פסוק א:ועתה שחקו עלי צעירים ממני וגו', יפליג ויתאונן בזה יותר מחליו ואבדון בניו וממונו. ועתה נגינתם הייתי, יאריך איוב ויפליג לאמר, כי ירעו לו אויביו הרשעים בשמחתם לרעתו לו וללעגם לו, כדרך וישמח עליך איוב, על כן יאמר בספר משלי הקדמונים שאלו לאיוב מה מצאת רע מכל הבא עליך, אמר שמחת אויבי לרעתי:
פסוק ב:גם כח ידיהם למה לי, יאמר כי היה מואס אבותם להיות מנהיגים כלבי צאנו, וגם כח ידיהם ומעשיהם לא היה חשוב אצלו כלום ולא ישית אותם במלאכתו, אעפ"י שהיו אנשי כח, כי ימאס אותם לחסרון דעתם עם זקנתם, כי עליהם אבדה הזקנה אשר בה הכח והנוי, יקרא כלח, כאילו היה לח בימי נעוריו, ואינה נכרת במעשיהם, והנם כנערים חסרי לב, ואם האבות לפניו כן, אף כי בניהם הצעירים ממנו. ויתכן לפרש כח ידיהם רמז להונם, כענין ומכחכם שחדו בעדי, יאמר כי לא עם כלבי צאנו וגם לא יכבדם לעשרם, כי לא יחפוץ בו, ולא לזקנתם, כי היא אובדת בהם לסכלותם. והחכם ראב"ע ז"ל פירש גם כח ידיהם למה יראו לי עתה כי הם חסרי כח, שאבדה עליהם הזקנה, שהיו בתחלה בימי נעוריהם חסרים, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקינו. ואין טעם לפירוש הזה כלל:
פסוק ג:בחסר ובכפן, בחסרון וברעב כל אחד מהם עומד:
פסוק ג:ילמוד, יחיד ומשתומם ובורחים אל המדבר מקום ציה וערבה, ואתמול בורחים אל מקום שואה ומשואה. הזמן הקרוב שעבר יקרא אותו אמש, כי ימי אלה הנבלים ללילה ישים. וירצה לומר כי אין שלותם מרחוק רק מאמש, כלומר מקרוב. מעת בוא עליו רעתו. והתרגום אמר: בחסרנא ובאולצנא דלא ולד הוו ערקין רשיעא בארעא צחיא חשוכא היך רומשא אתר שוחא ורגושתא. יאמר כי בחסרון ובדוחק, בשכול וגלמוד בלא בנים, היו בורחים אל מקום ציה וחשך שממון ושאון כל חיתו יער, פתר כפן מן כפנה שרשיה, לשון האסף והדחק השרישם זה בזה:
פסוק ד:הקוטפים מלוח עלי שיח, שיקטפו וילקטו עשבים מארץ מלחה עם השיחים אשר שם:
פסוק ד:ושרש רתמים, להיות להם כל אלה ללחמם ולחם ביתם, ומתוך בני אדם
פסוק ה:יגרשו, ויריעו עליהם כגנב, כי יגורשו ויגנבו, ועל כן ישכנו בבקעי הנחלים, ובין שיחי היער יצעקו ויהמו ככלב:
פסוק ז:תחת חרול יסופחו, יאספו, מלשון ונספחו על בית יעקב:
פסוק ט:ועתה נגינתם הייתי, כי ישמחו לו בעבור עשותו בהם משפט, או הושע האביונים מידם בעצתו:
פסוק יא:כי יתרי פתח, יאמר כי יתר קשתו אשר כונן חציו עליו, פתח אותו האל ולא יורה בו חץ ויענה אותו תמיד, עד כי שלחו הרסן אשר שם על לחייהם, והוא רואה ואין לאל ידו. והתרגום אמר: ארום שושילתי שרא. ואמר כי היתר אשר אסר בו את הרשעים, פתח כל אחד מן הרשעים אסוריו מעל ידיו ויענה בו את איוב, כי הם יקשרוהו ויאסרוהו תחת אשר אסרם, והוא הנכון:
פסוק יב:על ימין פרחח יקומו, אמרו המפרשים כי פרחח כפול החי"ת מן פרח מטה אהרן, והוא כנוי לנער אשר יוציא עתה פרח, וכן יקראו קטני העופות אפרוחים, ובלשון רבותינו ז"ל פרחי כהונה, ואומרים קטן פורח. יאמר כי על ימינו יקומו כל אחד מן הנערים, ורגליו אשר על במותימו ידרכו וישלחו מעליהם והם יסלו עליו ארחות איד וצער, אשר יעשו לו:
פסוק יג:להותי יועילו, כאילו יש להם תועלת בהותי ואין צריכין לעוזר, כי אין בידי להנצל מידם:
פסוק יד:כפרץ רחב יאתיו, יבואו עליו יחד:
פסוק יד:תחת שואה התגלגלו, כולם לבוא עליו להכלימו:
פסוק טו:תרדוף כרוח נדיבתי, כל אחת מן הבלהות תרדוף נפשי, או נדיבתו ממש, כי נדיב עמים היה:
פסוק טז:ועתה עלי תשתפך נפשי, יאמר כי היתה לו ישועה בימים הקדמונים להושע מן הרשעים האלה, או להושיע עניי ארץ, ועתה תשתפך נפשו עליו כי אין לו ישועה, ויאחזוהו ימי עניו, וכל
פסוק יז:הלילה עצמי נקר, כל אחד מהם מעליו:
פסוק יז:ועורקי לא ישכבון, פירשו בו גידי, כי כן בלשון ישמעאל, וכן ברזל עשות, תרגומו ערקין דברזל, כמו וגיד ברזל ערפך. רק יש לפרש כפשוטו מן העורקים ציה, יאמר אני סובל ייסורין בלילה ורודפי הרשעים לא ישכבו על מטתם, רק ילכו בלילה להתיצב עליו בבקר השכם, והלשון הזה משמש לכל ממהר לברוח או לרדוף, וכן ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים:
פסוק יח:ברב כח, העוני והמכאוב יתחפש לבושו ולא יכירנו, כי יצר עליו בגדיו כאילו הם בגדי נכרי כבדים עליו אשר לא נסה ללכת בהם:
פסוק יח:כפי כתנתי, אשר היה ראוי ללבוש יאזרוהו הכאב:
פסוק יט:הרני לחומר, מן אשר הורהו יהוידע, הורוני ואני אחריש. יאמר כי הכאב עשה אותו כטיט חוצות, וכל מי שיורה עליו וידמה אותו יאמר שהוא שוה לחומר וימשל לעפר ואפר כמתים, וכן אמר התרגום: אקשו יתי לטינא. ויש מפרשים שהוא לשון השלכה, מן ירה בים:
פסוק כ:אשוע אליך ולא תענני, אתה האלוה הנזכר בראש המענה. או ידבר עם האל מן הסתם, כי הוא העונה בצרות. עמדתי לפניך להתפלל ולקרוא בשמך, כמו אם יעמוד משה ושמואל לפני, והנה תתבונן בי כל היום להביא עלי חלאים משונים:
פסוק כא:תהפך לאכזר לי, כי מדתך לרחם, ולי תהיה לאכזר, או תהפך ממדתך הראשונה אשר רחמת עלי:
פסוק כב:תשאני אל רוח, ותרכיבני על כנפיה ללכת מהר לאבדון. והחכם ראב"ע ז"ל פירש תשאני אל רוח, נפש, להיות כל הלילה במחשבי הבל, ותרכיב על נפשי דברים והרהורין בלילה, כדרך וחתתני בחלומות. ותמוגגני תושיה, יאמר כי תתמוגג ותאבד ממנו כל חכמה ודעת, כי ידע שימות בסוף וישוב לבית מועד לכל חי, והוא הקבר:
פסוק כג:תשיבני, כדרך כי עפר אתה ואל עפר תשוב:
פסוק כד:אך לא בעי ישלח יד, הנכון מה שאמרו בפסוק הזה, כי יאמר איוב שידע כי ישיבהו האל אל המות ואל בית מועד לכל החיים, אך שם בעי, הקבר, לא ישלח האל יד לעזור לו ולהחיותו, ואפילו אם בפידו, אשר יבוא עליהם יצעקו וישועו אליו הנקברים. כתלונת לא ישוב עוד לביתו, ויהיה עי כמו לעי השדה, וירושלים עיים תהיה:
פסוק כד:ושוע כמו ושוע אל ההר, ענין שוע וצעקה, ולהן כמו להם, וכן הלהן תשברנה, כדרך ולא יאמין בחיין, והדומין אליהם:
פסוק כה:אם לא בכיתי לקשה יום, כאומר יבואו עלי כל אלה אם לא בכיתי לקשה יום:
פסוק כה:עגמה נפשי לאביון, שראיתי בהיותי בשלותי, כי הייתי מצפה לטוב בעשותו טובות, והנה רע:
פסוק כה:אח הייתי לתנים, לשאת קול כהם לספוד ולקונן:
פסוק כה:ורע לבנות יענה, לעשות אבל כמותן, וכן ענין הכתוב בכל מקום, אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה, כי התנים ישאו תמיד קול משומם כקול הנהי, ובנות יענה לא ישאו קולם ולא יצעקו כלל אף כי יכו אותם לא יצוחו, אין בכל העופות כמותם בשתיקה, והוא ענין האבל לשתוק ולדומם, כמו שאמרו ז"ל אגרא דבי טמיא שתיקותא:
פסוק לא:ויהי לאבל כנורי, ישתוק ולא ישירו בו, בעבור היות קולו כקול שיר וזמירות, והעוגב אשר לו קולות משתנים ויוכלו לעשות בו קול מר, יעשו בו קול בכי ויללה: