטרפם?!
פסוק מא:מִי יָכִין לָעֹרֵב, הכעור והנבזה בעופות את צֵידוֹ, כִּי, כאשר יְלָדָו, גוזליו העלובים אֶל־אֵל יְשַׁוֵּעוּ, מתחננים יִתְעוּ, נודדים לִבְלִי־אֹכֶל?!