תנ"ך על הפרק

איוב לג

ב׳ אָב תשפ״א

לפרק הבא 781 / 929 לפרק הקודם
היום

הפרק

וְֽאוּלָ֗ם שְׁמַֽע־נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל־דְּבָרַ֥י הַאֲזִֽינָה׃הִנֵּה־נָ֭א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי׃יֹֽשֶׁר־לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְׂ֝פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ׃רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי׃אִם־תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֝פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה׃הֵן־אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֝חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם־אָֽנִי׃הִנֵּ֣ה אֵ֭מָתִי לֹ֣א תְבַעֲתֶ֑ךָּ וְ֝אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹא־יִכְבָּֽד׃אַ֭ךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע׃זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֺ֣ן לִֽי׃הֵ֣ן תְּ֭נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ׃יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֝שְׁמֹ֗ר כָּל־אָרְחֹתָֽי׃הֶן־זֹ֣את לֹא־צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ׃מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל־דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א־יַעֲנֶֽה׃כִּֽי־בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר־אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃בַּחֲל֤וֹם ׀ חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב׃אָ֣ז יִ֭גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹ֖סָרָ֣ם יַחְתֹּֽם׃לְ֭הָסִיר אָדָ֣ם מַעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה׃יַחְשֹׂ֣ךְ נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת וְ֝חַיָּת֗וֹ מֵעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח׃וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹוריבוְר֖וֹבעֲצָמָ֣יו אֵתָֽן׃וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֝נַפְשׁ֗וֹ מַאֲכַ֥ל תַּאֲוָֽה׃יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִיושפיוְשֻׁפּ֥וּעַ֝צְמוֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ׃וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֝חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים׃אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ׃וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֝שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו׃יֶעְתַּ֤ר אֶל־אֱל֨וֹהַּ ׀ וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֭נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶ֝אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ׃יָשֹׁ֤ר ׀ עַל־אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֭טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶעֱוֵ֗יתִי וְלֹא־שָׁ֥וָה לִֽי׃פָּדָ֣הנפשינַ֭פְשׁוֹמֵעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַתוחיתיוְ֝חַיָּתוֹבָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה׃הֶן־כָּל־אֵ֭לֶּה יִפְעַל־אֵ֑ל פַּעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם־גָּֽבֶר׃לְהָשִׁ֣יב נַ֭פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת לֵ֝א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים׃הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וְאָנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר׃אִם־יֵשׁ־מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֝בֵּ֗ר כִּֽי־חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ׃אִם־אַ֭יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַֽע־לִ֑י הַ֝חֲרֵ֗שׁ וַאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה׃

מאמרים על הפרק

המשך מענה אליהוא (פרק ל"ג)

מאמר על הפרק

מאת: הרב צבי הירש קלישר ז"ל

המשך מענה אליהוא (פרק ל"ג)

אתה אמרת זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֥ף אָנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָוֺ֣ן לִֽי. הנה אני לא ארשיעך במעשיך כמו רעי. רק בזאת לא צדקת אשר תריב עם א-לוה, וזה העוון גרם לך להאריך עונשך ולהכביד יגונך. כי אם מראשית העונש היית מצדיק הדין עליך ונשאת תפילה לא-ל חי אז היה רק רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ ומיד השיב מעליך אפו. אך זה העוון יוסיף חימה ואיך תאמר צדקתי?

הֶן־זֹ֣את לֹא־צָדַ֣קְתָּ אֶעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ׃
מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל־דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א־יַעֲנֶֽה׃
(איוב לג יב-יג)

בזֹאת אֶעֱנֶ֑ךָּ שלֹא־צָדַ֣קְתָּ אשר לא קיבלת עליך את הדין. כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֝ל֗וֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ וראוי לקבל הדין באהבה ממנו. ואם כן מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ? היה לך לומר רינה ותפילה ולא ריב ומדון!

כִּֽי־בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר־אֵ֑ל וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃
(איוב לג יד)

מקרא קשה הלזה יראה בעיני כדרך שנאמר "אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱ-לֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי"(תהילים סב יב).

פירוש, כל דבר חכמה מתחלק לשכל והשגה. הנה עצם השכל יבוא חוץ מהאדם להשכיל דבר פלוני, והשגה הוא באדם עצמו להשיג את הדבר. וכן ה' יתברך ב"ה נותן חכמה, בינה ודעת ושם באדם כח לשיוכל להשיג ואז האדם בעצמו יפעיל לו ההשגה להשיג את המושכלות. ואם כן ה' יתברך נותן רק המושכלות, אבל ההשגה בעצם היא באדם.

וזהו שכתוב "אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱ-לֹהִ֗ים", שדיבר את המושכלות. ו"שְׁתַּֽיִם... שָׁמָ֑עְתִּי" כי מצד ההשגה אשר פעלתי בעצמי הוא "שְׁתַּֽיִם", אחד מצד הנותן והשני מצד ההשגה שלי. אבל אם ה' יתברך יתן גם השגה, אם כן האדם לא יפעל מאומה.

זהו שאמר "בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר־אֵ֑ל", שיתן גילוי דעת מצד הנותן וּ֝בִשְׁתַּ֗יִם, הצד השני שהוא ההשגה המכונה בלשון ישור, בא מצד האדם. והוא יתברך לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה. כי השגה היא באדם בעצמו, ואצלו כביכול לא שייך השגה, כי השגה לא יאמר רק מי שמקבל חכמה מזולתו ומשיג אותה, וזה לא שייך ביוצר יתברך. אם כן לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה; לא ישיג הוא, רק ישיג האדם. וממילא אתה תשיג בעצמך ולא שהוא יפעיל לך ההשגה, שאם כן הוא המשיג, ובאמת הוא לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה, כי אין אצלו יתברך יחס אל ההשגה כאמור והבן.

ומה מאוד מובן בזה הפסוק הקודם, מַ֭דּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ, אתה תריב שיענה לך הא-ל ללמדך כל החכמה ויתן לך גם ההשגה. הנה כָל־דְּ֝בָרָ֗יו לֹ֣א־יַעֲנֶֽה, שהוא אינו נותן רק הגילוי מהבינה, אבל כָל־דְּ֝בָרָ֗יו, דהיינו השגה עצמית, לֹ֣א־יַעֲנֶֽה. כי אתה תשיג ולֹא הוא יְשׁוּרֶֽנָּה כאמור.

בַּחֲל֤וֹם ׀ חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֭רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֝תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב׃
וְהוּכַ֣ח בְּ֭מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וריב (וְר֖וֹב) עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן׃
(איוב לב טו,יט)

מבאר הדבר, כמו בַּחֲל֤וֹם בו ינתן גילוי דעת, או בְּ֭מַכְאוֹב וייסורין יעורר דעת באדם, והאדם ישיג מעצמו. והוא עניין עמוק.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך