פסוק ז:ואכפי עליך לא יכבד, מן כי אכף עליו פיהו, ושניהם מלשון זוקף כפופים, רוצה לומר כפיפתי שאשא עצמי עליך ולא תכפף לפני. ואולי דעת התרגום כן שאמר ויגוני עליך, לא יקר, לשון משא כבד שיכוף נושאו. ואחרים אמרו כי האל"ף נוסף, והוא וכפי עליך לא יכבד, ויענה זה לאיוב שאמר כפך מעלי הרחק:
פסוק ט:חף אנכי, כסוי חטאה, וכן וראש לו חפוי:
פסוק י:הן תנואות עלי ימצא, מבקש לי עלילות כאשר יעשה אדם לאויביו, ואמר תנואות עלי ממה שאמר איוב ותטפול על עוני, יחשבני לאויב לו.
פסוק יא:ישם בסך רגלי, כבר אמר כן איוב בפירוש ותחשבני לאויב לך, ותשם בסד רגלי, והנה לאליהוא יחרה לו זה יותר מכל מה שאמר איוב, כי הטענה שהיה אומר בהסרת ההשגחה באישי השפלים כמעלה וגדולה לבורא יתברך, כי מרוב מעלתו לא ישית אליו לבו כמו שאמר מה אנוש כי תגדלנו, אבל מה שאמר בתוכחותיו שיחשבהו לאויב וישמור אורחותיו להעלילו, זו כפירה גמורה וברכת אלהים, ואולי יכוין איוב להסרת הידיעה מן הפרטים לגמרי, שאמר שהוא חושב אותו כאויב, כלומר שאיננו יודע בין שונא לאוהב, ונותן ראיה כי יעשה לו כאשר עושה האדם לאויבו, או היא תלונה בלא טעם אחר, מכל מקום האומר ככה ברך אלהים, וחלילה לרחמן מלא רחמים שימאס וישנא יגיע כפיו ויעשה לו רעה מדעתו ומרצונו על לא חמס. ובמענה השני יתפוש עליו על ענין ההשגחה בפסוק: כי אמר לא יסכן גבר ברצותו עם אלהים, ובשלישי תפשו על מה שאמר איוב חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם, יאמר שאין החטא מזיק לבורא יתברך ואין הזכות מועיל לו ולמה יענישנו, וכוונת כל זה לסלק השמירה מבני אדם שאין המעשה מזיק או מועיל, על כן לא יעניש ולא יגמול טוב ויניח הכל במקרה, וזהו שאמר כי תאמר מה יסכן לך מה אועיל מחטאתי, כאשר אפרש בע"ה:
פסוק יב:הן זאת לא צדקת אענך, כי אעפ"י שצדקת מחביריך כי אולי צדיק גמור אתה, לא צדקת באמרך כי תצדק נפשך מאלהים, כי, באמת, ירבה ויגדל האלוה מכל אנוש:
פסוק יג:מדוע אליו ריבות, למה אתה מריב ומתקוטט עמו בעבור שלא יענה בכל דבריו שאומרים לו, כי בדרך אחת ידבר האל ויודיע כל האמת:
פסוק יד:ובשתים לא ישורנה [לא ישור ויראה בדעתו לענות בדרך שניה זולתי באחת, כי בה האל גלה הכל ואינו צריך לענות עוד. לא ישורנה] לא יראה אותה, כמו אשורנו ולא קרוב, והוא כדרך לעוות אדם בריבו ה' לא ראה. ופירש הדרך הזאת אשר ידבר בה האל:
פסוק טו:בחלום חזיון לילה, כלומר במראות הנבואה, וכן אמר התרגום: ארום בחדא שותא ימלל אלהא ובתנייתא לא אצטריך למסכיה:
פסוק טז:אז יגלה אוזן אנשים, לא מצאו המפרשים טענה חדשה שיהיו מייחסים לאליהוא רק זאת שאמר כי האל יגלה אוזן אנשים בחלום שלא יעשו חטא, כמו שעשה לאבימלך ואחשך גם אנכי אותך מחטוא לי:
פסוק טז:ובמוסרם יחתום, גזר דינם, כלומר פעמים יגלה אזנם ופעמים ייסרם במכאוב:
פסוק יז:להסיר אדם מעשה, ממעשה, מ"ם מגבר נמשד לאחור, כאומר להסיר אדם ממעשה, כלומר ממעשה רע שלא יעשה אותו, כי אעפ"י שלא חטא אדם מזהיר אותו ומוכיחו בחלום או במכאוב שלא יחטא:
פסוק יז:וגוה מגבר יכסה, וימנע, אולי יגבה לבו עד להשחית ויעשה הרע בעיני השם. ואיננו נכון בעיני, כי זה כבר אמרו אליפז שהוא מוסר אלהים להיטיב לו, ואיוב ירחיק זה מה כחי כי איחל, ועוד כי איוב יטעון בצדיק ורע לו, ויש שמגיע אליהם כמעשה הרשעים למות בנפש מרה, ואין זה לייסרו שלא יחטא, ואיוב יצדיק נפשו להביא כפי כוונתו כמו שעשה לשעבר, כי לא יחטא ולא יאשם, ועוד אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, והלא לזה הצדיק המתייסר שלא יחטא אין מלמד עליו חובה, ומלמדי זכותו רבותים אלפי שנאן, ועוד מה יעשה בקושית רשע וטוב לו ומה יטעון עליה אליהוא והיא המתפרסמת עליהם, ובה נשאר המחלוקת במענים האחרים. וכבר כתבתי שדברי אליהוא חכמה היתה מקובלת בידו מפי אנשי הנבואה, ולכן אמר כי באחת ידבר אל, חזיון לילה בחלום, אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יהתים האל ידו, כמו ואכתוב בספר ואחתום. ועתה אפרש, והמשכילים יזהירו:
פסוק יז:להסיר אדם מעשה, סמוך, כמו כל כלי מעשה, וגויתו מן הגבר יכסנה:
פסוק יח:יחשך נפשו מני שחת, כמו קרא בגרון אל תחשוך, אם אדברה לא יחשך כאבי, שאין עניינם שלא תהיה הקריאה, ושלא תהיה הכאב מראשיתו, רק שיחשך וימנע מכאן ואילך:
פסוק יח:וחיתו, יחשד, מעבור בשלח, שלא ישלח אותה ביד פשעה לעד ולא להעבירה בשחת לעולם:
פסוק יח:[פירוש המלות] בשלח, מין ממיני הנשק אשר ישולח, כמו איש שלחו המים ואין משלחת במלחמה:
פסוק יט:והוכח במכאוב על משכבו, כי יחשוך מני שחת, יוכיחנו האל במכאובות וחליים ויזכור לו עוונותיו עד כי יקרב למות, ואם יש עליו מלאך מליץ שיגיד היושר שעשה כאשר שב בתשובה אז יפדה אותו מרדת שחת:
פסוק יט:[פירוש המלות] ורוב עצמיו איתן, נמשך למעלה, ורוב עצמיו במכאוב איתן, כלומר במכאוב חזק ותקיף:
פסוק כ:[פירוש המלות] וזהמתו חיתו לחם, מלשון זוהמא בדברי חז"ל, כי חיתו שהיא נפשו מזוהמת לו כל לחם. ויש מפרשים כי חיתו זוהמת הלחם בשני כנויין, כמו ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, שב לבאר:
פסוק כא:[פירוש המלות] יכל בשרו מראי, מראותו, כמו לא תשורני עין ראי. יאמר כי יכלה הבשר שאין בשרו נראה על עצמותיו, ואין עליהם רק העור והעצמות משופים ויוצאים לחוץ, ואינם נראים כעצמות אדם: ושפו, מן הר נשפה, על שפיים, עניינם מקום גבוה יחד בראשי ההרים, והוא כלשון חכמים ז"ל משופין. ויש אומרים שחשכו עצמותיו עד שלא יראו, כדרך חשך משחור תארם, והוא מלשון נשף, ושניהם כתרגום הירושלמי ומתחשכן גרמוי לא אתחמו, ות"א ושפיין גרמוי, והוא הנכון:
פסוק כג:[פירוש המלות] אם יש עליו מלאך מליץ טוב, אחד מני אלף, מלאכי המות המלמדים עליו חובה להגיד על אדם זה ישרו, כמו ואמר פרעה לבני ישראל:
פסוק כד:[פירוש המלות] ויחננו האל, ויאמר פדעהו מרדת שחת, כמו פדאהו יצוה למלאך המליץ שיפדה אותו מיד מלאכי המות: מצאתי כפר, דברי המצוה, מצאתי לו כפר. וספר הכתוב רחמי האל על מעשיו כי רבים מלמדי חובת האדם, לא יעמדו במקום מליץ יושר אחד. ותרגום הפסוק הזה: אין אית עלאי זכותא מזדמן מלאכא פרקליטא חדא מן ביני אלף קטיגורא לחוואה לבר נש תריצותיה:
פסוק כה:רטפש בשרו מנוער, ישוב לפסוק העליון, יחשוך נפשו מני שחת. רטפש, לשון צמיחה, שיצמח ויפרה בשרו על עצמותיו כאשר יעשה בבטן אמו מנוער:
פסוק כה:[פירוש המלות] רטפש בשרו מנער, פירשו בו שהיא מלה מורכבת רוטפש לומר שחזר בשרו רטוב ורך ויגדל וירבה, מן ופשו פרשיו, ולא ידע בפש מאד, ובלשון תרגום פושו וסגו. והתרגום אמר איתקליש בשריה, שחזר בשרו דק מנער קטן. כל דבר הפרוס נקרא כן בלשון ארמי, ויטש על המחנה, ותרגום ירושלמי בו ורפש על משריתא. והטי"ת לשון התפעל, רטפש בשרו:
פסוק כו:יעתר אל אלוה וירצהו, אחרי שובו, והוכח במכאוב כי נתכפרו לו עוונות הראשונים, ולכן יקדמוהו רחמי האל:
פסוק כו:וישב, לאנוש הזה צדקתו עתה:
פסוק כז:ישור על אנשים, יביט על האנשים אשר כגילו שאבדו, ויאמר גם אני חטאתי וישר העותי ולא שוה לי חטאי, כי בו לא נמלטתי אך צדקתי עמדה לי:
פסוק כח:פדה נפשי מעבור, אחרי חליו בשחת: וחיתי באור פני מלך תראה בבוא עתו, כי שם תעמוד ולא תעבור בשחת, ולכן נפתח בי"ת באור, וכן אמר התרגום: ונשמתיה בנהורא מעליא תחמי:
פסוק כט:הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, יתכן שכך היא המדה, וכן הזכירו חכמים במסכת יומא, ועל ארבעה לא אשיבנו:
פסוק ל:להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים, אשר על פני האדמה הוכן, דעת התרגום שאמר כאן בנהור חייא. גם יתכן לאור באור החיים, גם בסוף תהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה' אלהיו. והנה הוא מתרץ קושית צדיק ורע לו, וממנה יבא תירוץ רשע וטוב לו, הוא הדין והוא הטעם, רק מפני שזה חסד הוא, ואם יהיה צדיק אובד בלי פשע יהיה רשע ועול, יפליג וידבר בזה יותר. הנה פירשתי הענין הזה, והפסוקים ומילותיהם נאותים לפירוש מאד ומורים עליו הוראה שלמה, והטענה בעצמה טענת אמת ודברים מהוגנים, לא תשאר אחריהם קושיא בדעתו של אדם כלל, ועל כן החריש איוב ולא ענה אותו דבר. ואם תחפוץ להבין הסוד הנכבד, לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן, ועלי חטא תתאונן, ויסור עלי פניך הענן, תחזינה עיניך המלך והכלה ותצפה לגאולה, תראי עפרים תאמי צביה, והגזירה והבינה:
